שד"ל על דברים כ״ז

1 את כל המצוה: היא הקמת המזבח, וכתיבת האבנים וקריאת הברכה והקללה.

1 והקמות לך אבנים גדולות: כתב רש"י שלשה מיני אבנים וכו', אבל בסוטה ל"ה ע"ב לא אמרו כן, אלא אחד שהקים משה בארץ מואב, ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן, ואחד שהקים בגלגל; וכבר תמהו על זה החזקוני והרא"ם, ודע כי ברש"י כ"י על קלף שבידי בלי שנה ומקום כתוב כך: שלשה מיני אבנים היו, שנים עשר בירדן, וכנגדן בהר עיבל, והעלום והביאום לגלגל במלון, כדאיתא במסכת סוטה, ובשני כ"י על קלף שביד ידידי היקר ר"י אלמנצי אחד בלי שנה ומקום, ואחד נכתב בשנת חמשת אלפים ול"ג, הוא שנת 1273 ובדפוס ישן נושן בלי שנה ומקום גם הוא ביד ידידי החכם הנ"ל כתוב כך: שנים עשר בירדן וכנגדן בהר עיבל, וקיפלוס והביאום בגלגל במלון, כדאיתה בסוטה. ולפי הנסחאות האלה דברי רש"י ז"ל מסכימים עם האמור בסוטה אלא שהוא ז"ל השמיט אותן שהקים משה, שיאן להן ענין עם פסוק זה, אף על פי שלפי זה אינם עוד שלשה מיני אבנים, אלא שנים ור' אברהם בקראט הלוי בס' הזכרון ליוורנו שנת תר"ה אולי מפני שראה שאין כאן שלשה מיני אבנים, אלא שנים כתב וז"ל: שנים עשר הקים משה בעבר הירדן בארץ מואב וכנגדן בהר עיבל, וקיפלום והביאום לגלגל למלון, כדאיתא בסוטה, כך היא הגירסא הנכונה. ורבנו בחיי כתב וז"ל: וזהו שכתב רש"י ז"ל בפירוש החומש שלו נמצאת אתה אומה שלשה מיני אבנים היו ע"כ, ואמר כן ממה שאמרו במסכת סוטה ג' מיני אבנים היו וכו' - ולפי זה היה אפשר לומר כי רש"י ז"ל לא כתב אלא שלשה מיני אבנים היו, והשאר אינו אלא תוספת שהוסיפו אחרים בגליון זה בכה וזה בכה, ובאו המעתיקים והכניסו התוספות בתוך הפירוש. ואולם לפי הפשט, הכתוב הזה והקמות לך אבנים גדולות אינו מדבר כלל על האבנים שהקים יהושע בירדן, ועל אותן שהוציא מן הירדן והביא אל המלון, ויהושע לא אמר שעשה כל זה כאשר צוה משה, אלא בדבר ה' עשה, רק בסימן ח' בענין בנין המזבח בהר עיבל וכתיבת התורה על האבנים, כתוב: כאשר צוה משה עבד ה'.

2 ושדת אותם בשיד: הכתיבה היתה כדברי ר' שמעון בסוטה ל"ה על גבי הסיד, ולא חקקוה בגוף האבנים, כי לא היתה הכתיבה לדורות, אלא לשעה, כדי שתהיה התורה לנגד עיניהם בשעת כריתת הברית, בקבלם עליהם הברכה והקללה.

1 וכתבת: אולי כדעת רלב"ג בפירוש יהושע ח' שכל דברי התורה האמור כאן ושם הכוונה על הברכה והקללה כמפורש שם: אחרי כן קרא את כל דברי התורה הברכה והקללה.

1 והיה בעברכם תקימו: אינו אלא כפל ענין שלמעלה, אלא שבא להוסיף שתהיה הקמתם בהר עבל, אבל ושדת אותם בשיד אין ענינו אלא האבנים שכבר שדת אותם וכתבת עליהן כאשר צויתיך אותם תקים, ואח"כ אומר ענין אחר, ובנית שם מזבח.

1 ובנית שם מזבח: לפי הפשט לא נבנה המזבח באותן האבנים ששדו בשיד וכתבו עליהן את התורה, אלא שני ענינים הם: נצטוו להקים אבנים בהר עיבל ולכתוב עליהן את התורה שתהיה לנגד עיניהם בכרתם הברית; וגם נצטוו לקחת אבנים אחרות ולבנות שם מזבח, ולזבוח עליו זבחים, ולאכול ולשמוח, כמו שהיה דרכם בכרתם ברית. ויהושע בספרו סתם ולא פירש ענין הקמת האבנים וכתב ח' ל"ב ויכתב שם על האבנים את משנה תורת משה, והקורא סבור שהוא על אבני המזבח, ואינו אלא על אבנים גדולות לא אבנים שלמות אשר שד והקים ככתוב בתורה. ובירושלמי נחלקו ר' יהודה ור' יוסי תוספות סוטה ל"ה עמוד ב' דבור המתחיל כיצד, לר' יוסי כתבו התורה על אבני המזבח, ולר' יהודה על אבני המלון.

1 כבר אמר למעלה ראה אנכי נותן לפניכם היו ברכה וקללה, ונתתה את הברכה על הר גריזים וכו'. ועתה אחר שסיים משנה התורה, כלו' זכירת המצות בקיצור, בא לכרות עמהם הברית על המצות ההן, והתחיל דרך הקדמה היום הזה ה' אלהיך מצוך, את ה' האמרת היום, וה' האמירך, שענינו עתה תבא אתו בברית לשמור מצותיו, וגם הוא אתך לקיים הבטחותיו, וקודם שיפרש הברכה והקללה צוה אותם על מה שיעשו כשיכנסו לארץ לחדש את הברית הזאת בארץ עצמה, והוא שיכתבו את המצות על האבנים לאות שהם מקבלין אותן עליהם לעשותן, ויבנו מזבח וישמחו שם לאות כי בשמחה הם באים בברית, ואח"כ הנשיא בהם הוא יהושע העומד במקום משה יקרא את הברכה והקללה. והנה כאן משה עצמו הביאם בברית שנ' אתם נצבים היום וגו' לעברך בברית, אנכי כורת את הברית הזאת, ואעפי"כ אין זו עיקר כאותה שכרת עמהם יהושע, כי כאן לא בנו המזבח ולא כתבו על האבנים, ולא אמרו הלוים ארור האיש, אבל מפני שלא היה משה עובר את הירדן הקדים ועשה מקצת המצוה, והניח ליהושע שיחזור וישלימה בבואם לארץ, ואמר ויצו משה וזקני ישראל, וכן אח"כ וידבר משה והכהנים הלוים, צירף עמו החשובים שבעם, כדי לעורר לב העם יותר לשמוע מפיו באימה וביראה הברכה והקללה שהוא עתיד לדבר באזניהם.

1 כבר אמר למעלה ראה אנכי נותן לפניכם היו ברכה וקללה, ונתתה את הברכה על הר גריזים וכו'. ועתה אחר שסיים משנה התורה, כלו' זכירת המצות בקיצור, בא לכרות עמהם הברית על המצות ההן, והתחיל דרך הקדמה היום הזה ה' אלהיך מצוך, את ה' האמרת היום, וה' האמירך, שענינו עתה תבא אתו בברית לשמור מצותיו, וגם הוא אתך לקיים הבטחותיו, וקודם שיפרש הברכה והקללה צוה אותם על מה שיעשו כשיכנסו לארץ לחדש את הברית הזאת בארץ עצמה, והוא שיכתבו את המצות על האבנים לאות שהם מקבלין אותן עליהם לעשותן, ויבנו מזבח וישמחו שם לאות כי בשמחה הם באים בברית, ואח"כ הנשיא בהם הוא יהושע העומד במקום משה יקרא את הברכה והקללה. והנה כאן משה עצמו הביאם בברית שנ' אתם נצבים היום וגו' לעברך בברית, אנכי כורת את הברית הזאת, ואעפי"כ אין זו עיקר כאותה שכרת עמהם יהושע, כי כאן לא בנו המזבח ולא כתבו על האבנים, ולא אמרו הלוים ארור האיש, אבל מפני שלא היה משה עובר את הירדן הקדים ועשה מקצת המצוה, והניח ליהושע שיחזור וישלימה בבואם לארץ, ואמר ויצו משה וזקני ישראל, וכן אח"כ וידבר משה והכהנים הלוים, צירף עמו החשובים שבעם, כדי לעורר לב העם יותר לשמוע מפיו באימה וביראה הברכה והקללה שהוא עתיד לדבר באזניהם.

1 ארור האיש: יפה אמר הראב"ע כי הברכה היא והיה אם שמוע תשמע, ברוך אתה בעיר, והקללה היא והיה אם לא תשמע, ארור אתה בעיר. ובאמת מה שאמרו הקדמונים שהלוים אמרו שנים עשר ברוך כנגד שנים עשר ארור, מלבד שאין רמז מזה בתורה, הוא גם כן דבר שאין הדעת סובלתו, כי מה טעם לומר ברוך האיש אשר לא ישכב עם אשת אביו, ברוך האיש אשר לא ישכב עם כל בהמה, ברוך האיש אשר לא ישכב עם חותנתו? גם יפה כתב ראב"ע ולפניו רשב"ם, גם ראב"ן באבן העזר סימן מ"ה כי כל הארורים האלו הם על דברים שיוכל אדם לעשותם בסתר, בלי שיוודע הדבר לבית דין. ועדיין נשאר לפרש מה טעם לאלו הארורים כאן קודם הברכה והקללה? אבל מצאתי בס' יהושע מאמר זר ותמוה, ואחרי העיון בו מצאתי כי בא זה ולִמֵד על זה, ומה שהיה בלתי מובן כאן וכאן, שב ברור ונכון ונחמד ונעים גם כאן וגם שם. כי הנה ביהושע ח' ל"ג ול"ד כתוב: וכל ישראל כו' חציו אל מול הר גרזים וכו' כאשר צוה משה עבד ה' לברך את העם ישראל בראשונה, ואחרי כן קרא את כל דברי התורה הברכה והקללה וגו'. ומה ענין לברך את העם ישראל בראשונה ואחרי כן קרא הברכה והקללה? - אבל אמתת הענין כך היא: הברכות והקללות הן לכלל האומה, כי כל ישראל ערבים זה לזה, שאם יעלימו עיניהם מן החוטאים ולא יענישום, יחרה אף ה' על העם כלו; לפיכך רצה ה' להקדים ולהודיעם כי לא יענוש את הקהל כלו על חטאות היחיד אלא א"כ תהיין גלויות וידועות, אבל הנסתרות לה' הן, והוא יענוש את החוטא בפרט, וכל העם יהיה נקי. ומזה ימשכו שתי טובות, האחת שהחוטא לא יתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי שאם רוב העם כשרים, גם אם אני חוטא מה בכך? האיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף? והשנית, שלא יתיאשו העם ויאמרו אבדנו כלנו אבדנו, כי אולי אחד או רבים יחטאו בסתר ועל כל העדה יהיה הקצף. והנה אמירת ארור האריש אשר יחטא בסתר, ברכה היא לכלל האומה, וזה טעם לברך את העם ישראל בראשונה. ואמנם ההקדמה הזאת שהיא קללת החוטאים בסתר אמרוה הלוים, ויהא טעם קרא יהושע שצוה שיקראו. וכאן הבן שואל למה נענש הקהל כלו על חטאת עכן? והתשובה כי אין הקהל מחוייב לבדוק ולחקור מה עושה כל אחד ואחד בתוך ביתו, ואם ראובן בחדרי משכיתו ישכב עם אחותו או עם בהמתו, אין כל ישראל אחראין עליו; אבל אם הקהל נותנין מתנה לגבוה, חובה עליהם להפקיד פקידים לבלתי יבא אדם ויגנוב מהחרם, ונכון הוא שיהיו כלם אחראים בדבר.

1 משגה: כמו משגה ישרים בדרך רע משלי כ"ח י', ואם היה כתוב מִדָרֶךְ היה ענינו traviare כמו אל תשגני ממצותיך.

1 יקים לעשות: יקים ויעשה, כמו ברא אלהים לעשות, ברא ועשה.