שד"ל על דברים כ״ד

מהדורה: שד״ל במהדורה המקורית, פדובה 1871

מפרשים:
1 כי מצא בה ערות דבר: דבר מגונה והוא מום קבוע בגופה או במדותיה, אבל אם הקדיחה תבשילו, אין זה מום אלא במעשה ידיה; וכן כי מצא בה ערות דבר ולא שמצא אחרת נאה הימנה.
1 כי תועבה היא לפני ה': שיהיו בני אדם מחליפין נשיהם זה עם זה. גרושה שזנתה מותרת לחזור לבעלה, כן פסקו רי"ף ורמב"ם גרושין פ' י"א וש"ע אבן העזר סימן י', וע' יבמות י"א ב', וא"א איגל נותן טעם לזה לפי כוונת התורה שהיא שלא יהיו בני אדם מחליפין נשיהם זה עם זה, והנה יש לחוש שיגרש אדם את אשתו כדי שיקחנה אוהבו, ואח"כ תחזור לו, אבל אין לחוש שיגרש אדם את אשתו כדי שתפקיר עצמה לכל, ואח"כ יחזור ויקחנה. והקשה דוד חזק כי יתכן שהמגרש יעשה תנאי עם אשתו שלא תזנה אלא עם פלוני.
1 לכל דבר: למ"ד הכללית, כל דבר שיהיה לא יעבור עליו, יהיה כלו של ביתו ולא של אחרים, וזה על ידי שיהיה נקי מכל משא, וכן דעת בעל הטעמים שהפסיק נקי בשני גרישין.
1 לא יחבול רחים ורכב: לא הרחיים בכללם, ולא הרכב לבדו, והזכיר הרכב ולא השכב, כי השכב קבוע, והרכב מיטלטל ונקל לקחתו יותר מן השכב.
1 ע' למעלה כ"א י"ד. גנבו ולא מכרו פטור סנהדרין דף פ"ה סע"ב וכן פסק הרמב"ם פרק ט' מהלכות גנבה.
1 היה נ"ל להטעים כן הש֨מר֨ בנ֣גע הצר֔עת לשמ֤ר מאד֨ ול֣עש֔ות ככ֛ל אשר-יור֥ו אתכ֖ם הכהנ֣ים הלוי֑ם, ומלות כאשר צויתים תשמרו לעשות הן נתינת טעם, עשו כאשר יורו אתכם, כי אני צויתי אותם. ולפי הטעמים שלפנינו לשמור מאד ולעשות הוא לשון סתום. ועכשו שבט תרכ"א רואה אני כי בה"ט רצו להפריד מה שהוא בלשון יחיד השמר ממה שהוא ל' רבים אתכם, תשמרו, ולענן לשמור מאד ולעשות הנראה סתום, הנה דוגמתו ויעש נח ככל אשר צוה אותו אלהים כן עשה.
1 זכור את אשר עשה ה' אלהיך למרים: זכור כי הצרעת איננה כשאר חלאים, אבל היא מכה אלהית, כמו שראית במרים, על כן יש לך לשמור מאד המשפטים שחקקתי לך בענין זה.
1 כי תשה: רש"י ארי תחוב מלת ארי היא בכ"י שלי ולא בספרי הדפוס קשה בעיני מאד, והלא לשון חוב וחייב נאמר על מי שחובה עליו לתת לחברו, ולא על מי שאחרים חייבים לו, כמו כאן. הן אמת כי אומרים בעל חוב בין לזה ובין לזה, אך הפועל חוב בקל מורה תמיד חיוב והתחייבות חב המזיק, שמא תחובו חובת גלות.
1 לא יומתו אבות על בנים: נראה לי שלא ילָקח האב תמורת הבן ולא הבן תמורת האב, אם יחפוץ אחד מהם לשים נפשו כפר לחברו; אולי כן היה מנהג הקדמונים, וכן מצאנו Zaleuchus שצוה לנקר אחת מעיניו ואחת מעיני בנו, שהיה חייב ניקור שתי עיניו. אבל לומר שלא יומתו האבות והבנים יחדו על חטא שעשה אחד מהם, אינו נראה, שאם כן היה נכון שיאמר האיש החוטא הוא ימות, אבל איש בחטאו יומתו, משמע יותר שימות על חטא שעשה הוא ולא על חטא שעשה חברו. ואף על פי כן יפה למד מכאן אמציה מלכים ב י״ד:ו׳ שלא המית את בני המכים, כי ק"ו הוא, אם לא יומתו זה תמורת זה, כ"ש זה מלבד זה. גם אפשר לפרש ואת בני המכים לא המית, אם קרה שקצת מן המכים כבר מתו קודם שחזקה הממלכה בידו, לא המית את בניהם תמורתם למען נְקוֹם דם אביו.