הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט ל״ב

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

« Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 31 Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 33 »

מקור: שולחן ערוך, חושן משפט ל״ב

1 שפתי כהן פתח ↗

וכן אם לא שכרן כ"כ התוס' ריש פ' הכונס בבא קמא דף נ"ו ע"א ודייקי לה מדקתני השוכר דוקא וגם מדקתני השולח את הבערה ביד חש"ו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים שלח ביד פקח הפקח חייב משמע דשולח פטור אף מדיני שמים אבל קשה לי על דבריהם דהא אמרי' בקדושין פ' האיש מקדש קידושין דף מ"ג ע"א דאף דאין שליח לד"ע מחייב בדיני שמים דמתמה התם בפשיטות מכלל דת"ק סבר אפי' בדיני שמים נמי פטור ומשני בי דינא רבא ובי דינא זוטא איכא בינייהו ופרש"י עונש גדול ועונש קטן ואפשר ליישב דבריהם בדוחק אבל מ"מ נ"ל עיקר דלעולם חייב בדיני שמים היכא דגורם היזק לחבירו אפי' לא שכרן והא דקתני השולח את הבערה ביד פקח הפקח חייב ולא קתני דהשולח חייב בדיני שמים היינו כיון דפקח משלם תו לא שייך דיני שמים על המשלח וכ"כ הריטב"א פ' האיש מקדש וז"ל שלח ביד פקח פקח חייב פי' והשולח פטור לגמרי ואפי' מדיני שמים כיון שכבר נשתלם הניזק מן הפקח משא"כ בשוכר עדי שקר שפטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים דלא אשתלם ניזק מניזקי' וכן אתה אומר בכל אותם שבריש פ' הכונס עכ"ל והא דקתני השוכר אורחא דמילתא נקט דאם אינו שוכר מסתמא אינן שומעין לו דתרי לא עבדי דחוטאי' אם אין להם הנאה:

1 ש"ך ס"ק ג' הגה כו' לכאורה נראה ראיה. נ"ב י"ל דשאני גבי נחש שלא היה על הנחש שם משלח לומר שלוחו של אדם כמותו בדיני שמים וכי הסתת הנחש היה לכוון שתאכל חוה להנאת עצמו והנחש היה כיועץ בדבר וחילוק כזה נשמע ממ"ש המג"א בסי' ש"ז ס"ק כ"ט:

« Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 31 Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 33 »