ביאור שטיינזלץ על ראש השנה י״ד

1 ומעירים: וצריכא וצריך שיאמר שמואל את שלוש ההלכות הללו, ואינן נלמדות זו מזו. דאי אשמעינן שאילו היה משמיע לנו רק כי הלכה כר' שמעון שזורי, הוה אמינא הייתי אומר שהוא אומר כן משום דקסבר שהוא סבור יש בילה בלילה, שדברים המעורבים נחשבים כבלולים לגמרי, על כן קא משמע לן השמיע לנו מאמר שני: לכל אין בילה.

2 ועוד: ואי אשמעינן ואילו היה משמיע לנו לכל אין בילה — הוה אמינא כרבנן סבירא ליה הייתי אומר שכחכמים הוא סבור לענין מעשרות, על כן קא משמע לן השמיע לנו שהלכה כר' שמעון שזורי.

3 ואי אשמעינן הני תרתי ואילו היה משמיע לנו את אלה השתים בלבד הוה אמינא הייתי אומר כפי שהקשה ר' זירא קשיא קשה מדברי שמואל על דברי שמואל, על כן קא משמע לן השמיע לנו: הכל הולך אחר גמר פרי.

4 ואי אשמעינן ואם היה משמיע לנו רק דבר זה שהכל הולך אחר גמר פרי, הוה אמינא הייתי אומר אפילו תבואה וזיתים נמי גם כן הולכים בהם אחר גמר הפרי — קא משמע לן השמיע לנו שהלכה כר' שמעון שזורי במאי דפליג במה שחלק בשאר מינים, אבל לא בתבואה וזיתים.

5 ושואלים: ולשמעינן הני תרתי ושישמיע לנו רק את שתי אלה, שהלכה כר' שמעון שזורי ושהכל הולך אחר גמר פרי, ובכך היינו למדים את כל שיטתו של שמואל, לכל אין בילה למה לי? ומשיבים: הא קא משמע לן דבר זה השמיע לנו, לא החידוש שבצד השלילי שלכל אין בילה, אלא שליין ושמן יש בילה.

6 א תניא שנויה ברייתא, ר' יוסי הגלילי אומר: נאמר, "באספך מגרנך ומיקבך" דברים טז, יג, ללמד, מה גורן ויקב מיוחדין שגדילין על מי שנה שעברה, שהרי הם גידולי בעל היונקים מן הרטיבות שבקרקע, וגידולם ממי הגשמים של השנה שעברה, ודינם שהם מתעשרין לשנה שעברה, אף כל שגדילין על מי שנה שעברה — מתעשרין אף הם לשנה שעברה. יצאו ירקות שגדילין על מי שנה הבאה, שהרי זמן גידולם קצר, והם גדלים ממי הגשמים היורדים עליהם במשך זמן גידולם, ולכן מתעשרין הם לשנה הבאה.

7 ר' עקיבא אומר: דבר זה נלמד באופן אחר, ומה שנאמר "באספך מגרנך ומיקבך" יש לדרוש באופן זה: מה גורן ויקב מיוחדין שגדילין על רוב מים, שגידולם ממי הגשמים, שהם רוב המים המצויים, ודינם שהם מתעשרין לשנה שעברה, אף כל שגדילין על רוב מים מתעשרין כמותם לשנה שעברה. יצאו ירקות שגדילין על כל מים שגידולם לא רק על מי גשמים אלא גם בהשקיה ממי מעינות ונהרות, והם מתעשרין לשנה הבאה.

8 ושואלים: מאי בינייהו מה ההבדל ביניהם למעשה, העשוי לנבוע מן ההסבר השונה בדברי הכתוב? אמר ר' אבהו: בצלים הסריסין ופול המצרי איכא בינייהו יש ביניהם הבדל למעשה. דתנן שכן שנינו במשנה: בצלים הסריסין, כלומר, בצלים שממעכים את הזרעים באחד משלבי הצמיחה, כדי שלא יגדלו הפקעות והזרעים אלא יצמיחו ירק ופקעות קטנות בלבד, וכן פול המצרי שזרעו לצורך ירק, אם מנע מהן מים שלשים יום לפני ראש השנה של שנת השביעית, ועל ידי כך הם מפסיקים לגדל ירק ומתחילים לגדל זרעים — הרי הם מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית, ואם לאו — אסורין בשביעית ומתעשרין לשנה הבאה. ואם כן הדבר תלוי לא במין הצמחים אלא במצבם בפועל, אם אכן הם שותים ממי שנה שעברה או ממי שנה זו, והוא כשיטת ר' יוסי הגלילי.

9 ב שנינו במשנה: באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי. ושואלים: מאי טעמא מה טעם קבעו כראש שנת האילנות את התאריך הזה? אמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא: הואיל ויצאו ונגמרו כבר רוב גשמי השנה, ועדיין רוב תקופה מבחוץ שרוב תקופת טבת הוא לאחר מכן. שנמשכת עד יום שוויון היום והלילה האביבי, בערך בניסן.

10 ותוהים: מאי קאמר מה אמר? כלומר, הלא אין זה נימוק אלא טענה לפתור! ומשיבים: הכי קאמר כך אמר: אף על פי שרוב תקופה מבחוץ, שעדיין נמשכת תקופת טבת, מכל מקום הואיל ויצאו רוב גשמי שנה הרי אנו רואים זאת כסיומה של שנת הגשמים הזו, וכל הגדל מכאן והלאה נחשב כשל השנה הבאה.

11 ג תנו רבנן שנו חכמים בתוספתא: מעשה בר' עקיבא שליקט פירות אתרוג מן האילן באחד בשבט ונהג בו שני סוגי עישורין מעשרות. שאותה שנה היתה שנה שניה או חמישית לשנות השמיטה, ובשנה שניה מפרישים מעשר שני ואילו בשלישית מעשר עני, והוא הפריש את שניהם מחמת הספק.

12 ומדוע נהג בו כך? אחד מחמת הספק אם באחד בשבט כבר נתחדשה שנת האילן כדברי בית שמאי, ואחד מחמת הספק שמא אינה שאינה מתחדשת אלא בחמישה עשר בשבט כדברי בית הלל.

13 ר' יוסי בר יהודה אומר: לא מנהג בית שמאי ובית הלל נהג בה, כלומר, לא מחמת ספק זה עשה כן, אלא מנהג רבן גמליאל ור' אליעזר נהג בה.

14 דתנן שכן שנינו במשנה: אתרוג שוה לאילן בשלשה דרכים, ולירק הוא שוה בדרך אחד. כיצד? שוה לאילן בשלשה דרכים: לערלה שבשלוש השנים הראשונות, פירותיו אסורים באכילה כאילן, ולענין נטע רבעי, שכדין האילן, אף פירותיו בשנה הרביעית צריכים פדיון, ולענין שביעית לגבי קביעת שנת השמיטה. ובכל שלושת הדינים הללו הזמן הקובע הוא תאריך חנטת האתרוג, כדין פירות האילן. ושווה האתרוג לירק בדרך אחד — שבשעת לקיטתו עישורו שלענין שנות המעשר, אנו הולכים לא אחר חנטת הפרי אלא לאחר לקיטתו, אלו דברי רבן גמליאל.

15 ר' אליעזר אומר: אתרוג שוה לאילן לכל דבר.

16 לפני שבאים לדון בפרטים תוהים על עיקרו של המעשה: ומי עבדינן כתרי חומרי והאם עושים, נוהגים אנו כשתי חומרות הסותרות זו את זו? והתניא הרי שנינו בברייתא: לעולם הלכה כדברי בית הלל, ואולם הרוצה לעשות כדברי בית שמאי — עושה, ואם רוצה לעשות כדברי בית הלל — עושה. אולם, אם הוא עושה מקולי בית שמאי ומקולי בית הלל יחד — הרי זה רשע, ואם הוא עושה מחומרי בית שמאי ומחומרי בית הלל — עליו הכתוב אומר "והכסיל בחשך הולך" קהלת ב, יד. אלא ינהג אי או כבית שמאי בקוליהון ובחומריהון בקולותיהם ובחומרותיהם, או כבית הלל בקוליהון ובחומריהון בקולותיהם ובחומרותיהם. ואם כן, כיצד זה נהג ר' עקיבא כשתי החומרות?

17 ומשיבים: ר' עקיבא גמריה אסתפק ליה לימודו הסתפק לו ולא ידע מה היא שיטת בית הלל, אי אם בית הלל באחד בשבט אומר, אי אם בחמישה עשר בשבט אומר, ומשום כך נהג כשתי השיטות, אבל בעצם רצה לנהוג כדעת בית הלל.

18 ומבררים עוד את הברייתא: ר' יוסי בר יהודה אומר: לא מנהג בית שמאי ובית הלל נהג בה אלא מנהג רבן גמליאל ור' אליעזר נהג בה. ותוהים: אם כן, מאחר שעשה זאת באחד בשבט משמע שכבית שמאי נהג בה, שהרי לדעת בית הלל אחד בשבט שייך בבירור לשנה שעברה, ואף אם חשש לדעת ר' אליעזר לא היה צריך להפריש מעשר נוסף!

19 אמר ר' חנינא ואיתימא ויש אומרים שאמר זאת ר' חנניא: הכא כאן מדובר באתרוג שחנטו פירותיו קודם חמישה עשר דאידך שבט עסקינן של שבט האחר בשנה שעברה, עוסקים אנו ואם כן מצד זמן החנטה ברור שאותו אתרוג שייך לשנה השניה, אלא שחשש ר' עקיבא לדעת רבן גמליאל ההולך אחר הלקיטה, ולקיטה זו הרי היתה בשלישית. ובדין הוא אפילו קודם לכן שבעצם לא היה ספק זה תלוי באחד בשבט דווקא וגם אם היה קוטפם זמן רב קודם לכן היה ספק זה קיים אלא מעשה שהיה כך היה שנזדמן הדבר באחד בשבט.

20 רבינא אמר: כרוך ותני ושנה ותקן את הגירסה בנוסח זה: לא אחד בשבט היה אלא חמישה עשר בשבט היה, ולא מנהג בית שמאי ובית הלל נהג בה אלא מנהג רבן גמליאל ור' אליעזר נהג בה ולפי שיטת בית הלל.

21 א לעצם דין עישור האתרוג אמר רבה בר רב הונא: השתא עכשיו שאמר רבן גמליאל כי אתרוג אחר לקיטתו עישורו כירק, יש לומר שראש השנה שלו לגבי מנין שנות המעשר הוא תשרי כמו שאר הירקות, וכפי ששנינו שאחד בתשרי הוא ראש השנה למעשר ירקות.

22 מיתיבי מקשים על דברי רב בר רב הונא מתוספתא, ששנינו בה: ר' שמעון בן אלעזר אומר: ליקט אתרוג ערב חמישה עשר בשבט עד שלא תבוא תשקע השמש, וחזר וליקט אתרוג אחר משתבוא השמש ונתחדשה שנת אילן חדשה — אין תורמין ומעשרין מזה על זה, לפי הכלל שאין תורמין ומעשרין לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש. וכן אם היתה זו שנה שלישית שנכנסת לשנה הרביעית בשנות השמיטה, הרי ממה ששייך לשלישית מפריש מעשר ראשון ומעשר עני, וממה ששייך לרביעית מפריש מעשר ראשון ומעשר שני.