הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט פ״ג

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט פ״ג
1 דין מלוה שהודה בשטר שהוא מזוייף. ובו ד סעיפים: אם המלוה מודה שקבל ממנו דמי השטר אלא שאמר שקבלם בשביל מלוה על פה שהיה לו עליו ואין הלוה מודה באותה מלוה נתבאר בסי' נ"ח:
2 אם הלוה מודה בשתי הלואות ושתיהן עבר זמנן ונתן לו מנה סתם ולא פירש והמלוה אומר שרוצה לחשוב אותם בפרעון החוב שאין לו כח על הלוה כל כך ובאחרת יש לו כח יותר כגון שיש לו ערב והלוה רוצה לחשוב אותם בפרעון המלוה שיש לו בה ערב כי אומר שלאותה נתכוין אין שומעין לו טור ס"ג בשם בעה"ת ואפי' אומר בפי' לא אפרע לך אלא מחוב פלו' והמלוה אומר לא אקבלם אלא מחוב אחר הדין עם המלוה: הגה אפילו שתק כשקבלם יכול אח"כ לומר מה ששתקתי כדי שתתן לי המעות ולא אקבלם רק על חוב אחר ר"ן פ' הכותב וכן אם שלח עם המלוה מעות לאחרים וקבלם בשתיקה יכול לומר אח"כ אקבלם לעצמי ומה ששתקתי כדי שתתן לי המעות ב"י סי' נ"ח בשם הרשב"א:
3 אם הלוה אומר מחוב פלו' שפלו' ערב בו נתתים לך ועל מנת כן קבלתם והמלוה אומר לא נתרציתי לקבלם אלא מחוב פלו' שאין לי בו ערב אם החוב שאמר הלוה שפרעו דהוא מלוה על פה נאמן הלוה בשבועת היסת ונפטר הערב אפי' אם היה קבלן ואם שני החובות יש לו עליהם שני שטרות אם לא פרעו בעדים נאמן המלוה במגו דלא היו דברים מעולם ונשבע ונוטל ואם יש בו נאמנות נוטל בלא שבועה ואפי' אם פרעו בעדים ומעידים שבתורת פרעון נתנם לו ואינם יודעים מאיזה שטר נאמן לומר שקבלם בשביל החוב שאין לו בו ערב ונשבע וגובה חובו מהלוה או מהערב ואם יש בו נאמנות גובה בלא שבועה:
4 הוציא עליו שטר מקויים ואמר הלוה מזוייף או אמנה ואמר המלוה כן הדבר אבל שטר כשר היה לי ואבד נשבע הלוה היסת ונפטר:
פירוש הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט פ״ג
1 ש"ך סק"ב דבכה"ג לא הו' כזכי. נ"ב צ"ע דגם כה"ג אם אין לו מגו דהחזרתי אינו נאמן שזה המשלח חייב לו:
2 ש"ך סק"ז וכ"ה בחדושי הרמב"ן פ' חזקת הבתים להדיא. נ"ב אמנם מדברי הרמב"ן שמבואר באס"ז ריש ב"מ בד"ה והאומר חצי שלי אי' בזה"ל והדין שאמרו שאין אמרי' מגו לאפוקי ממונא אפשר הוא. אבל יש לי לדקדק עליו ובפ' ח"ה מתבאר בס"ד עכ"ל. ונשמע עוד שם מדברי הרמב"ן דאף אי אמרי' מגו להוציא מ"מ יש גוונא דלא אמרי' עד"מ כשא' טוען לחבירו שמגיע לו ממנו חוב ממון והלה כופר וביד הנתבע יש כלים עשוין להשאיל ולהשכיר שקנאם מהתובע וביד התובע הי' לטעון על אותן הכלים שהשאילם לא היה נאמן להוציא בטענ' זו הכלים ממנו עכ"ז אינו נאמן על תביעת חובו במגו שהי' יכול לטעון שקר שלא מכר לו אותן הכלים ומגו להוציא כזו וכדומה לזה בודאי לא אמרי' זה תורף כוונת הרמב"ן יעו"ש: