הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט ע׳

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

מקור שולחן ערוך, חושן משפט ע׳
1 דין מלוה על פה ואם א"ל אל תפרעני אלא בעדים. ובו ו סעיפים: אסור להלוות בלא עדים ואפי' לתלמיד חכם אלא א"כ הלוהו על המשכון והמלוה בשטר משובח יותר וכל המלוה בלא עדים עובר משום לפני עור לא תתן מכשול וגורם קללה לעצמו המלוה את חבירו בעדים בלא קנין ובלא שטר אין צריך לפרעו בעדים אלא נאמן בשבועת היסת לומר פרעתיך: הגה אבל אם קבל קנין אפי' בלא שטר לא יוכל לומר פרעתי דהוי כשטר דכל קנין לכתיבה עומד ב"י בשם התרומות בשער כ"ה ומרדכי פ"ק דכתובות ויש חולקין שם במרדכי וע"ל סי' ל"ט סעיף ה' וכ"מ שנאמן לומר פרעתי נאמן לו' מחלת לי אע"פ שמחילה טענה גרועה היא מרדכי פ' השותפין וכ"כ לק' סי' פ"ב:
2 אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני אומרים ללוה הביאם והפטר שצריך לברר דבריו טור לא באו ואפי' באו והכחישוהו ואמרו לא היו דברים מעולם ישבע היסת ויפטר ואם אומר שהזמינם לעדים כשפרעו אם הכחישוהו חייב לשלם: הגה ע' סק"ו וי"א דאין חילוק בין הזמינם או לא וכל שבאו עדים והכחישוהו חייב לשלם אלא שא"צ לברר דבריו הרא"ש פ' גט פשוט והמגיד פ"ו מה' טוען אליבא דהרמב"ם ואם לא יוכל להביא העדים לית לן בה וע' לקמן ריש סי' ע"ה:
3 אמר לו אל תפרעני אלא בעדים בין שאמר לו בשעת הלואה בין שאמר לו אחר שהלוהו צריך לפרעו בעדים ואם אמר שפרעו שלא בעדים אינו נאמן טור והוא מהרא"ש והמלוה גובה ממנו בלא שבועה טען ואמר כן עשיתי ופרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים או מתו הרי זה נאמן ונשבע שבועת היסת ונפטר וכן אם אמר אל תפרעני אלא בפני ת"ח או בפני רופאים ואמר בפניהם פרעתיך ואותם עדים שפרעתיך בפניהם מתו או הלכו למדינת הים הרי זה נאמן ונשבע היסת ונפטר:
4 אמר לו אל תפרעני אלא בפני פלו' ופלו' ואמר לו פרעתיך בפני אחרים אם באו אותם אחרים והעידו שפרעו בפניהם פטור מיהו המלוה יוכל לומר שעל חוב אחר קבלם אע"פ שפרעו בעדים הואיל ולא פרעו בפני פלוני ופלוני שאמר מרדכי פ' הדיינים ואם מתו או הלכו למדינת הים אינו נאמן ואם אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני שייחדת ומתו או הלכו למדינת הים נאמן בשבועה שהרי אמר שקיים תנאו ואם מודה שלא פרעו אלא שאומר לא אפרעך עד שיבא פלוני ופלוני שייחדת לי ואפרעך בפניהם אין שומעין לו אלא פורעו בב"ד וכותבין לו שפרעו בפניהם:
5 אמר לו אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני פרעו בינו לבינו ונאנסו המעות והמלוה אומר בתורת פקדון קבלתים עד שיבואו אותם פלו' ופלו' ותובע שיחזור לפרעו אין בדבריו כלום מאחר שמודה שקבלם כ"כ בב"ה ועי' סקכ"א והלה לא בתורת פקדון מסרם הוי פרעון ודברים שאומר זה אינם דברים:
6 מי שנמחק שטרו וכתבו לו ב"ד שטר אחר דינו כמלוה בשטר ואינו יכול לטעון פרעתי ויש מי שאומר דהוא הדין אם תבע את חבירו על פה ונתחייב לו בדין ולא היה בידו לפרעו וכתבו לו מעשה ב"ד אם טען אח"כ פרעתי אינו נאמן וגובה מהלקוחות מי שמכר שדהו באונס ומסר מודעא קודם לכן בענין שהמכר בטל המעות של האנס שביד המוכר יש להם דין מלוה על פה ואינו טורף ממשעבדי בכח שטר שבידו שאין לו דין שטר שלא ניתן ליכתב וגם נאמן לומר פרעתי תשובת הרשב"א וה"ה לכל שטר שלא ניתן ליכתב וע"ל סי' ס"א ס"ב:
פירוש הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט ע׳
1 ש"ך סקט"ז וא"כ הפוכי מטרתא ל"ל אלא ודאי כו'. נ"ב לפי המבואר לעיל בסי' ל"ג סעיף י"ב בהגהת רמ"א אם נפסק הדין כו' יע"ש בש"ך סק"ט י"ל גם הכא אף לשיטת הסוברים דאחר פרעון יכול לתובעו ע"פ אותן העדים דהוי כמעמד פרעון הראשון בהלואה מ"מ ז"א אלא היכא שהלו' אינו מביא כלל אותן עדים קודם הפרעון ומיד שמכחיש לו המלוה פרעון משלם לו בעדים או בב"ד ואחר כך תבעו על פי העדים במעמד פרעון הראשון להיות כהלוא' ועכ"ז ביאר דברי הגמ' אי פקח הוא אבל אם כבר העידו העדים קודם הפרעון ולא מתקבל עדותו מחמת התנאי שהי' דהוי כאלו פוסלן הלוה בהדיא שלא יהיו נאמנים תו לא מקבלין עדותן אף אחר הפרעון ואמרינן דעבידו לאחזיקו דבריהן הראשונים וע"כ לא שייך הפיכא מטרתא בכה"ג. וגם כוונת המ"מ חדא דמנ"ל לומר שבכל התנאי אל תפרעני אלא בפני פו"פ הוא פוסל העדים וכשם דאמרינן בכל דוכתא דיד בעל השט"ח על התחתונה וה"ה בתנאי השטר או בע"פ כ"כ נימא הכא דלמא לא היה הכוונה על פסול העדים ורק שלא יהי' ביד הלו' לומר פרעתי בפני עדים והלכו להם או מתו וכמו שמפרשים כן לדעת ר"ת והרמב"ם לישנא דגמרא דכי היכא לידמייהו. ומטעם זה נטה הר"ן לדעת ר"ת והרמב"ם ולא כאשר"י וסייעתו ולסברת האלפסי דאמרינן דמסתמא נתכוון המלו' בתנאי זה שיהיו העדים פסולים מה"ת לא נאמר דמסתמא פוסלין אף על נתינת המעות לידו דבאפס פסול זה לא יאמן דבריו נגד העדים אם ישקרו להעיד שקיבל מעות ובאמת לא קיבל ובכה"ג יצטרך להודות ולהציל את עצמו בטענת שקר לומר קבלתי וסטראי הוא והוא יודע בעצמו שלא קיבל מעות מהלוה ולא הי' לו חוב אחר עליו ויעוין במלחמו' שהוצרך להמציא טעם למה לא נאמר שבכלל התנאי הי' גם לפסול עדים שיעידו:
2 שם אבל כשטוען להד"מ ובאו עדים שפרעו בפניהם כו'. נ"ב המעיין היטב בחדושי הר"י במג"ש יראה מבואר מדבריו שאף אם העדים מעידים אחר הפרעון דהמלו' אומר דלית גבי מהנך זוזי נאמן הרי דלא מצריך שיטעון המלו' סטראי
3 מחבר ס"ד ואם אמר פרעתיך בפני פלוני ופלוני. נ"ב צ"ע היכא שמתו העדי' והוא טוען שפרעו אבל לא בפניהם אם נאמן במגו לשטת הרא"ש שמובא בסמ"ע ס"ק י"ג דלכך אינו נאמן במגו דפרעתי בפני פ' ופ' ומתו משום דיאמרו הרוצה לשקר כו'. וכאן לא שייך סברא זו דהכא הי' מוטל עליו לשלם בפני אותן עדים מה"ת יהי' נראה כשקרן אם הי' טוען שעשה כפי התנאי ממילא אף שאומר שפרעו שלא בפניהם יש להאמינו במגו. ואפשר לומר כיון דבעוד שלא מתו לא הי' נאמן במגו אם כן ריעי טענתו במה שפרעו שלא בפניהם דאם היה המלוה תובע בעוד שהיו העדים קיימים הי' מחויב לשלם ובזה הטעם אינו נאמן גם במגו דפרעו אחר מיתת פלוני ופלוני:
4 ט"ז ס"ד שהרי אמר כו' נרא' פשוט כו'. נ"ב צע"ג דהא בש"ע מיירי שהוא טוען שהפרעון הי' בעוד היו העדים קיימים והי' אז אפשר לו לקיים התנאי וי"ל עוד דאף עתה שכבר מתו ויכול לפטור א"ע בטענות פרעון אחרי שמתו העדים ונתבטל התנאי מ"מ אין להאמינו במגו כשמודה מעצמו שהי' הפרעון קודם שמתו דהוו מגו נגד חזקה כדברי המ"מ ואף לדעת הרא"ש שמובא בסמ"ע ס"ק י"ג שלא נחית לסברת המ"מ י"ל דהכא מודה הרא"ש דריע טענתו של זה שפרע שלא בפני העדים כי בעוד היו קיימים לא הי' לו מגו וכשהי' נתבע מהמלוה היה צריך לשלם שנית:
5 ש"ך ס"ק כ"א ואינם יכולין ליתן לו כתוב שפרעו כו'. נ"ב אינו מובן דהא המלוה יכול לומר שיכתבו או יתן בעצמו בכ"י שובר ונתעורר ע"ז באחרונים ולפענ"ד דיכול לו' דאין עלי חיוב לשמור השובר ואף דבפקדון כותבין שובר ז"א אלא היכא שנאבד השטר ולא בכה"ג שידח' הפרעון עד שישובו פ' ופ' ודמי למ"ש בסי' נ"ד סעיף ג' אמנם לפ"ז צ"ל דנאמן שפרע בפני ב"ד פלוני אף שאין לו מהם כ' ראיה על הפרעון והטעם שבתנאי אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני לא נשלל רק טענת פרעון בפני שארי עדים ולא כשטוען שפרע בב"ד ופורטם בשמם אמנם אם כן קשה למה כתב המחבר וכותבין לו שפרע בפניהם: