הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט רנ״ח

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט רנ״ח
1 מתנה שכתוב בה לאחר מיתה אם יש בו זמן. ובו ב סעיפים: שטר מתנה שכתוב בו שיקנה פלוני שדה פלונית לאחד מיתה בין שהיה בשטר קנין בין שלא היה בו קנין כיון שכתוב בו זמן ובזמן הזה חי היה הזמן מוכיח שמחיים הקנה לו ולא שאינו ואינו זוכה אלא לאחר מיתה שאילו היה בדעתו להקנות לו בשטר זה לאחר מיתה לא היה כותב בו זמן לפיכך אע"פ שאין כתוב בו מהיום ולאחר מיתה קונה לאחר מיתה והוי כאילו כתב לו מהיום ולאחר מיתה שנתבאר דינו סי' רנ"ז וזה שכותבים בכל המתנות והממכרות מעכשיו אע"פ שיש בשטר זמן להרויח הדבר כותבין כן אע"פ שאינו צריך:
2 וכן אם יש בו קנין קונה הגוף מיד אפילו אין בו זמן: הגה דכל קנין מעכשיו הוא והא דאמרי' זמנו של שטר מוכיח עליו היינו בכותב לו לאחר מיתה אבל בכותב לו לאחר שלשים יום אין אומרים זמן של שטר מוכיח עליו ולכן אם מת נותן או המקבל תוך ל' בטלה המתנה והוא הדין דנותן יכול לחזור תוך ל' טור בשם הרמ"ה והא דאמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו היינו שצוה הנותן לכתוב זמן או שצוה לעדים לעשות שטר מעליא אבל צואה שלא נכתב בה זמן רק לזכרון בעלמא אין אומרים זמנו של שטר מוכיח עליו ב"י בשם רשב"א ותשו' רמב"ן סי' ו' ומהרי"ק שורש צ"ד וי"א דלאו דוקא זמנו של שטר אלא בעל פה נמי הזמן מוכיח הר"ן ס"פ מי שאחזו:
פירוש הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט רנ״ח
1 ש"ך ב' אמנם הש"ס פ' מי שאחזו. נ"ב יעוין באה"ע סי' קמ"ד בב"ש ס"ק ד' שהעיר ג"כ בקושי' זו ולכאורה נפלאה מאד הדברים דהא הרמ"ה כ' להדי' דמיירי בשטר לאחר למ"ד יום ובכה"ג בודאי מהצורך להזכיר זמנו של שטר למען דעת מאימתי התחלות למ"ד יום ואימתי כלות' משא"כ מאם לא באתי מכאן עד י"ב חודש דמיירי שהגט נכתב בסתם והתנאי אומר בע"פ כמבואר במס' גיטין דף ע"ב יע"ש הן אמת שיש סברא לומר שגם בכותב למ"ד יום אמרי' שזמנו של שטר מוכיח עליו מדלא כתב בהדי' זמנו של יום שלאחר שלשים ולא הי' צריך לכתוב זמן הכתיבה רק זמן חלות הקנאה זה נשמע מרש"י במס' כתובות דף ב' ע"ב ד"ה דליכא. אבל הרמ"ה סובר כיון דעכ"פ הוצרך להודיע אימתי יהא זמן הקנאה ע"כ כתב זמנו של כתיבת השטר שיהיה מבורר עי"ז אימת יהיה הלמ"ד יום ומדברי ר"י לא נשמע דמשמע רק היכא דזמן כתיבות השטר ליכא שום תועלת היינו כגוונא שבכל כתנאי בע"פ כנ"ל משא"כ הכא דעכ"פ היה צורך להודיע הזמן ומה נ"מ אם מודיע בפירוש ע"י הזכרת יום הקנאה או ע"י זמן של כתיבות השטר שעי"ז מבורר מתי היה יום הקניי':