הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט ל״ח

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

« Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 37 Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 39 »

מקור שולחן ערוך, חושן משפט ל״ח

1 קצת דיני הזמה. ובו סעיף אחד: שנים שהעידו באחד שחייב לפלוני מנה ובאו שנים והכחישום או הזימום ה"ז פטור עדים שהעידו בב"ד בא' שחייב לחבירו מנה ואח"כ אמרו שקר העדנו עדותם הראשונה קיימת דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אבל נאמנים לגבי עצמם לשלם לו כל מה שהפסידוהו: הגה הרב המחבר קיצר כאן במקום שהיה לו להאריך כי אע"פ שאין אנו דנין דין עדים זוממים האידנא משום שהוא קנס מ"מ איכא נפקותא דעד זומם פסול להעיד כמו שנתבאר לעיל סי' ל"ד ועידי הכחשה כשרין כמו שנתבאר לעיל סי' ל"א וע"כ כתב בעל הטור הרבה דינים מעדים זוממים והרוצה לעמוד עליהם יע"ש:

פירוש הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט ל״ח

1 ש"ך ס"ק ב' בסה"ד ולפע"ד אין דבריו מוכרחים כו'. נ"ב יעוין שו"ת מהרי"ט חלק אה"ע סי' ל"ז:

2 נה"מ ס"ק ב' ולכך חייב לשלם ע"י הזמה. נ"ב צ"ע דא"כ אמאי אמר רב לפי חלקו הא הפסיד הכל כיון דעקר עדותו וא"א עוד לגבות כלל עפ"י עד השני. אבל לפי הפי' הפשוט שמחייבין אותו על שהעיד שקר הוי הוא עם העד השני לחיוב שזוממין לחיוב ודינו כשנים שהזיקו שאין כל א' משלם רק חצי':

« Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 37 Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 39 »