ביאור שטיינזלץ על ראש השנה י״ז

1 ומצפצפין וצועקים מכאביהם ועולין משם, שנאמר: "והבאתי את השלשית באש וצרפתים כצרף את הכסף ובחנתים כבחן את הזהב הוא יקרא בשמי ואני אענה אתו" זכריה יג, ט, ואלה הם בני הכת השלישית הצריכים צירוף וניקוי, ועליהם אמרה חנה "ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל" שמואל א' ב, ו.

2 בית הלל אומרים לגבי הבינוניים כיון שנאמר במידות ה': "ורב חסד", הרי מידה זו מטה כלפי חסד, ועליהם אמר דוד: "אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני "תהלים קטז, א. ועליהם אמר דוד את כל הפרשה כולה "דלתי ולי יהושיע" תהלים קטז, ו, שאף שהם דלים במצוות — ה' מושיעם.

3 פושעי ישראל שפשעו בעבירות בגופן, וכן פושעי אומות העולם שפשעו בגופן — יורדין לגיהנם ונידונין בה שנים עשר חדש. לאחר שנים עשר חדש — גופן כלה, ונשמתן נשרפת, ורוח מפזרתן תחת כפות רגלי צדיקים, שנאמר: "ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם" מלאכי ג, כא.

4 אבל המינין שהם בני כתות כופרות והמסורות המלשינים והאפיקורסים המזלזלים בתורה ובחכמיה שכפרו בתורה, ושכפרו בתחיית המתים, ושפירשו מדרכי צבור ולא רצו להשתתף עם כלל ישראל בצרותיהם, ושנתנו חיתיתם פחדם בארץ חיים, שהטילו אימה על הבריות, ושחטאו והחטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחביריו — יורדין לגיהנם והם אינם יוצאים משם מיד אלא נידונין בה לדורי דורות, שנאמר: "ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר

5 "ישעיה סו, כד. ועליהם אמרו: גיהנם כלה והן אינן כלין, שנאמר: "וצורם לבלות שאול מזבל לו" תהלים מט, טו, שכביכול שאול תכלה לפני שייגמר עונשם. וכל כך למה הם נענשים — מפני שפשטו ידיהם בזבול, במקדש ובדברים המקודשים, שנאמר: "מזבל לו" תהלים מט, טו ואין "זבול" אלא בית המקדש, שנאמר: "בנה בניתי בית זבל לך" מלכים א' ח, יג ועליהם אמרה חנה: "ה' יחתו מריבו" שמואל א' ב, י.

6 אמר ר' יצחק בר אבין: ופניהם בשעת הדין דומין לשולי לתחתית קדירה שהיא שחורה ומפוייחת. ואמר רבא: ואינהו משפירי שפירי והם מהיפים־יפים מבני מחוזא, שסבר רבא שבני העיר מחוזא היו רובם רשעים, ומקריין ונקראים בני גיהנם משום שהם זוכים להיתקן בגיהנם.

7 אמר מר החכם בית הלל אומרים: "ורב חסד" שמות לד, ו, ללמד כי הקדוש ברוך הוא מטה בדינו כלפי חסד, ואם כן, הבינוניים אינם נידונים לגיהנם. ושואלים: והכתיב והרי נאמר: "והבאתי את השלשית באש" זכריה יג, ט, משמע שיש כת שלישית הנדונה בגיהנם, אבל לא לעולם! ומשיבים: התם שם בפסוק זה, מדובר בפושעי ישראל בגופן.

8 ותוהים: פושעי ישראל בגופן — והא אמרת לית להו תקנתא והרי אמרת שאין להם תקנה! ומשיבים: כי לית להו תקנתא כאשר אין להם תקנה, הרי זה כשהיו פושעים בגופם נוסף למה שהיה להם ברוב עונות, אבל הכא כאן מדובר במחצה עונות ובמחצה זכיות, ואית בהו נמי ויש בהם גם בין העוונות גם כן עון של פושעי ישראל בגופן, ולכן לא סגיא ליה מספיק לו לאיש כזה דלאו שלא יתקיים בו "והבאתי את השלישית באש". ואם לאו לא חטא בגופו — "ורב חסד" — מטה כלפי חסד. ועליהן אמר דוד: "אהבתי כי ישמע ה'" תהלים קטז, א.

9 דרש רבא: מאי דכתיב מהו שנאמר: "אהבתי כי ישמע ה'" תהלים קטז, א — אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, אימתי אני יודעת שאני אהובה עליך — בזמן שאתה שומע קול תחנוני, "דלתי ולי יהושיע" תהלים קטז, ו — אף על פי שדלה אני מן המצות בכל זאת לי נאה להושיע.

10 ושואלים: פושעי ישראל בגופן מאי ניהו מה הם? אמר רב: קרקפתא דלא מנח גולגולת שאינה מניחה תפילין, שכל שאינו מניח כלל תפילין הוא הנקרא פושע ישראל בגופו. פושעי אומות העולם בגופן מה הם? אמר רב: שחוטאים בעבירה של זנות.

11 ושנתנו חיתיתם בארץ חיים שהזכרנו מי הם? אמר רב חסדא: זה פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים. אמר רב יהודה אמר רב: כל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים נענש ואינו רואה בן תלמיד חכם, שנאמר: "לכן יראוהו אנשים לא יראה כל חכמי לב" איוב לז, כד, שמי שגורם ש"יראוהו" — יפחדו ממנו אנשים, לא יראה במשפחתו עוד חכמי לב.

12 שנינו שם, בית הלל אומרים: "ורב חסד" — מטה כלפי חסד. ושואלים: היכי עביד כיצד עושה הטייה זו? ר' אליעזר אומר: כובשו, כביכול מכביד הקדוש ברוך הוא את כף המאזנים של זכות, שנאמר: "ישוב ירחמנו יכבש עונתינו" מיכה ז, יט. ר' יוסי בר חנינא אמר: נושא ומיקל מן העבירות, שנאמר: "נשא עון ועבר על פשע" מיכה ז, יח.

13 תנא דבי שנה החכם מבית מדרשו של ר' ישמעאל: מעביר וסולח ראשון ראשון מן העבירות, וכן היא המדה של מידות הרחמים שהוא מעביר וסולח על החטא הראשון, ובכך מיקל הוא את כף החובה. אמר רבא: ואותו עון עצמו שאיתו הטה ה' כלפי חסד, אינו נמחק לגמרי. שכן אי איכא רובא אם יש לו לאדם רוב עונות — מחשיב בהדיהו נחשב אתם, אלא שאם הוא שקול מטים את דינו לכף זכות.

14 א אגב הבאת פסוק זה, רבא אמר: כל המעביר על מדותיו, שמוותר על מה שמגיע לו מן הדין — מעבירין לו סולחים לו על כל פשעיו, שנאמר: "נשא עון ועבר על פשע". וכך הוא מפרש: למי נושא הקדוש ברוך הוא עון — למי שעובר על פשע שעושים כלפיו.

15 וכעין זה מסופר: רב הונא בריה בנו של רב יהושע חלש חלה, על נכנס רב פפא לשיולי ביה לשאול בו, בשלומו. חזייה דחליש ליה עלמא ראה שנחלש עולמו שהוא נוטה למות, אמר להו להם למטפלים בו: צביתו ליה זוודתא הכינו לו צידה, כלומר, תכריכים ושאר צרכי המת. לסוף איתפח הבריא רב הונא, הוה מכסיף היה מתבייש רב פפא למיחזייה לראות אותו, שנראה כאילו גזר את דינו של חבירו למיתה. אמרו ליה לו ידידי רב הונא לרב הונא: מאי חזית מה ראית כשהיית באותו מצב של גסיסה? אמר להו להם: אין, הכי הוה כן, כך היה והייתי באמת קרוב למות, ואמר להו להם הקדוש ברוך הוא לבית דין של מעלה: הואיל ולא מוקים במיליה ואיננו מעמיד בדבריו ומוותר — לא תקומו בהדיה אל תעמדו אתו לדקדק בדינו, שנאמר: "נשא עון ועבר על פשע" מיכה ז, יח, ללמד כי למי נושא עון — למי שעובר על פשע.

16 נאמר שם: "לשארית נחלתו" מיכה ז, יח אמר רב אחא בר חנינא: אליה — וקוץ בה כלומר, דבר טוב ושמן הוא כמו אליה, אבל יש בה גם קוץ ופגם, שאמנם ה' מוחל וסולח, אבל נוספת הגבלה קשה: "לשארית נחלתו" משמע — ולא לכל נחלתו,

17 ושארית זו היא — למי שמשים עצמו כשירים כבלתי חשוב, כטפל.

18 רב הונא רמי השליך, הראה סתירה; כתיב נאמר: "צדיק ה' בכל דרכיו" תהלים קמה, יז, משמע שהוא נוהג לפי מידת הצדק והמשפט, וכתיב ונאמר שם: "וחסיד בכל מעשיו", משמע שהוא נוהג בחסד, לפנים משורת הדין! והסביר: בתחלה, בשעת הדין — הוא צדיק, ולבסוף כשמגיעה שעת העונש הוא חסיד.

19 ר' אלעזר רמי השליך, הראה סתירה; כתיב נאמר: "ולך ה' חסד" תהלים סב, יג, משמע שה' נוהג לפנים משורת הדין וכתיב ונאמר באותו פסוק: "כי אתה תשלם לאיש כמעשהו", משמע שהוא משלם מידה כנגד מידה! והשיב: בתחלה "כי אתה תשלם לאיש כמעשהו", ולבסוף — "ולך ה' חסד".

20 אילפי, ואמרי לה ויש אומרים שהיה זה החכם אילפא, רמי השליך, הראה סתירה, כתיב נאמר: "ורב חסד" שמות לד, ו וכתיב ונאמר: באותו פסוק "ואמת", שהיא לכאורה מידת הדין! והשיב: בתחלה "ואמת", שהוא שורת הדין, ולבסוף כשאין האדם יכול לעמוד במשפט שכולו אמת — "ורב חסד".

21 א נאמר שם לפני רשימת מידות הרחמים "ויעבר ה' על פניו ויקרא" שמות לד, ו. אמר ר' יוחנן: אלמלא מקרא כתוב במפורש אי אפשר היה לאומרו, שיש בו כביכול פחיתות כבוד כלפי מעלה, מלמד שנתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור שמתעטף בטליתו, והראה לו למשה סדר תפלה. אמר לו: כל זמן שישראל חוטאין — יעשו לפני כסדר הזה ואני מוחל להם, שיתעטף שליח ציבור ויאמר בציבור שלוש עשרה מידות הרחמים.

22 באותו ענין נאמר "ה' ה'", ופירושו: אני הוא קודם שיחטא האדם, ואני הוא לאחר שיחטא האדם ויעשה תשובה, שאין ה' זוכר לו את חטאיו הראשונים, תמיד הוא "אל רחום וחנון".

23 אמר רב יהודה: ברית כרותה לשלש עשרה מדות שאינן חוזרות ריקם שאם אדם מזכיר אותן בודאי נענה, שנאמר באותו עניין: "הנה אנכי כרת ברית" שמות לד, י.

24 ב אמר ר' יוחנן: גדולה תשובה שמקרעת גזר דינו של אדם. שנאמר: "השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו" ישעיה ו, י, משמע שאם ישוב — ירפא לו מכל מה שחטא.

25 אמר ליה לו רב פפא לאביי: ודלמא ושמא נאמר הדבר לפני גזר דין, אבל לאחר גזר דין אין התשובה מועלת? אמר ליה לו אביי: "ושב ורפא לו" כתיב נאמר שם, איזהו דבר שצריך רפואה — משמע שכבר היתה מכה הצריכה רפואה, הוי אומר זה גזר דין, ומשישוב — אזי "ושב ורפא לו".

26 מיתיבי מקשים ממה שנאמר בברייתא: השב בינתים, בין ראש השנה ליום הכיפורים — מוחלין לו, לא שב בינתים, אפילו הביא כל אילי נביות שהם מובחרים שבעולם והביאם לקרבנות — אין מוחלין לו! הרי שלאחר שנגזר הדין אינו האדם יכול לשנותו אף בתשובה גדולה! ומשיבים: לא קשיא אין זה קשה; הא זה שזמן תשובתו דווקא בעשרת ימי תשובה — ביחיד, הא זה שמוחלים להם בכל עת שהם חוזרים — בצבור.

27 מיתיבי מקשים, נאמר: "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה תמיד עיני ה' אלהיך בה" דברים יא, יב — עתים שהשגחה תמידית של ה' בארץ ישראל היא דבר לטובה, ועתים לרעה. עתים לטובה כיצד? הרי שהיו ישראל רשעים גמורין בראש השנה ופסקו להם לפי הראוי להם גשמים מועטים באותה שנה, ולבסוף חזרו בהן למוטב, להוסיף עליהן על הגשמים אי אפשר — שהרי כבר נגזרה גזרה, אלא הקדוש ברוך הוא מורידן, לאותם גשמים מועטים שנגזרו בזמנן הראוי להם על הארץ הצריכה להן, בשדות ובכרמים ובגינות — הכל לפי הארץ, ונמצא שהגשמים המעטים מועילים כגשמים מרובים.

28 ולהיפך, עתים לרעה כיצד? הרי שהיו ישראל צדיקים גמורין בראש השנה ופסקו עליהן גשמים מרובין לבסוף חזרו בהן והרשיעו, לפחות מהן ממה שנגזר אי אפשר שהרי כבר נגזרה גזרה, אלא הקדוש ברוך הוא מורידן לאותם הגשמים שלא בזמנן, על הארץ שאינה צריכה להן, ביערות ובמדבריות.

29 ושואלים: כיון שיש עתים לטובה, מיהא על כל פנים לקרעיה לגזר דנייהו ולוסיף להו שיקרע את גזר דינם ויוסיף להם ולכאורה משמע שאין גזר דין נקרע, אפילו עשה כל הציבור תשובה! ומשיבים: שאני התם שונה שם שאפשר בהכי בכך, כלומר, כדי להפוך את תוצאת הגזר דין לטובה, אין צורך שתשתנה גזירת המקום, ואפשר שייעשה הדבר בלא שינוי.

30 תא שמע בוא ושמע ממקום אחר ראיה לדבר: נאמר, "יורדי הים באניות עשי מלאכה במים רבים. המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה. ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו. יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע. ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם. יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם" תהלים קז, כג-כח. ותהלים קז, לא

31 עשה להן לפרשיות אלה בין קטע לקטע סימניות כאכין ורקין שבתורה, לומר לנו על ידי סימניות אלה שכמו שהביטויים בתורה הם מדוייקים ואי אפשר לשנות מהם — כך אלה אין לשנות מהם. לומר לך: אם צעקו קודם גזר דין — הרי הם נענין, צעקו לאחר גזר דין — אינן נענין!

32 ומשיבים: מכאן אין קושיה, הני נמי אלה גם כן יורדי הים כיחידין דמו הם נחשבים, שאף שמדובר באנשים רבים, הרי אינם ציבור שלם, אלא רק קבוצה מצומצמת ומוגדרת.

33 ומציעים עוד: תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו: שאלה בלוריא הגיורת את רבן גמליאל, כתיב נאמר בתורתכם: "אשר לא ישא פנים" דברים י, יז וכתיב ונאמר: "ישא ה' פניו אליך" במדבר ו, כו, כיצד מיישבים סתירה זו?

34 נטפל לה ר' יוסי הכהן להשיב לה. אמר לה: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לאדם שנושה בחבירו מנה וקבע לו זמן לפרעון בפני המלך, ונשבע לו בחיי המלך שיפרע, והגיע זמן ולא פרעו. בא לפייס את המלך על שנשבע בשמו ולא קיים את השבועה, ואמר לו המלך: עלבוני מחול לך, לך ופייס את חבירך. הכא נמי כאן גם כן, כאן בעבירות שבין אדם למקום — ישא ה' פניו וימחול, כאן בעבירות שבין אדם לחבירו — לא ישא פנים. עד שיפייס את חבירו.

35 זו היתה הסברה ראשונה, עד שבא ר' עקיבא ולימד, והסביר את הסתירה באופן אחר: