ביאור שטיינזלץ על ראש השנה י״ב

1 ומתוך ששינו מעשיהם לרעה שינה הקדוש ברוך הוא עליהם מעשה בראשית, והעלה מזל כימה ביום, ונטל שני כוכבים ממנה והביא מבול לעולם.

2 ושואלים: בשלמא נניח לשיטת ר' יהושע הסובר כי המבול החל בחודש אייר — היינו דכתיב זה שנאמר: "החודש השני", שמפורש בתורה במקום אחר שהוא חודש אייר, אלא לר' אלעזר מאי מה עניינו של "שני" זה שנאמר? הלא לדבריו לא היה זה בחודש השני! ומשיבים: שני לדין שהרי יום הדין הוא ראש השנה.

3 ועוד שואלים: בשלמא נניח לשיטת ר' יהושע הסובר כי המבול החל בחודש אייר, היינו זהו ששינה מעשה בראשית, אלא לר' אליעזר מאי במה שינה?

4 ומשיבים: אף לדעת ר' אליעזר שינה, כשיטתו של רב חסדא, שאמר רב חסדא: ברותחין קלקלו ברותחין נידונו. ברותחין קלקלו — בעבירה, שהיו פרוצים בעריות וקלקלו בשכבת זרע שהיא חמה וברותחין נידונו — שגשמי המבול היו רותחים. ומנין למדים זאת — כתיב הכא נאמר כאן בענין המבול: "וישכו המים" בראשית ח, א וכתיב התם ונאמר שם באחשורוש : "וחמת המלך שככה" אסתר ז, י, ומכאן ששיכוך זה פירושו הצטננות מן החום.

5 תנו רבנן שנו חכמים בברייתא: חכמי ישראל מונין ומפרשים למבול ולמנין שנות העולם כשיטת ר' אליעזר — מתשרי, ואת חשבון התקופה, לענין חשבון תקופת החמה, מונים הם כשיטת ר' יהושע — מניסן, ואילו חכמי אומות העולם מונין אף למבול ולענין סדר הדורות כשיטת ר' יהושע — מניסן.

6 א שנינו במשנה שאחד בתשרי הוא ראש השנה לירקות. תנא שנה החכם בתוספתא: לירקות ולמעשרות ולנדרים. ושואלים: לירקות מאי נינהו מה הם מה עניינו? הרי הכוונה היא למעשר ירק, שאין תורמים ומעשרים מירק שנלקט בערב ראש השנה על זה שנלקט לאחר ראש השנה,

7 ואם כן היינו הרי הוא מעשרות ומדוע חילק ביניהם בברייתא? ומשיבים: תנא דרבנן וקתני דאורייתא שנה את הדבר שהוא מדברי סופרים, ושנה את הדבר שהוא מן התורה, שמעשר דגן ויצהר הוא מן התורה וזמנו הוא באחד בתשרי, וירק שמצות עישורו היא מדברי סופרים, אף זמנו בתשרי.

8 ושואלים: אם כן, וליתני דאורייתא ברישא ושישנה את הדבר שהוא מן התורה בראשונה! ומשיבים: איידי דחביבא ליה אקדמה כיון שחביבה לו ההלכה הקדים אותה, שמקדימים תחילה דבר שיש בו חידוש, ולכך שנה תחילה ירקות שאין מצות עישורם אלא מדברי סופרים, ואחר כך שנה מעשרות. ושואלים: והתנא דידן שלנו, במשנתנו שלא שנה מעשרות מה טעמו? ומסבירים: הוא תנא דרבנן שנה מעשר ירק שהוא מדברי סופרים וכל שכן מעשרות דאורייתא שמן התורה.

9 ושואלים שוב על התוספתא: וליתני ושישנה "מעשר" בלשון יחיד, ומדוע שנה בלשון רבים "מעשרות"? ומשיבים: הוא סבור אחד מעשר בהמה ואחד מעשר דגן. ושואלים עוד: מדוע שנה "ירקות" בלשון רבים, וליתני ושישנה "ירק"! ומשיבים: תרי גווני שני מיני ירק נרמזו בכך, דתנן שכן שנינו במשנה: ירק הנאגד, כלומר, מין ירק שדרך לאגוד אותו באגודות טרם מכירתו — הזמן שחלה עליו חובת מעשר הוא משיאגד, ושאינו נאגד — לא חלה עליו חובת מעשר אלא משימלא את הכלי שאליו לוקט אותו.

10 תנו רבנן שנו חכמים בתוספתא: ליקט ירק ערב ראש השנה עד שלא תבא השמש, לפני ששקעה החמה, ובאשר על כן שייך הוא עדיין לשנה הקודמת, וחזר וליקט

11 משתבא השמש, משכבר שקעה, שהוא כבר שייך לשנה הבאה — אין תורמין ומעשרין מזה על זה, לפי שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש. וכן אם היתה זו שנה שניה משנות השמיטה הנכנסת לשנה השלישית, הרי מה שילקט בשנה השניה מפריש ממנו מעשר ראשון, ומעשר שני שאוכלו בירושלים, ומן השייך לשנה השלישית מפריש מעשר ראשון ומעשר עני.

12 א לגופו של ענין שואלים: מנא הני מילי מניין דברים אלה שבשנה השלישית אין מפרישים מעשר שני אלא מעשר עני? אמר ר' יהושע בן לוי: נאמר, "כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר" דברים כו, יב, לומר: שנה שאין בה אלא מעשר אחד. הא כיצד? מפריש מעשר ראשון, ומעשר עני שמפורש באותו ענין. ומעשר שני יבטל, באותה שנה.

13 ושמא תאמר: או אינו אלא הכוונה שאף מעשר ראשון נמי גם כן יבטל, ויפריש רק מעשר אחד בלבד — תלמוד לומר: "ואל הלוים תדבר ואמרת אלהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם" במדבר יח, כו, הקישו השווה אותו הכתוב את המעשר לנחלה, מה נחלה אין לה הפסק שהרי מדין תורה אי אפשר למכור אחוזת נחלה שבארץ והיא עוברת מדור לדור ואין בה הפסק — אף מעשר ראשון שניתן ללויים כנחלה הוא, אין לו הפסק, ולכן עלינו לומר שהוא ניתן בכל שנה ושנה בלי הפסק.

14 תניא נמי הכי שנויה ברייתא גם כן כך: "כי תכלה לעשר בשנה השלישית, שנת המעשר" — שנה שאין בה אלא מעשר אחד. הא כיצד — מעשר ראשון ומעשר עני, ומעשר שני יבטל. יכול אף מעשר ראשון נמי גם כן יבטל — תלמוד לומר: "ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך והגר והיתום והאלמנה אשר בשעריך ואכלו ושבעו" דברים יד, כט, לומר: כל זמן שבא — תן לו. משמע בכל שנה ושנה צריך לתת לו מעשר, אלו דברי ר' יהודה.

15 ר' אליעזר בן יעקב אומר: אינו צריך ללומדו מכאן, אלא הרי הוא אומר "ואל הלוים תדבר ואמרת אלהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר" במדבר יח, כו הקישו השווה אותו הכתוב לנחלה: מה נחלה אין לה הפסק — אף מעשר ראשון אין לו הפסק.

16 ב שנינו בברייתא כי באחד בתשרי ראש השנה לנדרים. תנו רבנן שנו חכמים בתוספתא: המודר הנאה מחבירו לשנה שנדר שבמשך שנה אחת לא יהנה ממנו — מונה שנים עשר חודש מיום ליום מאותו יום שנדר. ואם אמר שהוא מודר ממנו לשנה זו, אפילו לא עמד ונדר אלא בעשרים ותשעה באלול, כיון שהגיע יום אחד בתשרי — עלתה לו שנה ואינו נוהג איסור בשנה הבאה.

17 ואפילו למאן דאמר לשיטת מי שאומר בדרך כלל כי יום אחד בשנה אינו חשוב שנה מסכים הוא להלכה זו כי לצעוריה נפשיה קביל עליה לצער את עצמו קיבל עליו והא אצטער ליה והרי כבר הצטער לו ויצא ידי חובת הנדר, שהרי קיים משהו ממנו.

18 ושואלים: ואימא ואמור ששנה זו של נדר תהא עד ניסן? ומשיבים: כלל הוא כי בנדרים הלך אחר לשון בני אדם כי אין דנים את הנדרים אלא לפי הנהוג בלשון הדיבור המצוי בין אנשים, ובלשון הדיבור מונים שנה מאחד בתשרי.

19 ג תנן התם שנינו שם במשנה במסכת מעשרות: מתי הוא הזמן שבו ולפיו אנו מונים את שנת המעשר? לגבי התלתן — משתצמח, לגבי התבואה, והזיתים — משיביאו שליש בישולם, אותה שעה קובעת למעשרות בכל שנה שהיא.

20 ושואלים: מאי מה פירוש משתצמח — הלא הצמח צומח כמעט משעת זריעתו! אלא הכוונה היא משתצמח לזרעים כלומר, שמתחילים כבר לצמוח הזרעים בתוך הצמח.

21 שנינו כי התבואה דגן ותירוש והזיתים, זמנם למעשר משיביאו שליש, כלומר, כשיגיעו לשליש בישולם. ושואלים: מנא הני מילי מניין דברים אלה לגבי קביעת זמן מסויים כקובע את השנה לענין מעשר היבולים? אמר רב אסי אמר ר' יוחנן, ומטו בה והיו ממשיכים אותה את השמועה הזו משמיה משמו של ר' יוסי הגלילי: אמר קרא הכתוב: "מקץ שבע שנים במעד שנת השמטה בחג הסכות" דברים לא, י ולכאורה תמוה: שנת השמטה מאי עבידתיה מה מעשיה מה היא שייכת לחג הסוכות? הלא חג הסוכות תחילת השנה השמינית היא!

22 אלא, כפי שבכתוב זה רואים שזמן חג הסוכות נחשב כאילו היה שייך לשנה שעברה, הרי זה בא לומר לך: שכל תבואה שהביאה שליש בשנה השביעית השמיטה לפני ראש השנה — אתה נוהג בו ביבול זה מנהג וקדושת שנת השביעית גם אם השימוש וגמר הפרי הוא בשנה השמינית.

23 אמר ליה לו ר' זירא לרב אסי: