1לדעת מוהר"ר יג"ק ז"ל. וילך כמו וילך הלוך וגדל, ויהי קול השופר הולך וחזק, ותלך יד בני ישראל הלוך וקשה, כי הים הולך וסוער עליהם, הולך ואור עד נכון היום, וקראתם אותי והלכתם ירמיה כ" י"ב.2לא אוכל וגו': לא אמר להוציאכם ולהביאכם, או לצאת לפניכם ולבא לפניכם אלא לצאת ולבוא סתם, והוא כמו וצאתך ובואך ידעתי מ"ב י"ט כ"ז וישעיה ל"ז כ"ח, עינינו להתנועע ולפעול בזריזות.3לא ירפך: תחלה אמרו הִרְפָה ידו מהדבר, כלומר חדל מהחזיק ידו בו כמו אל תרף ידיך מעבדיך יהושע י' ו' ואח"כ השמיטו היד ואמרו הרף ממני שמות ד' כ"ו והכוונה הרפה ידיך מלהחזיק בי, ואח"כ אמרו הִרְפָה הדבר כמו כאן לא ירפך הניחו רָפוי בלי שיהיה אוחז בו. האזור הדוחק הבשר מוסיף זריזות, ומזה חזק שתחלת הוראתו בארמית כמו חָגָר, וכן זריז תחלת הוראתו חגוּר והגוף הָרָפוּי laxus ובלשון הדיוט mollo הוא הפך הזריז והחזק, ומזה אמרו רָפֶה ורפיון ומַרְפֶה להוראת העצלות והחולשה י"ד אב תרכ"ה.4ולא תחת: ערץ ותחת שניהם ל' שבר, אל תהי נשבר.5ויכתוב: כתבה מתחלה ועכשו נתנה להם לשעה כדי שיבינו כשיאמר להם תקרא את התורה הזאת. וע' מה שכתבתי בבה"ע תקפ"ח עמוד ק"ס.6ואצונו: ענין מנוי על שררה עיין מה שכתבתי במדבר כ"ז י"ט, וכשאמר ה' ליהושע למטה כ "ג חזק ואמץ כי אתה תביא וגו', הרי מנה והפקיד אותו לנגיד על ישראל.7נכר אין ענינו עם נכרי, אבל הוא דבק עם אלהי אלהי הנכר של אותה הארץ ובאה מלת נכר מדובקת במקף ע"ד בית תפלתי שענינו בית תפלה שלי, שאעפ"י שהיחס הוא לבית ולא לתפלה, הנה הוא מדובק למלת תפלה, וכן חלב כליות חטה. ומלת בקרבו חוזרת לעם הארץ, יושב הארץ אעפ"י שלא נזכר.8והסתרתי: כמו ויסתר משה פניו.9הלא על כי אין אלהי בקרבי: מתרעמים עליו שאינו משגיח עליהם, והוא משיב כי הסתרת פניו אינה אלא מפני רוע מעלליהם, וזה עיקר כוונת השירה, ולפיכך אמר מיד ועתה כתבו לכם וגו'.10וענתה השירה הזאת לפניו לעד: אין וענתה לפניו כמו וענתה בו. כי ענה בפלוני ענינו להעיד על חטאתו לפני אחרים, כגון לפני השופטים, אבל השירה תעיד לפניו, להזכירו כי בחטאתו נענש, ושכבר התרה בו האל שאם יעשה כך יקרה לו כך, ומתוך כך תהיה לו השירה לעד, לפי עקר הוראת המלה שהוא: מזכיר, מזהיר ומַתְרֶה כמו העד העיד בנו האיש, כי אתה העדות בנו לאמר; ושרש עהד בלשון סורי כשרש זכר בעברי.11כי ידעתי את יצרו אשר הוא עושה היום: היום בטרם אביאנו ידעתי את יצרו אשר הוא עושה, ידעתי מה שיצרו עתיד לעשות. אבל משה כשדבר אל העם אמר הענין דרך אמדן הדעת ולא דרך ידיעה מוחלטת, לבלתי יאמרו כבר נגזר עלינו שנחטא. וכן בעלי הטעמים נתנו רביע על יצרו, להדביק היום עם עושה, ולהפרידו מן ידעתי: ולפירושי היו מלות ידעתי את יצרו ראויות לקדמא ואזלא.12עד תומם: שנשלמו המצות כי כתב בו גם מצות הקהל אחר שלקחו מידם.13במעשה ידכם: הם האלילים Clericus.