רש"י על ערכין י״ז

1 פורענות מזדמנת לו - למי שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורין:

2 מפני התוכחה - שהיה מוכיח להם מעשיהם:

3 מאי דכתיב זה דור דורשיו - דמקיש דור לדורשיו:

4 למעליותא - לענין חסידות:

5 מאי שנא דכתיב ביהויקים וצדקיהו בראשית לפי שביקש הקב"ה להפוך מעשה בראשית בימיהם:

6 תוקפא - כעס:

7 ניחותא - נוח לרצות:

8 מתני' השג יד בנודר - תורת דין השג יד שהעני נידון בערכין לפי השג ידו כדכתיב ואם מך הוא מערכך בתר נודר אזלינן ולא בתר נידר כדמפרש לקמן:

9 והשנים בנידר - כדמפרש לקמן ילד שהעריך זקן נותן ערך זקן דלא אזלינן בתר שנים דידיה דנודר דהא לא אמר ערכי עלי אלא ערך פלוני עלי וערך זקן מבן ששים ומעלה פחות מערך ילד:

10 והערכין בנערך - קצב הערך דזכר ונקבה בתר נערך אזיל ולא בתר מעריך כדמפרש לקמן איש שהעריך אשה דאמר ערך פלונית עלי נותן ערך הנערך:

11 בזמן הערך - כדמפרש לקמן שאם העריך עצמו פחות מבן עשרים דהוי ערך קטן וקודם נתינתו נעשה בן עשרים אינו נותן אלא כשעה שהעריך תחילה:

12 אומר אני אף בערכין כן - אילו מתרמי בערכין דומיא דקרבנות הוי כקרבנות דהא דאמרת דערכין אינן כקרבנות משום דלא דמו אהדדי דמפני מה עני שהעריך עשיר נותן ערך עני לפי השג ידו משום דאין העשיר חייב כלום ולא דמי למצורע וזה שאמר על העשיר לא נתכוון אלא לפי מדת שנותיו של העשיר שפחותין או יתירין על שנותיו שלו הלכך נידון בהשג יד דהא לא פירש כלום אלא ערך מדת שנותיו של העשיר קיבל עליו ודין ערך נידון בהשג יד:

13 אבל עשיר שאמר ערכי עלי - דהוי חייב ערך שלם דומיא דמצורע עשיר ושמע עני וכו':

14 גמ' וקפריך השג יד במעריך הוא - ולא בנודר שהאומר דמי עלי אין נידון בהשג יד אלא הכל יתן כשיוכל דאמרינן בפרק האומר משקלי עלי לקמן ערכין כ. חומר בנדרים מבערכין שהנדרים אין נידונים בהשג יד:

15 ומשני כדכתיב על פי אשר תשיג וגו' - כלומר האי דקרי למעריך הכא נודר דלישנא דקרא נקט:

16 השנים בנערך ולא בנידר - דהאומר דמי פלוני עלי אין נידון לפי מדת שנים אלא כפי שאותו פלוני נמכר בשוק:

17 ואף על גב דמדירו עשיר - בתמיה. מדירו היינו זה שאמר קרבן מצורע עלי:

18 דלמא עליה - דמצורע חס רחמנא אדלות אבל אמדירו לא ואע"ג דהוי עני:

19 מאי אבל בקרבנות אינו כן - הא בקרבנות נמי אזלת בתר נודר:

20 ומשני חדא אמצורע עני ומדירו עני וחדא למעוטי מצורע עשיר ומדירו עני - כלומר ודאי חדא מהנך מילי דמתני' דהיינו הך דקתני אם היה מצורע עני מביא קרבן עני ודאי במדירו עני קמיירי וכדאוקימנא ומאידך מילתא נפקא לן דבקרבנות אינו כן דקתני אם היה מצורע עשיר מביא קרבן עשיר ואע"ג דמדירו עני והיינו למעוטי מדיר מדין ערכין דלא אזלינן בתר נודר:

21 ס"ד אמינא כו' - כלומר ואיצטריך לאשמועינן אבל בקרבנות אינו כן לאשמועינן דהיכא דמצורע עשיר ומדירו עני מביא קרבן עשיר דסד"א הואיל ואיתרבי נודר מואין ידו משגת דחס רחמנא עליה כי הוי איהו עני ומצורע עני אתרבי נמי אפילו היכא דמצורע עשיר הואיל והוא עני קמ"ל. לי נראה ועיקר דה"ג אם כן מאי אבל בקרבנות אינו כן אחדא אמצורע עשיר ומדירו עני סד"א כו' ואני שמעתיה כמות שהיא כתובה בספרים ופירושה כמו שפירשתיה ואין כן שיטת הש"ס:

22 יכול אף זה כן - עני שאמר קרבן מצורע עשיר זה עלי:

23 אם דל הוא - חס רחמנא עליה ולא על מדירו:

24 ולרבי דאמר אף בערכין כן - דאי הוי עשיר מחוייב ערך ואמר עני מה שאמר זה עלי נותן ערך עשיר אלמא בתר חיובא דגברא דנערך אזלינן היכא דהוא חייב כלום דומיא דמצורע והא דמצורע עשיר ומדירו עני לא צריכא למעוטי דמערכין נפקא לן דמייתי בעשירות:

25 למעוטי מצורע עני ומדירו עשיר - דמייתי בעשירות ולרבנן לא איצטריך למעוטי דהואיל דבערכין אזלינן בתר נודר במצורע נמי אזלינן בתר נודר אבל לרבי איצטריך להכי:

26 מתני' היה עני והעשיר - קודם נתינה או עשיר והעני קודם נתינה נותן ערך עשיר:

27 אבל בקרבנות אינו כן - שאם היה מצורע עשיר והעני או עני והעשיר הכל הולך אחר הבאת קרבנותיו כדאמר בברייתא בגמ' מצורע שהביא קרבנותיו כו' טעמא דאיקבע בקרא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל מדברי כולן נלמד דבתר הבאת קרבנותיו אזלינן:

28 אפי' מת אביו כו' - אערכין קאי ומלתא באפי נפשיה היא. אפי' מת אביו של מעריך זה בשעה שהכהן מעריכו והניח לו ריבוא מנה או ספינתו כו'. ובגמ' מפרש לה:

29 גמ' עשיר והעני אשר תשיג יד הנודר - דמשמע בתר שעת נדר אזלינן:

30 שהביא קרבנותיו - קצת קרבנותיו:

31 הכל הולך אחר חטאת - אם הביא חטאת בהמה בעשירות מביא נמי עולת בהמה ואם הביא חטאת העוף בעניות אע"פ שהעשיר מביא נמי עולה בעניות:

32 אחר צפורין - שתי צפורין חיות שהוא מביא לצורך הזאה קודם תגלחת אם בשעה שהזו עליו הוי עני מביא בעניות קרבנותיו ואם באותה שעה היה עשיר מביא כל קרבנותיו בעשירות:

33 מקרא אחד דרשו - דגזירת הכתוב היא:

34 דבר המכפר - דהכי כתיב במצורע עני ויקרא י״ד:ל״ב וכפר עליו הכהן וסמיך ליה האי קרא דזאת תורת אשר בו נגע צרעת וגו' דמשמע אשר לא תשיג ידו בשעת כפרה יהא לו תורה זו של דלות ואף על פי שהשיגה ידו אחר כך:

35 דבר המכשיר - דהכי משמע אשר לא תשיג ידו בשעת טהרה תהא לו תורת עניות וטהרה זהו אשם המכשירו לבא במקדש ולאכול בקדשים שמדם האשם הוא נותן על בהונות ותנוך אזנים:

36 צפרין גורמין לו טהרה שכל זמן שאינו מביא צפרין אינו יכול לגלח:

37 לרבי כדאית ליה כו' - כדדרשינן לעיל:

38 סומא פסול לעדות דבעינן או ראה: