הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט קט״ז

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט קט״ז
1 כיצד כותבין לו הטירפא. ובו ב סעיפים: לוקח שטרפו ממנו השדה כותבים לו ב"ד טירפא היאך טרפוהו ממנו בשביל חוב של המוכר וחוזר וטורף מהמוכר: הגה ואין הבעל חוב צריך לכתוב לו הרשאה או שטר הודאה שטרף ממנו ב"י סי' קי"א בשם הרשב"א ואם קנאה בת"ק והוקרה אם היתה שוה אלף כותבים לו טירפא באלף וכן אם היתה שוה אלף בשעה שלקחה ובשעת טירפא לא היתה שוה אלא ת"ק או שהיתה שוה אלף ולקחה בת"ק בכולם כותבין לו טירפא באלף וכל הדין שיש למלוה עם הלוקח כן דינו של לוקח ראשון שטרף ב"ח ממנו ובא הוא לטרוף מהלקוחות שקנו אחריו אפי' לא מכר לו בשטר אלא בעדים בעלמא אפילו לא פירש לו האחריות: הגה י"א דדוקא מוכר אבל נתן מתנה בעדים אינו טורפה בלא שטר דמתנה אין לה קול אלא בשטר המגיד פ' י"א דמלוה והא דטורף בלא מכר לו בשטר אלא בעדים בעלמא דוקא כשהעדים מעידים שלא חתמו על שום שטר מזה המכר וגם לא היו שם עדים אחרים כי אם הם ומכל מקום ב"ד כותבים לו היאך נטרף ממנו לראיה שיתבע הלוה שמכר לו:
2 אם לקח בפירוש שלא באחריות ומבקש מהמלוה שיתן לו כחו מהשטר חוב כדי שיוכל לתבוע הוא מהלו' אם כבר טרף ממנו שוב אינו יכול לעשות לו ממנו לא הרשאה ולא מכר שכבר נמחל שעבודו ונתבטל אבל קודם שיטרוף בו יכול לפייסו שיתן לו כחו אבל אין כותבין לו טירפא שהרי קנה בפירוש שלא באחריות:
פירוש הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט קט״ז
1 ש"ך סק"ג ולמה לישלם כו' וכ"כ ה"ה כו'. נ"ב כן מפורש בנ"י בע"מ בסוגיא דשבח דאם בע"ח טורף א"צ המוכר להחזיר ללוקח רק כפי שוויא כעת ובאם נגזל טורף צריך המוכר להחזיר כל מה שלקח מהלוקח אף שהוזל הקרקע ויעויין קידושין דף כ"ו ע"א ברש"י בסוף ד"ה רב אשי אמר ובכתובות דף מ"ד ע"א ברש"י ד"ה דינא דבע"ח ויעוין באס"ז לכתובות דף צ"ב בד"ה דז"ל הרמב"ן:
2 ש"ך סק"ה אבל הבעה"ת ריש שער מ"ז כתב כו'. נ"ב בחדושי רשב"א לקדושין דף כ"ז מביא כן בשם הראב"ד וחולק עליו ול' הראב"ד בזה מובא באס"ז לב"ב דף ע"ז. ויעוין בתוס' ב"מ דף י"ד ע"א ד"ה שיעבוד שכתבו בזה"ל וה"ט כדפרישית דכיון דיש לו שטר מקח והרי מקח בטל שגזיל' היתה דה"ל שטר הלואה דאמרינן ביה אחריות ס"ס הוא ע"כ וקשה דאף בלא שטר יגב' ממשעבדי דהא דלא גבינן במלוה על פה בעדים ממשעבדי הוא מטעם דמאן דיזיף בצינעא יזיף וזה לא שייך בגוונא דלעיל שהיה במכירה רק מחמת שהנגזל טורפו נעשה למפרע הלוא' והוי קול מצד המכירה אמנם אם נאמר שדעת התוס' בבעה"ת א"ש שוב ראיתי שבתומים סי' ע' סק"י איתא כעין דברי הנ"ל ועל סגנון אחר אבל יש לדחות דדברי התו' בב"מ הוא על מימרא דשמואל אמליך וכתוב שופרא ושבחא ופירי דלכך לא צריך לכתו' שעבוד דמיירי לענין כשיטרוף הנגזל ושבה דמי המקח למפרע הלואה דהרי שמואל סובר שיעבודא לאו דוקא דלשיטתיה גם במלוה שיש לו קול אם אין עליו שט"ח ליכא גביה משעבדי וכמבואר מדברי התוס' ב"ק דף י"ד ע"ב בד"ה ש"מ לוה ומכר כו'. ודע שיש סתירה בתוספת למסכת סנהדרין דף כ"ט ע"ב ד"ה הודה בפני ב' מקשים למה חוזר בשטר כיון שאינו חוזר בשדה מה נ"מ בשטר דהא אי שטר מתנה היא ליכא שיעבוד ואי שטר מכר הוא ומשום משעבדי הא אמרינן בחז"ה המוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים כי' משמע מדבריהם דכל מוכר שדהו בעדים דאף כשלא היה בע"פ שעבוד בפי' ג"כ גובה מנכסים משועבדים דלא כדעת הרשב"א והבעה"ת ובמס' כתובות דף כ"ה ע"א תוספת ד"ה כתבו איתא בזה"ל ופי' ר"י בר מרדכי בשם ריב"א דוקא בשטר מכר חוזר שאינו רוצה שיהיה עליו שיעבוד בשטר דשטר מכר טריף ממשעבדי כו' ע"כ הרי משמע דבמכר בעדים שלא בשטר ליכא שיעבוד וצ"ל דהא דמוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים מפרש הריב"ם כפי' הרשב"ם הנ"ל דשיעבדו בפי'. גם צ"ע בדברי הרא"ש בסנהדרין שכתב כדברי התוספת שם ומשמע מדבריו דאף בלא שעבוד בפי' בע"פ יש שעבוד במוכר שדהו בעדים אף בלא שטר וצ"ע לפמ"ש הש"ך בסי' ל"ט בדעת הרא"ש דשיעבודא ל"ד ואם כן משום קלא לחודא בלא שטר אמאי יהיה שעבוד וכנ"ל בשם התוספת בבא קמא:
3 שם ובלא"ה לק"מ כו'. נ"ב דאם אינו מקבל אחריות אין התחלות חיוב: