רש"י על ערכין ל״ג

1 הניחא לרבנן - דפליגי עליה דר' יהודה דאמרי שנת חמשים אינה ממנין השמיטין אצטריך לממני יובלות כדקאמרת:

2 אלא לרבי יהודה דאמר שנת חמשים - הויא שנת יובל ועולה נמי למנין שמיטה הבאה ל"ל לממני יובלות בשמיטין סגיא משבע לשבע שנים יעשו שמיטה לעולם שאין שנה מפסקת בנתיים ואין כאן שום טעות:

3 ודאי - דקתני לעיל מנו שמיטין ויובלות בימי עזרא דלא כר' יהודה:

4 ולא מנו יובלות - בימי סנחריב:

5 והא כתיב - בצדקיה:

6 מקץ שבע שנים תשלחו וגו' והוינן בה מקץ שבע שנים - משמע לאחר שבע שנים שאף שנה שביעית והא כתיב ועבדך שש שנים:

7 שש לנמכר - כדכתי' שמות כ״א:ב׳ שש שנים יעבד:

8 ושבע לנרצע - שהנרצע אינו יוצא עד היובל ואם נרצע ופגע יובל בשנה שמינית לרציעתו יוצא ביובל. אלמא בימי צדקיה הוה יובל וצדקיהו בימי חורבן הבית דהוו כמה וכמה דורות אחר גלות סנחריב:

9 בתוכחה כתיב - דקא מוכח להו ירמיה וקאמר להו השלחתם באותן שנים שהייתם חייבים לשלח:

10 דכתיב - בימי צדקיהו כי המוכר אל הממכר לא ישוב דקאמר להו סופכם לגלות ויהא יובל בטל ולא יחזרו שדות לבעליהן:

11 אפשר יובל בטל - משגלו שבט ראובן וגד ונביא מתנבא עליו וכו':

12 מה טיבו של יאשיהו בבית אל - דהא קרא ביאשיהו כתיב כשהיה חוזר לבער עבודת כוכבים שבארץ ישראל ובית אל של מלכי ישראל היתה ויאשיהו מלך יהודה מה טיבו בה:

13 קציר - קצין דנו"ן מתחלפת ברי"ש כדכתיב נבוכד נצר נבוכד ראצר:

14 מתני' בתי החצרים - שאין להם לעיירות חומה:

15 כח יפה - כדמפרש נגאלין מיד ואין צריך להמתין שני שנים ביד הלוקח והיינו כבתים של ערי חומה:

16 ובגרעון כסף - שמנכה לו הלוקח לפי שנים ששהו בידו כשדות דכתיב ויקרא כ״ה:כ״ז וחשב את שני ממכרו וגו':

17 גמ' על שדה הארץ יחשב - בבתי החצרים כתיב:

18 ובגרעון כסף - אם בא לגאלם קודם היובל:

19 מאי קאמר - מהיכא תיתי דלא יצאו ביובל הלא הוקשו לשדה אחוזה ולמאי אצטריך וביובל יצא:

20 ופגע יובל בשנה שניה - ללקיחתו של זה שלקחה מן הגזבר:

21 ללוקח הוי - דהכי תניא לעיל גאלה אחר מיד הקדש הגיע היובל ולא נגאלה היה חלוט לו:

22 לכהנים נפקא - דהמקדיש שדה אחוזה וגאלה אחר יוצאה לכהנים ביובל. ולהכי נקט שנה שניה דאי פגע בשנה ראשונה לא אצטריך וביובל יצא דכי מדמית ליה לבתי ערי חומה אכתי לא איחלט ליה ונפיק ביובל דהא יש לו כח יפה שבשדות:

23 אפילו לא גאלו - אחר נמי ליפוק מיד הקדש דהא כתיב וביובל יצא דלא אצטריך למכתב משום מכר הדיוט דהא אתקש לשדות:

24 בן לוי יפה כחו בממכרו - שגואל מיד שדה מגרש עריהם ובתי ערי חומה גואלין לעולם ויוצאין ביובל כדאמר לקמן:

25 הורע כחו בהקדישו - שלא יוצא בלא פדיון כדמפרש לקמן:

26 ויצא ממכר - אי הוה כתיב ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר ביובל ולא הוה כתב בית הוה אמינא אפילו שטרי ומטלטלין של לוי אם מכרן יוצאין לו ביובל:

27 ופליגא דרבי אושעיא - הא דאמר רב הונא לעיל מקדיש בית בבתי חצרים וגאלה אחר מיד הקדש יוצאה מידו וחוזרת לבעלים ביובל פליגא אדרבי אושעיא:

28 בכלל ונתן הכסף וקם לו - שהלוקח כלום מיד הקדש יקום המקח בידו לעולם:

29 כשפרט לך הכתוב - בגואל שדה אחוזה של אחרים מיד הקדש דיוצאה מידו ומתחלקת האי הוא דאפקיה רחמנא בהדיא מכלל ונתן הכסף וקם לו:

30 אבל הנך - בתי החצרים כדקיימי קיימי בכלל וקם לו ולא נפקא מידא דלוקח:

31 וביובל יצא - לרבי אושעיא ל"ל:

32 השלמה בעי - להשלים לו שנה אחת משתי שנים שהיא ראויה לשהות ביד לוקח כדתניא לעיל בריש פירקין אכלה שנה אחת לפני היובל משלימין לו שנה אחרת לאחר היובל:

33 תניא כוותיה דרב הונא גרסינן. כרב הונא דאמר לעיל מקדיש בית בבתי החצרים וגאלה אחר מיד מקדיש יוצאה לבעלים ביובל:

34 ותיובתא דרבי אושעיא - דאמר כדקיימי קיימי בידא דלוקח:

35 וגואלו לעולם - ואפילו גאלה אחר גואלה מידו ולא הויא כשדה אחוזה דכתיב בה לא יגאל עוד:

36 גאלה אחר מיד הקדש והגיע יובל ולא גאלה - מקדיש מידו חוזרת לו בחנם:

37 מתני' שתי חצרות - עיר שאין בה אלא שתי חצירות:

38 גמ' איני יודע שאין להן חומה - דבתי החצרים משמע שאינו בעיר אלא יישוב חצירות הסמוכות:

39 כמי שאין להן חומה - הואיל ואין בה כדי עיר:

40 וכמה - הן דלא ליחשוב חומה דידהו כעיר חומה שתי חצרות וכו':

41 אימא בית וחצר בית וחצר - אבל אי איכא שני בתים בכל חצר הוו כעיר חומה ולא הוו כבתי החצרים:

42 א"כ ליכתוב חצרים - ולא ליכתוב בתי ואנא ידענא דאין חצר בלא בית:

43 מתני' ישראל שירש - בתי ערי חומה מאבי אמו לוי אינו גואל כסדר הזה שאם מכרה שתהא נחלטת ללוקח לסוף שנה אלא לעולם גואלה כלוי דכתיב בהו ויקרא כ״ה:ל״ב גאולת עולם תהיה ללוים:

44 עד שיהא - הוא המוכר לוי לאפוקי ישראל שירש את אבי אמו לוי דאינו גואל כלוי:

45 וערי הלוים - מערים שניתנו ללוים בימי יהושע לאפוקי בן לוי שירש את אבי אמו ישראל דאינו גואל כלוי. והשתא קשיא רישא לסיפא ובגמ' מתרץ לה:

46 אין דברים הללו - דגאולת עולם אמורים אלא בערי הלוים אבל עד שיהא לוי לא בעינן דישראל שירש את אבי אמו לוי מודו רבנן דגואל כלוי הואיל ומערי הלוים היא זו אבל בבן לוי שירש את אבי אמו ישראל מודו רבנן דאינו גואל כלוי דבערי הלוים תלא רחמנא:

47 גמ' וקא פריך אינו גואל כסדר הזה כישראל אלא כמאן כבן לוי בתמיה והא תני סיפא עד שיהא לוי כו':

48 בשלמא ערי הלוים - בעינן לאפוקי בן לוי שירש את ישראל כדכתיב ערי הלוים:

49 אלא לוי מנלן - דבעינן שיהא לוי לאפוקי ישראל שירש את אבי אמו לוי:

50 ואשר יגאל מן הלוים - דמשמע למקצת לוים נתתי רשות לגאול ולא לכולם:

51 ותניא - דדרשינן הכי. ה"ג לה בתורת כהנים מן הלוים מה ת"ל שיכול לוי מישראל יגאל כלומר אי לא כתב אלא גאולת עולם תהיה ללוים יכולני לומר לוי שמכר לישראל יגאלנה לעולם שישראל הורע כחו בממכרו דנחלטת לסוף שנה:

52 וזה יפה כחו - דכתיב גאולת עולם וגו' אבל לוי שמכר ללוי לא יגאל אלא תיחלט לסוף שנה:

53 ת"ל מן הלוים - פרט לבן לוי שבא מן הממזרת ומן הנתינה וכ"ש ישראל שירש את אבי אמו לוי שהרי ישראל גמור הוא:

54 מתני' שדה מגרש - מגרש הוי אלף אמה סביב לעיר מדכתיב במדבר ל״ה:ד׳-ה׳ מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב וחוץ לאותו אלף היה להם ללוים אלף אמה לשדות וכרמים כדכתיב שם ומדותם מחוץ לעיר וגו' צא מהם אלף אמה מגרש והשאר שדות וכרמים. מגרש פנוי מכלום ואין בו בית ואין זורעין אותן אלא נוי הוא לעיר:

55 אין עושין שדה מגרש - משום יישוב ארץ ישראל והיינו חורבן שממעט את הזריעה:

56 ולא מגרש שדה - שמחריב את נוי העיר:

57 מגרש אין עושין עיר - שיעשו בו בתים שאין עיר נאה בלא מגרש וכ"ש שאין עושין עיר מגרש שאין מחריבין את יישוב העיר:

58 מוכרין לעולם - אפילו בשנת היובל עצמה כך שמעתי וקשיא לי אמאי הא כי היכי דפליגי רב ושמואל בריש פירקא לעיל ערכין כט: בישראל שמכר שדהו בשנת היובל עצמה ה"נ איכא לפלוגי הכא ולמימר ק"ו מכורה כבר יוצאה עכשיו דהא אמרינן לעיל ערכין דף כח. דממכרו של לוי חוזר בשנת היובל. וכמדומה לי דאיידי דתנא באידך פירקא מקדישין לעולם וגואלין לעולם תנא נמי הכא:

59 גואלין לעולם - שאין בתי ערי חומה שלהן נחלטין:

60 גמ' יכול אף זה - לוי כן שאם מכר שדה אחוזתו אותן אלף אמה שחוץ למגרש שלא יהא מותר לגאול בפחות משתי שנים:

61 לפי שנאמר - במקדיש שדה אחוזה וגאלה אחר מיד הקדש דבשנת היובל יוצאה לכהנים כדכתיב והיה השדה וגו':

62 יכול אף - לוי כן אם הקדיש שדה ולא גאלה יפסידנה ביובל ת"ל גאולת עולם וגו':

63 ערים הללו - הניתנים ללוים:

64 אין עושין ערים קטנים - לפי שהן ערי מקלט ובעינן שיהא שם יישוב לבית מנוס לרוצחים:

65 ולא כרכים גדולים - לפי שמתקבצין שם מכל מקומות לסחורה ותהא רגל גואל הדם מצויה שם ויארוב את הרוצח ויהרגנו:

66 אלא עיירות בינוניות - בלא חומה:

67 כאן שהוקף ולבסוף ישב - לא משכחת בהו בלוים כדקאמרת אבל ישב ולבסוף הוקף משכחת בהו שלאחר שניתנו להם בימי יהושע היקיפוה הם:

68 וכי האי גוונא - דישב ולבסוף הוקף מי הוי חומה דאצטריך קרא למעוטיה:

69 בית מושב עיר חומה - בית שהושב ונבנה עיר חומה דמשמע שהוקף ולבסוף ישב:

70 יכול אפילו הקיפוה ישראל - לאחר שכבשו את הארץ ואפילו קודם שישבו בה:

71 ונאמר להלן חומה - דברים ג׳:ה׳ כל אלה ערים בצורות וגו':

72 לאחר מכן - לאחר שכיבשום ישראל:

73 תרגמה רב סלא - לעולם כשהוקף ולבסוף ישב ודקשיא לך עיירות הללו אין עושין אותן כו':

74 כגון שנפלו להן - בגורל בימי יהושע: