רש"י על איוב ל״ז:י״ב

12 וְהוּא. הַמְּמֻנֶּה:

13 מְסִבּוֹת מִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלוֹתָיו. שֶׁל מָקוֹם:

14 לְפָעֳלָם. שֶׁל גְּשָׁמִים. לְפֹעַל הַמּוּטָּל עֲלֵיהֶם לַעֲשׂוֹת, אִם טוֹב וְאִם רַע, מִתְהַפֵּךְ בִּמְסִבּוֹת הַרְבֵּה. כְּאוֹתוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ ראש השנה יז:: הֲרֵי שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל צַדִּיקִים גְּמוּרִים בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה, וּפָסְקוּ לָהֶם גְּשָׁמִים; לְסוֹף סָרְחוּ – לִפְחוֹת מֵהֶם אִי אֶפְשָׁר, שֶׁכְּבָר נִגְזְרָה גְּזֵרָה; אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מוֹרִידָם שֶׁלֹּא בִזְמַנָּם, וְעַל אֶרֶץ שֶׁאֵינָהּ צְרִיכָה לָהֶם. וְעִתִּים לְטוֹבָה; כֵּיצַד? וְכוּ׳:

15 כָּל אֲשֶׁר יְצַוֵּם. לְאוֹתָן גְּשָׁמִים לַעֲשׂוֹת לָאָרֶץ. דָּבָר אַחֵר: וְהוּא מְסִבּוֹת מִתְהַפֵּךְ בְּתַחְבּוּלוֹתָיו. מַקִּיף עֲנָנִים וְרוּחוֹת סְבִיבוֹת הֶהָרִים, שֶׁיִּהְיוּ שׁוֹתִים מִכָּל רוּחוֹתֵיהֶם. בְּאַגָּדַת ׳וְהָיָה עֵקֶב׳ ספרי דברים לט: