שד"ל על דברים כ״ג

1 לא יבא פצוע דכה וכרות שפכה: פצוע באופן שנשאר כל הגוף דכה, וזה פצוע בביצים, וכרות באופן שנשאר שופך, כאמרם בתלמוד יבמות ע"ה ב' מי שעל ידי כריתה שופך, שלא על ידי כריתה אינו שופך אלא מקלח. וטעם האיסור נראה משום לא תהו בראה, כי האשה אשר יקח לו הסריס לא תוליד. ועד כי נשי הרומיים היו בוחרות להבעל לסריסים, כדי שלא להתעבר, וכמו שכתב יובינאל VI. 365

2 Sunt quas eunuchi imbelles, ac mollia semper,

3 Oscula delectent, et desperation barbae,

4 Et quod abortive non est opus.

5 וכן מרציאל VI 67,

6 Cur tantum eunuchos habeat tua Gellia, quaeris,

7 Pannice? Vult futui Gellia, non parere.

8 ברוך המקום שקדשנו בתורתו ובמצותיו, ועשה שיהיה הזווג לקיום המין ולהצלחת החברה, לא להנאת שעה בלבד. גם רז"ל הלכו בעקבות נותן התורה ית' כדרכם תמיד, והרבו תקנות ואזהרות להרחיק כל מיני זמה, ולהרבות הזווגים הכשרם, ושלום הבית, והצלחת ההורים והבנים, ואהבתם זה את זה; וכל זה נתקיים בישראל בכל משך הגלות, עד הדור אשר היה לפנינו.

1 לא יבא ממזר - גם דור עשירי: להגדיל התיעוב וההרחקה אל הניאוף והזנות כי בהיות תולדות הניאוף מרוחקות מן הקהל, זה יוליד הרחקה יתרה מן המעשים אשר הם סבת הויתם.

1 לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה': אין הנשים בכלל, כי לשון ביאה בקהל לא יפול רק על הזכרים אשר בבואם בעם אחר יעשו בקרבו משפחה חדשה, מה שאין כן הנשים, כי משפחת אם אינה קרויה משפחה, על כן באיסור ההתחתנות בכלל אמר יהושע כ"ג י"ב והתחתנתם בהם ובאתם בהם והם בכם, וכן לא תבאו בהם והם לא יבאו בכם מלכים א' י"א, ענין המליצה הכפולה הזאת כענין והתחתנו אותנו בנותיכם תתנו לנו ואת בנותינו תקחו לכם בראשית ל"ד ט'. והנה איסור העמוני והמואבי הוא חומר שהחמיר עליהם הכתוב אפילו יתגיירו, וזה קנס על דבר אשר לא קדמו וגו', ושבעה עממים אסורים מכל צד אחרי היותם חייבים כליה, ושאר עמים כלם אסורים בגיותם ומותרים בהתגיירם, ושל עזרא לא התיהדו, ולא עזבו תועבותיהם, כי כן כתוב עזרא ט' א' לא נבדלו העם ישראל והלוים מעמי הארצות כתועבותיהם משמע שאותם העמים כלומר בנותם הנשואות לישראל היו נוהגים עדיין בתועבותיהם. וגם מה שראינו שהיו הבנים מדברים חצי אשדודית, הוא עדות כי אמותם היו נוהגות כמנהגיהן, ולא למדו דרכי בעליהן, כי הדבור בשפה נכריה מורה השתררות והעדר השתוות לדרכי זולתו, וזה טעם להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו. - והנה לפי שטתי כמו שהעמונית מותרת, כן אפשר שגם הממזרת מותרת, וכבר אמרו יבמות ע"ח ממזרת לאחר עשרה דורות מותרת: גם אפשר שלא תהיה מותרת, אלא שלא רצה הכתוב לומר בממזרים ואתם לא תבאו בהם, מפני היה הלשון מגונה, שהיה נראה כאילו הממזרים מרובים כל כך בישראל שהם קהל בפני עצמו.

1 בלחם ובמים: אפי' במחיר.

2 ואשר שכר עליך: הביא בתקות שכר, ואע"פ שלא נתן שכרו מפני שלא השלים רצונו, יפול בו ל' שכר.

1 לא תדרוש שלומם וטובתם: ראוי היה שיצוה לישראל שינקמו מהם על דרך שצוה נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים, אבל לא רצה מפני שהיו אחים בני לוט וצוה שלא יהיו אוהביהם ודורשי טובתם, אך יתרחקו מהם ולא ייטיבו להם ולא יָרֵעוּ.

1 ע' מורה ג' מ"א.

1 ושבת: ימים רבים פירשתי כמו ואח"כ, ועתה שבט תרכ"א נ"ל כדברי אח"מ תשב ותעשה צרכיך, ומשפטו וישבת, כמו ושבתי בבית ה'.

1 והיה מחניך קדוש: העיקר לקבוע בלבם כי ה' הולך לפניהם, ומאתו התשועה, על כן צוה שֶיְשַוו ה' נגדם תמיד כאילו הם בהיכלו. אך אין הדבר בעבור הארון, כי לא היה הולך עמהם למלחמה על הרוב, ואמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, ואין ספק כי הארון לא ישוב בעבור זה. גם אין כסוי הצואה לשלא יפסיד האויר, כי היא סמוכה לטומאת קרי שאיננה מפסדת האויר, אך הכל למען יעמדו ביראה כאילו הם בהיכל ה'.

1 לא תסגיר עבד אל אדוניו: אין כאן גנבה, כי לא נחזיק בו כעבד, רק עמנו ישב כבן חורין; אבל יש כאן מדת רחמים, אחר מה שידענו ממצב העבדים בימי קדם. והנה עמך ישב באחד שעריך ראיה שמדבר בעבד הבא מחוצה לארץ, א"כ איננו של ישראל, כי יהודי בחוצה לארץ מִנַיִן?

1 לא תהיה קדשה וגו': לא אסר ולא ענש לא הפנויה שתזנה, ולא האיש הזונה עמה, כי לא היה זה מועיל, אבל צוה לצבור שישגיחו לבלתי תהיה אשה מופקרת, אבל בזכר אסר וענש גם את היחיד. והנה איסור הקדשה ראיה על איסור הזנות אע"פ שאיננו חמור כל כך כמשכב זכר. ועיקר המצוה להרבות הנישואין והבנים. והנה הזונה עם האשה אפשר שישאנה ויוליד, מה שאין כן בזכר. וטעם השמות קדשה וקדש הוא ככתוב בנתה"ש כי היה מנהג עובדי האלילים להפקיר עצמם לכבוד עצביהם, ומה שהיו מקבלין לאתנן היו מקדישים לאליליהם, ואולי נשאר שם קדשה וקדש גם למפקירים עצמם להנאתם להשתכר, בלי שיעשו זה לכבוד הגלולים, ונראה כי כדעת תלמידי רמב"ם חששה תורה שמא יעלה בלבם לעשות זה לכבוד אלהי ישראל, להפקיר עצמם ולהביא אתנניהם לביתו, ולפיכך הוסיפה ואסרה הבאת האתנן לבית ה'. ועל דבר תרגום אנקלוס עיין אוהב גר נתיב כ"ט.

1 לא תביא: עם הצבור ועם הכהנים מדבר.

2 ומחיר כלב: cynaedus ל' כלב, וכן בגלות יוחנן Apoc. 22. 15 ומחוץ כלבים וקוסמים וזונים ורוצחים, והעד כי תועבת, והכלב א' מנבראיו א"א שיהיה תועבה לא הוא ולא מחירו.

1 לא תשיך לאחיך: לפי השפט לא יתכן לצוות ללוה שלא יקח ברבית כשלא ימצא בלא רבית.

1 לנכרי תשיך ולאחיך לא תשיך: הגוי המתישב בארץ ישראל נקרא גר, ומצוה להחיותו, ואינו עובד אלילים; אבל הנכרי אינו אלא הולך ובא לעשות סחורה, כגון לקנות תבואה ולהביאה בשאר ארצות, ואם היה רוצה לקנות בתנאי לשלם לאחר זמן בחזרתו כגון שיתן משכון, על דרך והעבטת גוים רבים, שהכוונה במשכון מותר לקחת ממנו נשך שהרי הוא משתכר בסחורתו, וכמו שהוא המשפט אצל כל האומות שהמלוה לוקח נשך בשכר מעותיו שהיו בטלות אצל הלוה. ולאחיך לא תשיך, כי לא היו ישראל אנשי מרכולת רק מִחְיָתָם בעבודת אדמתם, ואת היותר מוכרים לנכרים; והלוה לא היה לוה אלא מפני עניו, ככתוב אם כסף תלוה את עמי שמות כ"ב כ"ד, וכי ימוך אחיך וגו' אל תקח מאתו נשך וגו' ויקרא ל"ה ל"ו. והנה עכשו שהיהודי עוסק בסחורה נראה שמותר לקחת ממנו נשך, אך לא מן העני; וכן הנכרי אם הוא עושה סחורה מותר להשיך לו, ואם הוא עני אסור להלוות לו ברבית, כי אינו דומה לנכרי שדברה תורה, שהרי הוא יושב בקרבנו, והרי הוא כגר שאנו מצווים להחיותו, ואם חסה התורה על הגר המתישב בקרבנו, קל וחומר על הגוי שאנו תושבים בקרבו וקל וחומר ממצרי, שאמרה לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו.

1 בקמת וגו': אם בפועל ק"ו משור, אבל איכא למפרך כי הפועל בא בשכרו; ואם בעוברי דרכים, כדברי הכורם וכדברי המכחישים שהזכיר ראב"ע וראייתם מדכתיב וחרמש לא תניף, והפועל אי אפשר שלא יניף חרמש קשה, שאם כן יבאו כל ישראל וישחיתו כרמו של זה, והנכון שאינו מדבר בעוברים ושבים, כי לא אמר כי תעבור על כרם רעך, אלא כי תבא, ומי הרשהו שיבא? א"כ הכתוב מדבר במי שבא ברשות יהיה זה בכל צד שיהיה.