רש"י על ערכין כ״ה

1 באמצע יובל - כלומר האי אחר אפי' אחר עשרים או שלשים שנה קאי ומאי פחות שנה דקאמר הכי קאמר הבא לגאול באמצע יובל וליתן סלע ופונדיון לשנים הבאים והיה עומד בניסן שהוא אמצע שנה לא יאמר חצי סלע וחצי פונדיון אני נותן משנה זו אלא נותן סלע ופונדיון שלם והיינו דקאמר אין גואלין בפחות משנה דכמה דלא נפקא לה כולה שתא לא מיגרע ליה כלל ולא יהיב גאולת חצי שנה אלא גאולת שנה שלימה:

2 שאין מחשבין חדשים עם ההקדש - כדאמרן שאם בא לגאלה חמש שנים וחצי לפני היובל אין מחשבין אותן ששה חדשים שיצאו משנה לשנה ששית אלא נותן ששה סלעים וששה פונדיונין:

3 השנים הנותרות - כל מה שנותר חשוב שנים:

4 לעשות חדש שנה - לחשוב אותן חדשים שיצאו כאילו הן שנה והוי רווחא דידיה:

5 והיכי דמי דאקדשה בפלגא דמ"ח - דאי חשבת לחדשים שיצאו ביציאה גמורה הוו להו פחות משתי שנים ואינה נגאלת בגירוע:

6 מתני' בשעת היובל - בזמן שהיובל נוהג אבל בזמן שאין היובל נוהג פודה אותה בשוויה כשאר הקדישות:

7 אין נמדדין עמה - והן נפדין בשווין והשאר לפי חשבון חמשים סלעים לבית כור:

8 ואחד כל האדם - פודה בית חומר בחמשים שקל בין שהיא שוה אלף שקלים בין שאינה שוה אלא ה' שקלים:

9 שהבעלים נותנין חומש - דכתיב ואם גאל יגאל את השדה המקדיש אותו וגו':

10 גמ' כור זרע - שיכולין לזרוע בו כור:

11 ולא כור תבואה - קרקע שקוצרין הימנו כור תבואה דהוי בציר מכור זרע טובא דבההוא לא בעי חמשים אלא לפי חשבון הזרע או שליש כור או רביע כור:

12 מפולת יד - שזורעין ביד:

13 ולא מפולת שוורים - שהיו רגילין לתת שקין מלאין זרע על השוורים ומנוקבין השקין מתחתיהן נקבין רחבים ומוליכין אותן ע"פ המחרישה והזרע נופל וגדולה קרקע המקבלת כור זרע במפולת יד שאינו עבה מקרקע המקבלת כור זרע במפולת זרע שוורים שהיא עבה:

14 תנא - אין משערין בזרע מעובה שהוא הפסידו של פודה:

15 ולא - בזרע מידק שהוא הפסד דהקדש דהוי בית כור גדול אלא בזריעה בינונית:

16 מעובה שנותנין בה זרע מרובה. מידק שנותנין זרע מועט ובלע"ז קליי"ר:

17 וליקדשו - הנך נקעים באנפי נפשייהו וליפרקו נמי לפי חשבון חמשים לבית כור ומה הנאה יש במה שאין נמדדים עמה הא אינהו נמי הכי מיפרקי:

18 שדה מה ת"ל - ה"ל למיכתב ואם מאחוזתו יקדיש איש וגו':

19 בענין הזה - בית כור שלם:

20 לתך - חצי כור:

21 תרקב - חצי סאה תרי וקב דהיינו שלש קבין שהן חצי סאה:

22 נגאני - נקעים פחותין מי'. נגאני דארעא ספלים של קרקע שהמים מתכנסין שם ועל שם הקרקע הם נקראים ואינן חשובין בפני עצמן. וסלעים הנמוכין מעשרה שדרי דארעא מיקרו כמו שדרה של בהמה שגבוהה:

23 אף מן ההקדש - דכי היכי דמיגרעא באותן שנים שעמדה בידו שלא הקדישה ה"נ מיגרעא מחמת אותן שנים שעמדה ביד הקדש משעת הקדש עד שעת פדיון:

24 אי נמי לא אכלה - שלא זרע בה גזבר כלום ולא השכירה לשום אדם שהיתה לפניו ביד הקדש מנכה סלע ופונדיון לכל שנה ושנה מיובל שעבר עד שעת פדיון:

25 מתני' אינה יוצאה מידו ביובל - להיות מתחלקת לכהנים כי היכי דהוה אי פריק לה איניש אחרינא דהוה נפקא ביובל מתחלקת לכהנים כדכתיב ויקרא כ״ז:כ״א והיה השדה בצאתו ביובל וגו':

26 גאלה בנו יוצאה לאביו ביובל - ולא לכהנים כדיליף בברייתא בגמ':

27 גאלה אחד מקרוביו - מיד גזבר ובא המקדיש וגאלה מיד קרובו יוצאה ביובל ומתחלקת לכהנים כי היכי דהוה נפיק מידיה דההוא קרוב דאתי האי מחמתיה:

28 גאלה כהן - מיד גזבר לא יאמר הואיל ואם גאלה ישראל היתה יוצאה לי ולחביריי ביובל ועכשיו שהרי היא תחת ידי שגאלתיה אין לך כהן גדול ממני ותהא שלי:

29 גמ' לאיש אחר - והיה השדה בצאתו ביובל לכהנים:

30 ולא לבן - שאם גאלה בנו אינה יוצאה לכהנים אלא לאביו:

31 הרי אח אמור - שיהא כאחר ותצא לכהנים:

32 ליעידה - שאם קנה אביו אמה העבריה ורוצה בה ליעדה לו מיעדה ואין צריך לקדשה בכסף אחר אלא באותו כסף שנתן בה אביו כשקנאה היא מקודשת לו כדמפרש בפ"ק דקדושין דף יט::

33 ולעבד עברי - דעובד את הבן אם מת אדוניו בתוך ו' שנים ואינו עובד את האח אם מת אדוניו בלא בן ואחיו יורשו אין זה עובדו כדאמרינן בפ"ק דקדושין דף יז: ה"נ מוקמינן בן במקום אב לשדה אחוזה דכי היכי דאינה יוצאה מיד אביו להתחלק לכהנים אם גאלו בנו לא תצא לכהנים ביובל:

34 ותיפוק ליה דהכא תרתי כו' - ול"ל לתרוצי כלום יש יבום כו':

35 משום - דהא דבן קם תחת אביו לעבד עברי לא נפקא לן מקרא אלא מהאי פירכא דכלום יש יבום וכו' דאמרי' בקדושין דף יז: מה ראית לרבות את הבן לעבד עברי ולהוציא את האח מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעידה אדרבה מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו ליבום ומשני כלום יש יבום אלא במקום שאין בן ואי לאו האי פירכא דכלום יש יבום כו' לא נפקא ליה בעבד עברי והוה ליה הכא חדא והכא חדא:

36 מהו שתעמיד כו' - אם גאלתה בתו לשדה אחוזה מיד גזבר מהו שיצא לאביה ביובל ולא לכהנים:

37 כל שהוא אחר במקום בן - דהיכא דיש בן חשוב זה כאחר אינו מעמיד:

38 אשה - שהקדישה שדה מלוג מי יפדנה מיד הקדש שלא תצא לכהנים ביובל אם היא אינה יכולה לפדותה:

39 שכן יורשה - דהוא ירית לה אפי' יש לה בן בעלה יורשה ולא בן כדכתיב וירש אותה מלמד שהבעל יורש את אשתו ב"ב דף קיא::

40 א"ד בן מוקים לה - דהא היכא דאין בעל ובנה יורשה נוטל בנכסים הראוים ליפול לאחר מיתה כבמוחזק לה לפני מיתה אבל בעל היורש את אשתו אינו נוטל בראוי כבמוחזק כדאמרינן בפרק יש נוחלין ב"ב דף קיג.:

41 הקדישה פחות משתי שנים לפני היובל - ובא אחר וגאלה ולא בגירוע אלא חמשים שלימין מהו שתצא לכהנים ביובל כשאר שדה אחוזה:

42 מאי דעתיך - דתיבעי למימר דלא נפקא:

43 לשדה היוצאה לכהנים - שראוי לתת לכהנים ביובל שהקדישה בעלים ולא גאלה:

44 וגאלה אחד מן הכהנים - מיד גזבר:

45 בשל אחרים אני זוכה - אם גאלה ישראל היתה יוצאה מידו ואני זוכה בה עם שאר אחיי:

46 ת"ל לכהן תהיה אחוזתו - ואיכא למידרש הכי אחוזתו של כהן שירש מאביו תהא שלו אבל זו אינה שלו:

47 מתני' כהנים נכנסין לתוכה כו' - כהנים של משמר היובל נכנסין לתוכה כו' והיא חלוטה בידם:

48 שדה רטושין - עזובה עד שיגאלנה אחר וכשיגיע יובל תצא מידו לכהנים:

49 גמ' ממקדיש בית - במקדיש בית כתיב כי יקדיש את ביתו קדש ובשדה אחוזה כתיב ויקרא כ״ז:י״ד בצאתו ביובל קודש וגו' מה בית לא תצא לעולם מיד הקדש בלא דמים כדכתיב התם והעריכו הכהן וגו' ובית לא נפקא לכהנים לעולם אלא שדה אחוזה לחודה דגזירת מלך היא אף שדה אחוזה לא תצא מיד הקדש בלא דמים הילכך כי פריק לה אחר הרי דמיה לבדק הבית הקדש וכי מטי יובל נפקא בחנם לכהנים ואי לא נגאלה יהבי כהנים דמי חמשים שקל ושקלי לה:

50 בכבשי עצרת כתיב ויקרא כ״ג:כ׳-כ״א קודש יהיו לה' לכהן: כבשי עצרת ושדה אחוזה מכ"ד מתנות כהונה נינהו במדבר יח אבל בית לא הויא לעולם לכהנים ואפי' גאלה אחר מיד הקדש: