רש"י על ערכין כ״א

1 הקדישו הדר בו וכו' - קס"ד שהדר בו הקדישו:

2 נפיק ליה שכר לחולין ונ"ל דל"ג שכר וה"ג כיון דמעל נפיק ליה לחולין - כלומר משנהנה בתשמיש הבית ומעל יצא הבית לחולין כדתנן מעילה דף יט: אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בבהמה וכלי שרת בלבד וקרן וחומש אית ליה לשלומי ולא שכר להקדש דכל מידי דהקדש מכי מעל ביה נפיק לחולין דאמרינן במסכת מעילה דף יח. אין מעילה בכל מקום אלא שינוי וכן הוא אומר וימעלו בני ישראל מעל ביי' ויעבדו את הבעלים והיינו שינוי שמוציאו מהקדש לחול:

3 לכשיבא שכרו יקדש - השכר והבית לא הקדיש:

4 מתני' ממשכנים אותן - עולות ושלמים. אע"ג דשלמים מכפרת אעשה הואיל ולאו חובה היא עליה לא חשיב לה כפרה ואתי לשהויי הלכך ממשכנין אותן:

5 גמ' משלשתן - חטאת או עולה או שלמים דג' קרבנות כתובין בו ואמרי' בספרי דבי רב ואחר ישתה הנזיר יין אחר מעשה יחידי:

6 בעולת יולדת - דלא משתריא בקדשים עד דמתיא לה:

7 מאי ניהי דאקדמה קרא - כלומר מאי טעמא אמרת דעולתה מעכבתה משום דאקדמיה קרא עולה מקמי חטאת דכתיב תביא כבש בן שנתו לעולה וגו':

8 והאמר רבא למקראה הקדימה הכתוב - שתהא נקראת במקרא תחילה ולא שתקרב תחילה בפרק כל התדיר במסכת זבחים דף צ.:

9 דאפריש ליה חבירו - שהיה זה חייב עולה ובא חבירו והפרישה משלו לכפרתו של זה וקאמר שמואל דבעינן שיודיע את המתכפר:

10 מדידיה - כגון היכא דב"ד ממשכנין אותו צריך שיאמר רוצה אני:

11 לדעת - שהודיע את המתכפר:

12 כי תניא ההיא - דלא בעינן דעת בעלים בשעת הקרבה תניא דהא הודיעו בשעת הפרשה ואירצי שנתרצה בדבר:

13 וכי קאמינא - דצריך דעת בשעת הפרשה: והא דשמואל דבעי דעת בהפרשה ולא בכפרה:

14 פליגא דעולא - דאיהו אמר איפכא:

15 שלא לדעת לא יצא - אלמא בכולהו בעינן דעת וקשיא לתרוייהו:

16 מתנייתא אהדדי לא קשיין - הא דקתני לעיל עולתו ושלמיו של פלוני עלי בין לדעת בין שלא לדעת יצא והך בתרייתא דקתני בכולהו שלא לדעת לא יצא לא קשיין אהדדי חדא בשעת כפרה וחדא בהפרשה לעולא כדאית ליה ולשמואל כדאית ליה:

17 אף בשעת הפרשה - דבין בהפרשה בין בכפרה בעי דעת. ואע"ג דהויא הך קמייתא תיובתיה דקתני דעולה לא בעיא דעת דהאי שינויא דשני הש"ס לעיל אמר לך שמואל כי תניא ההיא בשעת כפרה כו' לאו מילתא היא קמ"ל רב פפא דקאמר לאמוראי נמי לא קשיין שמואל מוקי קמייתא בשעת כפרה מכלל דשמואל בכפרה לא בעי דעת ושינויא דשנין לעיל שינויא הוא:

18 דעשאוה - אחרי כן:

19 ואירצי - לתת הגט והמודעא לא ביטל:

20 מהו דתימא - מסתמא בטלה למודעא קמ"ל רב ששת דלא וממתניתין יליף טעמא דא"כ ליתני כופין אותו עד שיתן:

21 מתני' שום היתומים - ב"ד היורדים לנכסי יתומים למוכרן להגבות לבעל חוב שמין את הקרקע ומכריזין ל' יום כל הרוצה ליקח יבא ויקח:

22 ושום ההקדש - גזבר המוכר קרקע של הקדש:

23 גמ' סיירוה ניהלי - ראו אם יפה היא:

24 דנידכר - בעל הבית באורתא מאי דאמר לפועלים בצפרא:

25 ונישיילינהו - אם יפה היא:

26 כך היא יפה - כך וכך היא עושה תבואה:

27 כך היא שומא - בכך וכך שמאוה ב"ד:

28 ויקח ע"מ - שיפרע לאשה או לבעל חוב:

29 למה לי - לאכרוזי על מנת ליתן כו':

30 על יד על יד - פורתא פורתא ואיכא לוקח דניחא ליה לפרוע לבעל חוב דמיקל בזוזי שנוטל זוזים שבורים וחסרים שאין דרך סוחרים מקפידין בכך: