שד"ל על דברים כ״ב

1 כי יקרא קן צפור לפניך: כשאדם קרב אל הקן, אלמלא רחמיה על בניה היתה האם נמלטת לנפשה ועוזבת אפרוחיה, אבל היא מאהבתה את בניה תשליך את נפשה מנגד ותעמוד שם להצילם, ולא תברח למלט את נפשה. על כן אין ראוי לקחתה, שאם יהיה אדם לוקחה, יהיה מעשה הצדקה והאהבה שאהבה את בניה גורם לה רעה. והנה המכוון במצוה הזאת היא לכבד המדות הטובות, ולקבוע בלבותינו כי לא יצא מצדקה הפסד, שאם היה מותר לקחת האם תחת אהבתה את בניה, היה מתרשם בלב האדם כי החמלה ענין גרוע ומנהג שטות, הגורם רעה לבעליו ועכשו שלקיחתה אסורה לנו, יקר תפארת מדת החמלה יוחק בלבנו חקוי עמוק.

1 דברים: מל' דין ודברים, מי בעל דברים יגש אליהם, ועלילות דברים הם סבות הריב. ועתה תרכ"א נ"ל כי עלילות מענין להתגולל עלינו, וכן תרגומו תסקופי מלין, והוא תרגום של תואנה שופטים י"ד ד', מתאנה מלכים ב' ה' ז' ולהתנפל עלינו בראשית מ"ג י"ח, ועלילות דברים ענינו תחבולות להזיק הנעשות בדברים.

1 יפרשו השמלה: דברים ככתבן דברי רבי אליעזר בן יעקב יבמות מ"ו, אם כן איך יתכן שיוציא אדם שם שרע מאחר שיודע שהשמלה מוכחת? אבל כוונת התורה להרחיק שלא יהיה איש מוציא שם רע על אשתו, והאמינה ראיית הדמים, אף על פי שאולי יהיו מזוייפים, כדי לתת שלום בבית, ולהציל ממיתה נערה שזנתה בית אביה, אשר לפי התורה אין לה עונש, רק לפי מראה עיני אנשי הדורות ההם אם היתה נישאת בחזקת בתולה היתה זו מרמה שחייבים עליה מיתה, והתחכמה התורה להמתיק המדה הקשה הזאת בצוותה שנאמין לדמים, אעפ"י שהיא ראיה שיש אחריה פקפוק.

1 לזנות בית אביה: לפי הפשט זנתה בבית אביה קודם אירוסין, ואחר שזנתה היה לה להודיעו שאיננה בתולה, והנה רמתה אותו בדבר שהיה גדול כל כך בעיניהם בימים ההם שהיה משפטה למות. ואם כדברי רבותינו היה לו לומר לנאוף, עיין בכורי העתים תקפ"ז עמוד ר"ב, ועוד הנה אם יש שם עדים שראוה מנאפת אין ספק גם כן שראו עם מי נאפה, והנה התורה לא הזכירה דבר על אודות הנואף, והיה לה לומר שגם את הנואף יהרוגו.