1וזבחת פסח ... צאן ובקר: לפי הפשט פסח מצרים לא היה אלא מן הצאן, ולא היה נאכל אלא צלי, הכל בעבור החפזון; ופסח דורות היה צאן או בקר, והיה מותר לבשלו במים, כי לא היה שם חפזון, ואעפ"כ נהגו קדמונינו להוסיף זכר ליציאת מצרים, ולהביא מן הצאן בלבד, ולעשותו צלי זכר לפסח מצרים.2שבעת ימים תאכל עליו מצות: מלת עליו נראית כמיותרת, ורמבמ"ן לא תרגמה. אך באמת עיקר החג הוא לילה ראשון, שהוא ליל יציאת מצרים ובו מקריבים הפסח, ועמו אוכלים מצות, ואכילת המצות נמשכת ז' ימים, אך היא תמיד בסבת הפסח ולרגליו. וכן בתרגום ירושלמי תיכלון לשמיה פטיר.3בערב ביום הראשון: בערב י"ד בהכנסת יום ט"ו שהוא ראשון לחג, וכן ביום הראשון תשביתו, בביאת יום ט"ו יהיה החמץ מושבת נתה"ש. ביום הראשון דבק עם בערב, כן הוא לפי הטעמים, וכן נכון שאל"כ היה כתוב ליום הראשון כמ"ש לבקר.4מועד צאתך ממצרים: אם היה אומר עת צאתך היה קשה, אבל מועד צאתך איננו עת צאתך, כי מעולם לא מצאנו מועד על זמן עשיית דבר, או על זמן היות דבר, אלא על זמן מיועד מתחלה; והנה זמן בוא השמש היה הזמן שהיו מיועדים ומכינים עצמם לצאת, כי אז החלו לאכול אכילת חפזון.5ששת ימים תאכל מצות: ע' שמות י"ג ו'.6מסת נדבת ידך: מנחם בן סרוק בערך מַס ויהי למס עובד, וחבריו כתב: ויתכן להיות מגזרתם מסת נדבת ידך, כמו מתנת נדבת ידך. ודונש בן לברט תפש אותו וכתב: ולַדמות אֱלֵי מַס הוא חומס. ופירש מסת על פי לשון ארמית. ורש"י ורשב"ם ורמבמ"ן הלכו אחריו, ורשב"ם כתב גם הוא כי המדמה מסת אל מס הוא חמס. ועם כל זה נראין לי דברי מנחם כי מִסַּת הוא מענין מַס, והדגש מורה כדברי ראב"ע על הנו"ן, והמלה משרש נָסָה, והוא תמורת שרש נָשָא, והוא מענין וישא משאות, וקרוב לזה תרומה מן הֵרִים, כי כשהקטן נותן לגדול אומרים שהוא מגביה הדבר. וגעז' גם הוא מדמה מִסַּת אל מס, אלא שהוא אומר כי זה וזה נגזרים מן מֶכֶס וּמִכְסָה, והביא לזה דוגמאות בלשון יוני ורומי, ולא גם אחת בלה"ק ואחיותיה. אבל מלת מסת הידועה בתרגום ובתלמוד משתייך, מסתייה ובלשון סורי, ענינה די ואינה מתישבת כאן אלא בדוחק. עוד נראה לי כי אולי אין המלה הזאת ארמית ממש, אבל היא מלה רומית שנכנסת בלשון ארמית בזמן בית שני, ועיקרה Satis.7שופטים ושוטרים: אין ספק כי השוטרים אינם שליחי ב"ד הרודים במקל כי במצרים הרודים במקל היו נקראים נוגשים, לא שוטרים ולמעלה א', ט"ו אמר ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים ואתן אותם ראשים עליכם וגו', ושוטרים, ובדברי הימים ב' י"ט י"א והנה אמריה כהן הראש וגו' וזבדיהו הנגיד וגו' ושוטרים הלוים לפניכם, וביהושע ח' ל"ג וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו, והנה השופטים היו דנים במה שבין אדם לחברו, או בבוא עדים על איש שחטא, והשוטרים היו משגיחים על שלום המדינה וגוזרים גזרות והנהגות על העם.8לשבטיך: מוסב על תתן לך רש"י, והיא נגד הטעמים, ועם כל זה נכון הוא בעיני, והכוונה שהשופטים והשוטרים יהיו מאותו שבט, כי יקשה בעיני ההמון להיות משועבדים לאנשים שהם משבט אחר. והיום י"ח טבת תרכ"א נולד ספק בקרבי שמא צ"ל לְשִבְטֶךָ: כמו למעלה י"ג י"ג כי תשמע באחת עריך אשר ה' אלהיך נותן לך לשבת שם, ואח"כ ראיתי כי למעלה א' ט"ו ושוטרים לשבטיכם, ונ"ל כי השופטים היו קבועים בכל עיר, והשוטרים היו שליחי הממשלה ומשוטטים בכל שבט להשגיח על העם ועל השופטים, וכן יהושפט ד"ה ב' י"ט העמיד שופטים בכל עיר ועיר, ולשופטים שבירושלם אמר שיבאו אליהם דברי ריבות גם משאר ערים, ואמר להם: ושוטרים הלוים לפניכם, והכוונה שישלחום לשוטט ולהשגיח גם בירושלם גם בשאר הערים.9ויסלף דברי צדיקים: יגרום לאנשים צדיקים שידברו דברים בלתי ישרים, וכן בתרגום ירושלמי ומקלקל מליהון דזכאין בשעת דיניהון.