שד"ל על דברים ט״ו

1 שמוט כל בעל משה ידו: הנכון כפירש"י, כל בעל משה אשר ישה ברעהו משאת מאומה ישמוט ידו. שמוט ידו, כמו תשמט ידך, תניח מלגבות. ולפי זה כך היה ראוי להטעים: שמ֞וט כל ב֤על משה֨ ידו֔. אך בדורות האחרונים אמרו נחמיה י' ל"ב משא כל יד, ובעלי הנקוד והטעמים עשו גם כן משה סמוך למלת ידו, כמו משא כל יד. ונ"ל שעשו זה מפני מלת שמוט שהוא בבנין הקל, כי שרש שמט ענינו עזיבת הדבר תשמטנה ונטשתה, ויאמר שמטוה וישמטוה, ולפי זה לא יתכן לומר שמוט ידו, כי לא יוכל אדם לעזוב ידו, כי היא עצם מעצמיו ובשר מבשרו, אבל יאמרו תשמט ידך בהפעיל, והכוונה: תצוה לידך שתעזוב את החוב ולא תאחוז ותחזיק בו. ועם כל זה נ"ל שהיו אומרים שאדם שומט ידו כשהוא משפיל אותה ומרפה אותה, שלא תעשה מלאכתה, והרי הוא כאילו עוזב ידו, וכאילו אין לו עוד יד.

1 אפס כי לא יהיה בך אביון: אחר שאמר את הנכרי תגוש, שאין השמיטה משמטת לנכרי, חשש שמא כל אדם ילווה לנכרי וימנע מהלוות לישראל, על כן הוסיף ואמר שאין ראוי להלוות לנכרי אלא אם לא יהיה אביון בישראל, וכל זמן שיהיה אביון בישראל אתה מצווה לתת לו שהשמיטה משמטת לו, כן פירש אדוני אבי ז"ל. ובתלמוד אמרו מציעא ל' אפס כי לא יהיה בך אביון שלך קודם לשל כל אדם, הרי שגם הם פירשו מלת אפס על הדרך הזה, לא תלוה לאחרים רק כשלא יהיה בך אביון, אלא שהם המשיכו הענין עד הקצה האחרון, ואמרו כמו שבני עמנו קודמים לשאר עמים, כך שלנו קודם לשל בני עמנו, וכמו שאמרו במקום אחר ענייך ועניי עירך ענייך קודמין, עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין.

1 רש"י והיכן דבר עיין למטה כ"ח ג'.

1 ולא תקפץ את ידך: באוהב גר כתבתי כי בדפוסי לסבונא קוסטנטינא ואנוירשא מתורגם לא תקמוט ית ידך, ולשון זה נמצא בארמית להוראת הסגירה עיין בערוך, ולשון ראשון שהוא לא תקפוץ, הנמצא ברוב הספרים לא ידעתי הימצא להוראה זאת בארמית, כי קפיצה בתלמוד אינה אלא מענין מקפץ על הגבעות, והחכם רמ"ל נ"י השיב במעמר כי לא זכרתי לשון המשנה בגיטין נ"ט א' חרש רומז ונרמז, בן בתירא אומר קופץ ונקפץ, וענינו סגירת שפתים, ואינו מענין מקפץ על הגבעות, וזה אינו כלום, כי אני אמרתי שלא ידעתי הימצא שרש קפץ בארמית להוראת הסגירה, והוא הביא ראיה מן המשנה, ומי יאמר שהמשנה היא בלשון ארמי? כי אע"פ שבאו בה מלות ארמיות, הנה עיקר לשונה עברי הוא, ומי יאמר כי כל תבה הנמצאת במשנה היא ארמית? ועם כל זה איננה מחליט שנוסחת לא תקפוץ ית ידך היא משובשת, כי מצאתי בלשון סורי שרש קפס בסמ"ך נוהג הרבה להוראת הסגירה והצמצום, ואיננו רחוק שהיהודים היו אומרים קפץ בצד"י על דרך לה"ק. והייתי רוצה להביא סיוע מתרגום ירושלמי בראשית כ"ח י' קפצת ארעא קדמוהי, אך נ"ל כי כשאמרו בלה"ק קפצה לו הארץ, הוא ודאי ענין צמצום, אבל כשאמרו קפצת ארעא קדמוהי, יתכן שהוא ענין דלוג, שהארץ באה לפניו בקפיצה ודלוג. זה אני אומר מפני מלת קדמוהי, והמתורגמן כתב קפצת ליה ארעא, ועם כל זה הביאו בענין דלוג.

1 כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה: לפי הפשט במוכר עצמו הכתוב מדבר, כי כן תחלת הוראת הנפעל אינה אלא כהוראת ההתפעל, ולפיכך אמר ועבדך שש שנים אף על האמה, ולא הזכיר ענין הייעוד ושאם לא יעדה או הפדה תצא חנם, כי הענין ההוא אינו אלא בקטנה שמכרה אביה, וכאן שמדבר במוכרת עצמה אין ספק שאינה קטנה, והואיל וכבר הביאה סימנים לא יתכן לה לצאת בהבאת סימנים, והיא צריכה לעבוד שם שנים.

1 ואף לאמתך תעשה כן: ואף לאמתך תעשה כן לענין יציאה בשש והענקה, אבל שתוכל לעבוד יותר משש לא סלקא דעתך, כי רצון התורה הוא שלא יהיה לא איש ולא אשה נמנע מפריה ורביה, והנה העבד העברי היה רבו מוסר לו שפחה כנענית, אך לא הותר לאדון למסור בת ישראל לעבד, אלא יקחנה הוא או בנו, ואם לאו תצא חפשי, ואף אם היא תחפוץ בעבדות, אין זה רצון התורה.

1 כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים: אמרו קצת מן הקדמונים, ואחריהם ראב"ע ורלב"ג, כי אין רשות להשכיר עצמו יותר משלש שנים, ויפה השיבו רשב"ם ודון יצחק כי זה הבל, כי שלש שנים כשני שכיר אין ענינו רק שנים מצומצמות. וכן כתוב בעוד שנה כשני שכיר; גם פירוש רשב"ם ור' עובדיה ספורנו לא יתכן, כי הכתוב אומר בשלחך אותו, לא בהעניקך אותו, ועוד אין להענקה שיעור, ואיך יאמר שנתן לו שכר כפול מפני שהעניקו? גם דברי רד"ק ור"י עראמה הקרובים לדברי רש"י שהשכיר נשכר ליום או ללילה, והעבד הוא בכל רגע תחת ממשלתך, לא יתכנו; כי היה לו לומר משנה עבודת שכיר, לא שכר שכיר. והנכון לדעתי: לא יקשה בעינך בשלחך אותו חפשי, כי אמנם אם באת לשכור שכיר היית מוכרח לשלם לו כפלים, כי כן דרך השכירים, כי צריכים הם להביא טרף לביתם, והמוכר עצמו לעבד מסתמא אין עליו משא אשה ובנים; והנה אע"פ שתשלחנו כבר הרוחת הרבה. ופירוש המלות כך הוא: משנה וכפלים ממה שנתת לעבד זה היה השכר שהיית צריך לתת לשכיר שיעבדך שש שנים. והיום י"ג טבת תרכ"א נ"ל ודאי כי מלות עבדך שש שנים חוזרות לעבד כמו שהביאו כל העולם ולא לשכיר כמו שפרשתי אני, גם ראיתי כי מלת משנה אף כשהיא בסגול היא תמיד דבקה בענין לשם שאחריו משנה כסף, ומשנה שברון, והנה משנה שכר שכיר משמע כפלים של שכר שכיר, ולא ששכר שכיר הוא כפלים כנגד שכר העבד. לפיכך נ"ל לפרש כי כפלים ממה שנותנים לשכיר היה ראוי ליתן לאיש הזה, כי עבדך שש שנים, ומלות אלו עבדך שש שנים הן דרך קריאה, כמו במה ישכב, אשר ינאף את אשת רעהו, מיד איש אחיו בראשית ט' ה'. והמכוון בקריאה הזאת הוא: האיש הזה עבד אותך כעבד ולא כשכיר, באופן שלא היתה לו שעה שלא היה משועבד לך, ולא למלאכה אחת, אלא לכל דבר שהיית מבקש היה משועבד לך, וחייב לעשות רצונך, וכל זה לא היה ליום או ליומים, לשנה או לשנתים, אבל עבדך שש שנים! ואתה לא נתת לו אלא פחות ממה שונתנים לשכיר שנה בשנה, תחת כי לפי שורת הדין היה ראוי לך ליתן לו משנה וכפלים ממה שנותנים לשכיר, כי השכיר איננו משועבד רק למלאכות מיוחדות, והעבד לא נשאר לו שום חירות בעולם, והאיש הזה נשתעבד לך כעבד במשך שש שנים, שהוא ג"כ זמן בלתי קצר, א"כ לא יקשה בעינך בשלחך אותו וגם בהעניקך לו; ומלבד שזה מחוייב לפי שורת הדין, עוד תדע כי בשכר זה יברכך ה' אלהיך בכל אשר תעשה.