רש"י על ערכין כ״ג

1 מתני' ידור הנאה - ידור שלא יחזירנה לעולם דשמא משום ערמה מגרש לה שתגבה כתובתה מן ההקדש ויחזירנה:

2 קינוניא - ערמה:

3 גמ' לימא כתנאי אמרה לשמעתיה - ולאו דברי הכל היא:

4 אלא בבריא - דהתם קאמר ר"א דאדם עושה קינוניא על ההקדש משום דמאי דשקיל מהקדש ליהוי דידיה:

5 אבל בשכיב מרע - דלמיתה קאי:

6 אין אדם חוטא ולא לו - להרויח בשביל אחר לא יחטא: ר"א סבר כיון דמדרינן ליה ברבים שלא יחזירנה שוב אין לו הפרה הלכך מהני הנדר ומדרינן:

7 יש לו הפרה - ומש"ה אינו צריך דהא לא מהני מידי:

8 על דעת רבים - שאומרים לו נדור:

9 בשאלה דהקדש פליגי - ר"א סבר אין נשאלין על ההקדש לחכם ואפילו אומר לו לחכם לא לדעת כן נדרתי והקדש טעות הוא אפ"ה אין חכם מתיר נדרו הלכך זה המגרש את אשתו בהקדישו מתחרט ואינו מוצא חכם שיתירנו ולכך עושה קינוניא זו ורבי יהושע סבר נשאלין על הקדש והכא אינו צריך לידור הנאה דאי משום קינוניא הוה עביד הוה מתשיל על נדריה ולא בעי לגרשה:

10 והתניא - בניחותא דבשאלה פליגי:

11 הן הן דברי ב"ש הן הן כו' - מחלוקת ר"א ורבי יהושע היינו נמי מחלוקת ב"ש וב"ה:

12 הקדש טעות הקדש - ואין שאלה להקדש. הקדש טעות כגון שור לבן היוצא מביתי הקדש ונמצא שחור:

13 אטו כל דמגרש בבי דינא מגרש - שיאמרו לו דור הנאה ילך בצנעה ויגרשנה:

14 דכהן הוה - רב הונא ואי הוה מגרשה לא מצי לאהדורה:

15 כרשב"ג - במס' כתובות דף צה: האומר בשעת מיתה נכסיי לך ואחריך לפלוני וירד הראשון ומכר ואכל כו' רשב"ג אומר אין לשני אלא מה ששייר הראשון וה"נ הוי רשע ערום:

16 קבלן הוה - שהתפיסה רב הונא מטלטלי לכתובתה והיא השלימתו לאביו והיינו קבלן שנושא ונותן ביד:

17 אי לית ליה - נכסי ללוה בשעת הלואה לא משתעבד ערב באמירתו דכיון דאין לו ממה ליפרע מן הלוה לא גמר ומשעבד נפשיה:

18 דאיתמר - לעיל קאי דאמרן הניחא למ"ד קבלן וכו':

19 ערב דכתובה דברי הכל לא משתעבד - דמצוה קא עביד לזווגם ולא מידי מחסר לה דהא לא יהיבא זוזי:

20 ולא מידי חסרה גרסינן:

21 ערב תנן - דחיישינן שמא יעשו קנוניא עליו וידור הנאה:

22 לוקח מהו - מי חיישינן לקנוניא שלאחר שתטרוף זו קרקע מן הלוקח יחזירנה וידור הנאה:

23 כרוכלא ליחשוב וליזיל - כסוחר זה שמונה מעותיו. כלומר תנא הני והוא הדין ללוקח:

24 ניזיל וניזבין - בתמיה וכי היה לו לקנות:

25 מתני' והיתה עליו כתובת אשה - שקדמו גירושין להקדש דליכא קינוניא:

26 אלא הפודה פודה - בעלים פודין אותן מן ההקדש בזול בדינר או בדבר מועט על מנת לשלם דודאי לא חייל עלייהו הקדש שהרי אינו שלו והאי דבר מועט משום גזירה הוא כדמפרש בגמרא:

27 מוסיף עוד דינר - בעל חוב יוסיף עוד להלוותו דינר לזה ופודה את הנכסים האלו:

28 גמ' למה לי למימר הפודה פודה - תשקול אשה ובעל חוב בלא פדיון דהא לא חל הקדש עלייהו ואין אדם מקדיש דבר שאינו שלו:

29 דרבי אבהו - בפ' בתרא לקמן ערכין לג.:

30 אם חובו כנגד הקדישו פודה - בדבר מועט כדאמרן השתא איכא למימר כי אוזפיה מעיקרא אדעתא למיגביה מהנך נכסי אוזפיה. ואי לאו דחובו יותר מהקדישו לאו אדעתא דהכי אוזפיה אלא המוני מהמניה הלכך לא גבי מהקדש. ל"א ואם לאו אינו פודה אלא בלא פדיון יקח והראשון שמעתי והוא עיקר:

31 ורבנן עד כמה - סבירא להו דאדעתא דהני נכסי אוזפיה:

32 עד פלגא - אבל בציר מפלגא לא:

33 מתני' ממשכנין אותו - גזבר נכנס לבתיהן ונוטל בעל כרחן: מזון וכסות ומטה ותפילין אכולהו משיירינן לו מעות לקנותן אם אין לו:

34 מכל מין ומין - שיש לו אומנות שצריכה ד' וחמש כלים:

35 מעצדין - דלדור"ש. מגירה שייג"א סכין מלא פגימות וחותך מהר כעין שיש לעושי מסריקות:

36 צמדו - צמד בקר הן כלי אומנתו:

37 מין אחד הרבה ומין אחד מועט - כגון ג' מעצדים ומגירה אחת נותן שנים מן המרובה והשלישית לגזבר:

38 וכל שיש לו מן המועט - כמה שיש לו ולא זבנינא ליה אחריתי דכי היכי דעד השתא הוה סגי ליה בהכי השתא נמי תיסגי ליה:

39 המקדיש נכסיו - תפילין בכלל נכסיו:

40 מעלין לו תפיליו - ופודה אותן: