רש"י על ערכין ל״א

1 תני חדא - במקדיש שדה אחוזה לוה וגואל היינו הך דקתני לעיל אם גאל יגאל מלמד שלוה וגואל כו' ור"ש קאמר לה ואידך רבנן דפליגי עליה:

2 מתני' הרי זה גואל מיד - ואין לו דין שדה אחוזה שצריך להמתין שתי שנים:

3 הרי זה כמין רבית - שכשמחזיר לו מעותיו בתוך שנה ואין זה מנכה לו כלום נמצא שנשתמש בביתו בשכר המתנת מעותיו:

4 ואינה רבית - גמורה דרבית לא מיקרי אלא ע"י הלואה ולא ע"י מכר:

5 יגאל בנו - בתוך שנה אם ירצה אבל לאחר שנה נחלט ואינו נגאל עוד לעולם כדכתיב ויקרא כ״ה:ל׳ ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה וגו':

6 אלא משעה שנמכר - שאם מכרה ראובן לשמעון בניסן ושמעון ללוי באייר כיון שהגיע ניסן הבא נחלט ואין מונין למכר שני אלא לראשון:

7 שנאמר עד מלאת לו שנה - משמע לזה שהיתה אחוזה שלו מונין:

8 את חדש העיבור - שאם היתה שנה מעוברת אינה נחלטת עד שלשה עשר חדש:

9 שנה ועיבורה - בין בשנה פשוטה בין בשנה מעוברת נותנין לו שנת לבנה וימים שיתירים בשנת חמה על שנת לבנה אחד עשר יום שמהם אנו מעברים את השנה:

10 ואחד הניתן במתנה - אם רצה נותן לגאול בתוך שנתו יגאל ואם לאו חלוט לו:

11 גמ' מתני' - דקתני הרי זה גואל מיד דמשמע אפי' בו ביום שמכרה מותר לגאול דלא כרבי:

12 ימים תהיה גאולתו ואין ימים פחותין משנים - דלא תשהא ביד לוקח פחות משני ימים:

13 ורבנן - אין הכי נמי דההיא ודאי מיבעי ליה להכי דממכרו ולא שנת מנין עולם וימים מיבעי ליה למעת לעת שאם מכרה באחד בניסן בחצי היום אין מונין לו שנה עד שיגיע חצי היום של אחד בניסן הבא:

14 מיום ליום - שאם מכרה באחד בניסן אין מונין שנה למנין עולם דלימא כיון שהגיע תשרי עלתה לו שנה שהרי יצתה אותה שנה אלא עד אחד בניסן הבא אינו נחלט:

15 שנת ממכרו - ולא של מנין עולם:

16 מתני' ר' יהודה היא - דאמר צד אחד ברבית מותר דרבית הבאה ע"י מכר קרי צד אחד משום דאין בא לידי רבית משני צדדין שאם לא יגאלנה ותיחלט לו אין כאן רבית אבל הלואה ודאי באה לידי רבית שאינה נחלטת לעולם:

17 ועשה לו שדהו מכר - שמשכן לו שדהו על אותו מנה וכתב לו אם לא אתן לך מנה מיכן ועד שלש שנים הרי היא שלך:

18 בזמן שהמוכר אוכל פירות - כל אותן שנים מותר:

19 לוקח אוכל פירות אסור - שמא יגאלנה בתוך שלש ונמצא שאכלם ברבית:

20 מתני' ר' יהודה היא - דאמר צד אחד ברבית מותר דרבית הבאה ע"י מכר קרי צד אחד משום דאין בא לידי רבית משני צדדין שאם לא יגאלנה ותיחלט לו אין כאן רבית אבל הלואה ודאי באה לידי רבית שאינה נחלטת לעולם:

21 מעשה בביתוס בן זונין גרסינן:

22 צד אחד ברבית - שאם יגאלנה יהא רבית ואם לאו לא יהא רבית:

23 דכולי עלמא צד אחד ברבית - כי ה"ג אסור הואיל ומעיקרא בתורת הלואה אתא לידיה ור' יהודה דקאמר דקשרי בהכי עסקינן שהתנו מתחילה שאם יגאלנה המוכר בתוך שלש יחזיר לו הלוקח הדמים מפירות שאכל וברבית ע"מ להחזיר פליגי ומתני' ותנא דברייתא בהא פליגי דתנא דידן סבר אפי' צד אחד נמי לא הוי דהא בתורת מכר אתא לידיה ותנא דברייתא סבר סוף סוף הואיל ולידי ריבית לגבי אתי צד אחד היא כרבית גמורה היא אלא שהתורה התירתה:

24 איש כי ימכר אמר רחמנא:

25 והיתה גאולתו מ"מ - משמע דא"כ הוה ליה למיכתב יגאלנה עד תום שנת ממכרו מדשני בדיבוריה וכתב והיתה גאולתו משמע אפי' ע"י אחר:

26 לקונה אותו - משמע לקונה יהא נחלט אם לא יגאל בתוך שנה הא אם יגאל יחזירנה וקונה הוא דיחזירנה אבל בנו לא קמ"ל והיתה גאולתו מ"מ:

27 שנה - אי הוה כתיב עד מלאת שנה ולא כתב לו איני יודע אם שנה למכר ראשון או שנה למכר שני כגון מכרה ראובן לשמעון בניסן ושמעון ללוי בתשרי וה"א ראובן שמכרה ראשון מחשב עם לוי ויהא לו רשות לגאלה עד תשרי הבא השתא דכתיב לו משמע דאמוכר ראשון קא מהדר:

28 למי חלוט - כשהגיע שנה למוכר ראשון ונחלט מי מן הלוקחים זוכה בחליטה זו:

29 לראשון חלוט - דראובן אין גואלה עוד משמעון אבל שמעון גואלה מלוי עד שיגיע שנה למכר שני שהרי ללוי לא נחלטה:

30 לשני חלוט - שאין שמעון גואלה מלוי:

31 עלתה לו שנה - דהאיכא מיום ליום וזה שמכר לו בט"ו באדר לא עלתה לו שנה עד ט"ו באדר לשנה הבאה ואע"ג דהשתא הוו י"ג חדש משום דמיום ליום בעינן מט"ו באדר לט"ו באדר:

32 ולימא ליה - לוקח ראשון ללוקח שני אנא קדים שחין נורא אני היסקתי ונשתמשתי בבית קודם ממך ושלך נחלט באחד באדר ושלי לא תיחלט:

33 את נחתת לעיבורא - נכנסת בחודש העיבור לפיכך תפסיד דתמימה כתיב ליתן לו חדש העיבור אבל אני לא נכנסתי בו:

34 נולדו לו שני טלאים - והם בכורות ומוזהר להקריבן בתוך שנתן דכתיב דברים טו תאכלנו שנה בשנה:

35 לא כתב תמימה - ולא ליתיב ליה חדש העיבור וליסלקיה שנה בט"ו בשבט:

36 כמנין ימות החמה - בין בפשוטה בין במעוברת:

37 י"ב חדש מיום ליום - כמו שאנו קובעין אותן לשנת לבנה:

38 נתעברה לו - למוכר דכתיב תמימה:

39 האמר - במס' בכורות בפ' אחרון דף נב: מתנה אינה כמכר לחזור ביובל למי שנתנה:

40 תשובו - תשובו איש אל אחוזתו ודרשינן בפ"ט שם לרבות את המתנה:

41 וגואל לעולם - שאינו נחלט להקדש לעולם ולקמן מפרש טעמא:

42 הגיע יום שנים עשר חודש - משלקחו מן הגזבר:

43 שאין לו דורות - דליכא פריה ורביה קמי שמיא:

44 לא יצא ביובל למה לי - הואיל וכתיב לצמיתות:

45 מתני' היה נטמן - הלוקח ביום שנים עשר חודש כדי שלא ימצאהו מוכר ליתן לו מעותיו והוא חלוט לו:

46 שיהא חולש - כמו ישעיהו י״ד:י״ב חולש על גוים וכדגרסינן שבת דף קמח: מטילין חלשים על הקדשים. שיהא מטיל מעותיו ללשכות שבעזרה:

47 ויהא שובר הדלת - של בית שמכר ונכנס:

48 גמ' מדעתו - שיקבלם ברצון:

49 בעל כרחו - שהטילתם בביתו כי ה"ג דתקין הלל במתני':