ביאור שטיינזלץ על ראש השנה י׳

1 ומעירים: ופירות נטיעה זו, אף שנגמרו שלוש שנים בתשרי, מכל מקום אסורין הם באכילה עד חמישה עשר בשבט באותה שנה, אם לענין ערלה שבשלוש השנים הראשונות הרי הם אסורים משום ערלה, ואם לענין נטע רבעי שיש לפדות פירות אלה שבשנה הרביעית הרי הם רבעי.

2 ושואלים: מנא הני מילי מניין דברים אלה שאף שנסתיימו שלוש או ארבע שנים לאילן זה, אין מונים את שנות ערלה ורבעי לפי ראש השנה, אלא לפי חמישה עשר בשבט? אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן ומטו בה ויש מושכים, מוסרים, שמועה זו עוד משמיה משמו של ר' ינאי: אמר קרא הכתוב: "שלוש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל. ובשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הילולים לה' ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו אני ה' אלוקיכם" ויקרא יט, כג-כד,

3 שבגלל ו' החיבור שבין הפסוקים יש להבין שפעמים שהנטיעה כבר בשנה הרביעית ועדיין אסורה משום ערלה, ופעמים שהנטיעה כבר בשנה החמישית ועדיין אסורה משום רבעי.

4 ושואלים: לימא האם לומר שהלכה זו שלא כשיטת ר' מאיר, דאי שאם כשיטת ר' מאיר היא — הא הרי אמר ר' מאיר: יום אחד בשנה חשוב שנה. דתניא שכן שנינו בברייתא: פר האמור בתורה סתם הרי הוא בן עשרים וארבעה חדש ויום אחד, שאף שמסורת בידינו שפר הוא בן שלוש שנים, לאו דווקא שלוש שנים מליאות הן, אלא כיון שנכנס יום אחד בשלישית הרי הוא כבן שלוש. אלו דברי ר' מאיר.

5 ר' אלעזר אומר: בן עשרים וארבעה חדש ושלשים יום. שהיה ר' מאיר אומר: כל מקום שנאמר "עגל" בתורה סתם — הרי הוא בן שנה, אם נאמר "בן בקר" — הרי הוא בן שתים, ואם נאמר "פר" — הרי הוא בן שלש. וכיון שהברייתא לענין נטיעות סבורה שצריך שלושים יום ואין די ביום אחד לפני ראש השנה, משמע שאינה כשיטת ר' מאיר!

6 ודוחים: אפילו תימא תאמר שהיא כשיטת ר' מאיר, אולם כי קאמר כאשר אמר ר' מאיר כי יום אחד בשנה חשוב שנה — הרי זה בסוף שנה, שיום אחד ישלים את מנין השנים כאילו היתה זו שנה שלימה, אבל בתחלת שנה שיום אחד בתחילת החשבון ייחשב כשנה לא אמר כן.

7 כנגד טענה זו אמר רבא: ולאו קל וחומר הוא שתהא הסברה הפוכה? ומה נדה, שאין תחילת היום עולה לה בסופה שגם אם עברו שבעה ימים משעה לשעה מתחילת ראיית הדם, והיה זה באמצע היום השביעי — אין זה נחשב לסיום טומאת נדתה, אלא ממתינה באותו יום וטובלת רק בלילה שלאחריו, ובכל זאת סוף היום עולה לה בתחלתה, שאם ראתה דם נדה זמן קצר לפני הערב השמש, הרי יום זה נמנה כיום ראשון לימי נדתה. משמע שיום אחד בתחלה נחשב יותר למנין מאשר יום בסוף המנין. ואם כן שנה, שיום אחד עולה לה נחשב ונמנה בסופה,

8 אינו דין שיום אחד עולה בתחלתה?

9 ושואלים: אם כן, לצד שהוכחנו לכאורה שהברייתא אינה כשיטת רבי מאיר ואלא מאי מה תאמר שהברייתא כשיטת ר' אלעזר שרק שלושים יום בשנה נחשבים כשנה — אולם לדעתו שלשים ושלשים בעי צריך! שלושים יום לקליטת הנטיעה בקרקע ושלושים נוספים כדי להחשיבה כבת שנה. דתנן שכן שנינו במשנה: אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין נטיעות בערב השנה השביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה, ואם נטע והבריך והרכיב — יעקור, שכן ודאי נקלטה הנטיעה בשביעית וגידולי שביעית אסורים בהנאה, אלו דברי ר' אלעזר. ר' יהודה אומר: כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים — שוב אינה קולטת. ר' יוסי ור' שמעון אומרים: שתי שבתות הוא זמן קליטה.

10 ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לדברי האומר שלשים יום, כוונתו כי צריך שלשים ושלשים, שלושים לקליטה ושלושים להפסקה, לדברי האומר שלשה — צריך שלשה ושלשים, ולדברי האומר שתי שבתות — צריך שתי שבתות ושלשים יום. ולכן אי נמי אם גם כן תאמר כשיטה המפחיתה ביותר בזמן קליטה, שהיא שיטת ר' יהודה, הרי גם אז שלשה ושלשים בעי צריך! ואם כן אין הדברים מתיישבים אף לשיטת רבי אלעזר!

11 אלא יש לחזור ממה שאמרנו ולעולם יש לומר כי הברייתא היא כשיטת ר' מאיר. וכי קאמר וכאשר אמר ר' מאיר שלשים יום, הרי כוונתו היתה לענין קליטה שהיא שלושים יום.

12 ומקשים: אי הכי אם כך שלשים ואחד בעי צריך הוא! שלושים יום לקליטה, ועוד יום אחד שייחשב להתחלת השנה! ומשיבים: בעצם כך הוא החשבון, אלא קא סבר סבור הוא: יום שלשים עולה נחשב לכאן ולכאן, שיום זה עצמו נחשב כהשלמת יום השלושים לימי הקליטה, וגם נחשב כיום אחד בשנה שייחשב לאותה שנה.

13 אמר ר' יוחנן: ושניהן, גם רבי מאיר וגם רבי אלעזר שנחלקו מה נחשב לשנה מקרא אחד דרשו באופנים שונים. שנאמר: "ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ "בראשית ח, יג. ר' מאיר סבר: מדאכתי מכיון שעדיין יום אחד בלבד הוא דעייל שנכנס בשנה, שהרי הוא בראשון באחד בחודש וקא קרי והוא קורא לה שנה, שהרי לא מנה שנת שש מאות אלא שנת שש מאות ואחד, אם כן שמע מינה למד מכאן שיום אחד בשנה חשוב שנה.

14 ואידך והאחר רבי אלעזר מה הוא אומר? אי כתיב אילו היה כתוב בשש מאות ואחת שנה הייתי אכן מפרש כדקאמרת כפי שאתה אומר, אולם השתא דכתיב עכשיו שנאמר "באחת ושש מאות שנה", כך צריך להבין: המלה "שנה" על השש מאות קאי עומדת, שייכת, לומר שהשנה היא עדיין שנת שש מאות. ומאי ומהו "אחת" שנאמר — אתחלתא ההתחלה של אחת קאמר אמר.

15 ושואלים: ור' אליעזר מאי טעמא מה טעם שיטתו, מהיכן לומד הוא כדבריו? דכתיב שנאמר: "בראשון באחד לחדש", מדאכתי מכיון שעדיין יום אחד הוא רק דעייל שנכנס בחדש וקא קרי ליה והוא קורא לו חדש — שמע מינה למד מכאן כי יום אחד בחדש חשוב נחשב לחדש, ומזה שיום אחד בחדש נחשב לחדש, אם כן בדרך זו יש לומר אף כי שלשים יום בשנה חשובין שנה. כי חדש חושבים אותו לפי מנוייו והחודש הרי הוא נמנה משלושים ימים, ושנה למנוייה ומניינה על פי שנים עשר חודשים.

16 א ומעירים: מכלל דבריהם עולה דתרוייהו סבירא להו ששניהם סבורים כי בניסן נברא העולם, ומחודש ניסן מונים את השנים. כי אם היתה תחילת המנין בתשרי אם כן באחד לחודש הראשון חודש ניסן הוא כבר חצי שנה לאחר התחלתה של השנה.

17 תניא שנויה ברייתא, שנחלקו בכך תנאים. ר' אליעזר אומר: בחודש תשרי נברא העולם, בתשרי נולדו האבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק אבינו, בראש השנה נפקדה בילדים שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין.