הגהות אמרי ברוך על שלחן ערוך חושן משפט נ״ו

1 ש"ך ס"ק ה' אבל באמת דין זה תמוה בעיני. נ"ב יעוין בחדושי אס"ז לב"מ דף ל"ז ד"ה שנים שהפקידו אצל א' כו' ותירץ הרמב"ן כו' פי' לפירושו כו' גם יעוין לקמן סי' רכ"ב בש"ך סק"ב:

2 ש"ך הנ"ל ד"ה ולמדנו מתשובת כו' ואפילו נתנו כבר כו' נ"ב צ"ע די"ל דשאני במעשה שבתשו' הרא"ש ששם הלוה הוא כטוען א"י אם מחלת לי דהוי כא"י אם פרעתיך ע"כ מחויב לשלם אבל כשמקבל אדם כלים מהמביאו ואומר לו שפלוני שלח לו במתנה כשז' בא ומכחיש הוי האיש שהשיג מהמבי' כטוען איני יודע אם ??נראה שחסר??

3 נה"מ י"ח יש לו מגו דשליש אני כו'. נ"ב י"ל דמי שנתמנה לשליש כשר לעדות בזה והיה בידו להעיד שהשליח הזה לא היה שליש דהא הביא לידו המשכון או השטר דרך שליחות ואם הי' מקבל ממנו היה הוא השליש וכשיטעון השליח שהוא נעשה מתחלה שליש בזה יהיה מוכחש ויצטרך לישבע להכחיש את העד ע"כ לא הוי מגו:

4 נה"מ הנ"ל על תנאי כך וכך כו'. נ"ב צ"ע כיון שיודע השליש שקיים הלוה התנאי הרי השטר כפרוע ובידו שלא להחזיר ליד המלוה כ"א למסור להלוה וכמו כן היכא שהיה על המלוה לקיים דבר וכשלא יקיים יהיה השטר בטל וידוע שעבר המלוה על התנאי כדאיתא בסמ"ע:

5 נה"מ הנ"ל היו כמונח ברשות ראובן. נ"ב צ"ע כיון שלפ"ד הנפקד אינו של המפקיד ובגזל אתיא לידיה מה"ת יהיה כמונח ברשות המפקיד שהוא הגזלן ואדרבא על הנפקד למסור ליד הנגזל כדי לקיים מצות השבה כיון שיודע בעצמו שהגזלן בעצמו לא ישיב ולדעתי דין זה אתיא בק"ו מדין שכתב הרא"ש בפשיטות בתשובה כלל ס"ח שמובא בב"י סוף סי' רנ"ה: