הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט שפ״ה

מהדורה: שולחן ערוך, חושן משפט; לבוב (למברג), 1898

« Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 382 Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 386 »

מקור שולחן ערוך, חושן משפט שפ״ה

1 דין היזק שאינו ניכר כגון מנסך יינו של חבירו. ובו ב סעיפים: המזיק את חבירו היזק שאינו ניכר כגון שעירב יין נסך ביינו מן התורה הוא פטור אבל חכמים קנסוהו לשלם נזק שלם מהיפה שבנכסיו כדין כל המזיקים לפיכך אם מת המזיק קודם שישלם אין קונסין בנו אחריו לשלם וכן אם היה שוגג או אנוס פטור שלא קנסו אלא מזיד:

2 המנסך יין חבירו לעכו"ם לא נאסר שאין אדם מישראל אוסר דבר שאינו שלו ואם היה לו בו שותפות או שהיה מומר שהרי הוא כעכו"ם או שהתרו בו וקבל ההתראה שהרי הוא מומר ה"ז אוסר היין וחייב לשלם אע"פ שהוא מתחייב בנפשו מפני שמשעה שהגביהו נתחייב לשלם ואינו מתחייב בנפשו עד שינסך:

פירוש הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט שפ״ה

1 מחבר סי' א' שלא קנסו אלא מזיד. נ"ב ברמב"ם פ"ז מהלכות חובל ומזיק אי' בזה"ל וכן המזיק בשגגה או באונס פטור שלא קנסו אלא במתכוין להזיק עכ"ל. וכן מבואר מדבריו בפ' י"ג מהלכות מאכלות אסורות דין כ"ח שכ' כיון שנתכוון זה העכו"ם להזיקו ולאסור יינו כו' ויעו"ש בפ"מ ובב"י לטור י"ד סימן קל"ב ובדרישה שם. וכן מבואר מדברי הראב"ד בהשגתו בדין ד' פ"ז מה' חובל ומזיק הנ"ל דאף כשהוא מזיד אם היה לו כוונה להנאתו ולא לכוונתו היזק לחבירו אינו חייב בדיני אדם:

2 ש"ך ד' יעוין מ"ש בש"ך בי"ד סימן ד'. נ"ב יעוין סימן ש"ו סעיף ה' ובש"ך ס"ק י"ד:

« Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 382 Haggahot Imrei Barukh on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 386 »