רש"י על ערכין ו׳

1 בתחילה - בתחילת הבנין אין מקבלין דשמא לרפיון ידים מתכוונין:

2 לבסוף - לחזק את בדק דאין לומר רפיון ידים מקבלין. ל"א בתחילה כשלא היתה אימתן של עובדי כוכבים עליהן אין מקבלין אבל לבסוף מקבלין משום אימה. וראשון עיקר וזה אינו טעם דהא כל ימי בית שני היתה אימת העובדי כוכבים עליהן ובתחילתו יותר מסופו. וא"ת האי בתחילה נמי אמקדש ראשון קאמר א"כ מאי מותיב ליה לקמן מואגרת אל אסף וגו' דהיינו במקדש שני:

3 דבר המסויים - שנראה בעין אין מקבלין מהם דגנאי הוא ועוד שמתפארים בו:

4 אמה כליא עורב - להכי נקט אמה דאמרי' בפרק בתרא דמנחות דף קז. הרי עלי ברזל לא יפחות מאמה על אמה לכליא עורב שהיו מביאין טבלאות של ברזל אמה על אמה ובהן מסמרות גבוהין אמה קבועין ומחפין בהן ראש הגג של היכל לגרש את העורבים שלא ישכנו שם. כליא לשון שמגרש את העורבין כמו כייל דידבי כייל פרוחי דאמר במסכת נדה דף יז. ע"ש שהיה מגרש זבובין ממטתו בשעת תשמיש משום צניעות דאסור לשמש מטתו בפני כל חי. ל"א כליא עורב מונע העורבים כמו תהילים מ׳:י״ב לא תכלא רחמיך:

5 ואגרת אל אסף שומר הפרדס וגו' - והיינו בתחילת בנין וקשקיל בדק הבית מכורש:

6 דלא הדרא בה - הואיל ותחילתו לטובה נתכוין שוב אינו חוזר:

7 מכריו - של תבואת עצמו:

8 אם אמר בדעת ישראל הפרשתיה - שלמקום שתרומת ישראל הולכת תלך זו. ל"א שישראל אמר לי להפרישה וראשון שמעתי:

9 טעונה גניזה - ואסורה בהנאה דחיישינן שמא בלבו לשמים לשם הקדש הילכך יגנז. ובזמן הזה עסקינן דהקדש אסור בהנאה כדתניא בכורות דף נג. אין מקדישים ואין מעריכין בזמן הזה ואם הקדיש בהמה תיעקר פירות כסות וכלים ירקבו:

10 יגוד - יחתוך מקום השם ויגנוז החתיכה וישתמש במותר ויבננו בבית הכנסת:

11 לשמים - להקדש ובזמן הזה אין לו תקנה:

12 טעמא דשם כתוב עליה - דמוכחא מילתא דבלבו לשמים שהרי כתב עליה שמו של הקב"ה:

13 שם שלא במקומו אינו קדוש - כלומר אינו קדוש אלא מקום השם ואותה חתיכה תיגנז והשאר יבנה בבית הכנסת כי אמר בדעת ישראל הפרשתיה. ל"א שם שלא במקומו כגון על גבי קורות וכלים לא קדיש דלא הוי מקומו אלא על הנייר ושיכתוב המקרא עם השם כנתינתו אבל שם לבדו הוי שלא במקומו ולא קדיש וראשון שמעתי והוא עיקר:

14 לשנותה - לצרכיו ולאחר זמן ישלם:

15 אבל לאחר - להלוותה לחבירו לא דלעצמו איכא למימר על מנת כן היקצה לצדקה שאם יצטרך יטלנה וישלם אחרת אבל חבירו לא אסיק אדעתיה:

16 לא שנו - דמותר לשנותה אלא דאמר סלע זו עלי לצדקה דכיון דאמר עלי וקיבלה באחריות לענין גניבה ואבידה כדידיה דמי:

17 אבל אמר הרי זו - ולא אמר עלי בעינא בעי למיתב:

18 כי היכי דליחייב באחריותה - דכיון דמשתמש הוי כשולח יד בפקדון וקמה לה ברשותיה לענין תשלומין אבל אמר עלי דבלאו הכי מיחייב באחריות לא ישתמש:

19 אלא ל"ש - ומותר:

20 לא נדר צדקה - דסתם נדר דמי עלי לב"ה:

21 בבל תאחר - והכי משמע נדר הוא הצדקה דקאי עליה בבל תאחר כנדר דקאמר בפרק קמא דר"ה דף ו. בפיך זו צדקה:

22 לשמעתא - דהאומר סלע זו לצדקה כו':

23 אתון הכי מתניתו לה - דרב נחמן מותר לשנותה סתמא קאמר ורבי אמי פירשה בין לעצמו בין לאחר ורבא הדר פירשה בין עלי בין הרי זו אנן בהדיא מתנינן כו' ופירושה כדרב נחמן:

24 רבי ינאי - גבאי הוה ויזיף מעות הצדקה לצורכו ופרע:

25 דכמה דמשהי - רבי ינאי דלית ליה זוזי למפרע ניחא להו לעניים:

26 דמעשה - רבי ינאי לציבורא ואמר דלית ליה מעות לחלק לעניים וכופה אותם לצדקה ואיכא רווחא לעניים:

27 מנורה - כמשמעה:

28 נר - קרוישוי"ל של כסף או של זהב:

29 מדאמר ר' אסי כו' - כלומר מדנקט ר' אסי עובד כוכבים דפעי וצועק למה שניתם ממה שנתתי מכלל דישראל דלא פעי שרי לשנויי לדבר מצוה דאי בישראל אסור ל"ל למנקט עובד כוכבים:

30 שלא נשתקע שם בעליה - ממנה שעדיין אומרים זו היא מנורה נדבתו של פלוני עובד כוכבים:

31 אסור לשנותה - דפעי:

32 ולמאי - קאמר ר' אסי דאסור לשנותה אילימא כו':

33 שעזרק - עובד כוכבים היה:

34 לא שכיח - שעזרק במתא דליפעי שסוחר היה ומחזר בעיירות:

35 מתני' הגוסס והיוצא ליהרג כו' - מפרש בגמרא טעמא:

36 ר"ח בן עקביא - איוצא ליהרג פליג אבל בגוסס מודה דכתיב ויקרא כ״ז:ח׳ והעמיד והעריך אותו וגוסס לאו בר העמדה והערכה הוא:

37 שדמיו קצובין - בפרשה ערכין אבל אנודר מודה דהא כנמכר בשוק בעי למשיימיה וזה אינו נמכר בשוק כלומר שאין אדם קונהו ויפסיד מעותיו:

38 נודר ומעריך כו' - ובגמרא מפרש מאי קא אתי ר' יוסי למימר הא ת"ק לא אמר אינו נודר שאם אמר דמי פלוני עלי יפטר דהא לא נידר קאמר:

39 גמ' אלא לא נערך אמאי לא - הרי דמיו קצובין:

40 כל חרם לא יפדה - מי שהוא ראוי ליחרם וליהרג אינו בכלל פדיון:

41 למומתין בידי שמים - כגון האי דכתיב השור יסקל וגם בעליו יומת והך מיתה ליכא למימר בידי אדם דהא אמרי' בפ"ק דסנהדרין דף טו: מות יומת המכה רוצח הוא על רציחתו אתה הורגו ואי אתה הורגו על רציחת שורו:

42 שלא ניתנה שגגתן לכפרה - כגון מגדף ומקלל אביו דאם עשה בשוגג אינו בקרבן ולא בגלות:

43 מיתות קלות - כלומר דקלות להך מילתא שניתנה שגגתן לכפרה כגון רוצח דשגגתו גולה ועובד ע"ז ומחלל שבת ובא על הערוה דשגגתו חטאת:

44 כולי עלמא לא פליגי - דודאי נדרו נדר והקדישו הקדש ומעריך את אחרים דהא בר דעה הוא:

45 מלוה על פה - כגון זה שהזיק ולא עמד בדין על כך קודם למיתה: תשלומי נזק כתובין בתורה ומדאורייתא משעבד ליה בעל כרחיה:

46 ואיכא דמתני לה - להא דרב יוסף ורבה:

47 חייב - דבר דעה הוא:

48 פטורין - דאין לו דמים ועומד הוא ליחבל וכל הנך איכא ליהרג בדיני ישראל קאמר:

49 לחזרת עמידת ב"ד - שאין אתה יכול להחזירו לב"ד ולעמוד בדין על מה שחבל שאין מענין את דינו: