רש"י על ערכין כ׳

1 בחד זימנא אמדינן ליה - פי שנים בדמים יתן:

2 אמדוהו מאליו - בלא שום צורך אלא לשום דברים בעלמא ועשרה היו שם מהו:

3 פשוט מהא - מתני' חדא מהני בעיות:

4 שאין דמים למתים - ומעיקרא לא ידעינן כמה שוה:

5 הא אמיד וקאי - דהא אין לך אדם שאינו שוה ד' זוזי:

6 לא נחית לאומדנא - שלא נאמד מעולם אלא השתא הוא דאמדינן ואנן אומדנא בעינן:

7 מתני' ערכי עלי - דבר קצוב הוא הלכך יתנו היורשין:

8 שאין דמים למתים - והא דתניא בב"ק דף כז. ונתן פדיון נפשו דמי ניזק התם הוא טעמא משום דמשעתא דאזיק רמי עליה לשלומי כשעת ההיזק וההיא שעתא דאזקיה חי הוא אבל דמי עלי שאינו נודר אלא מה שישומוהו ב"ד והרי לא בא לידי כך שהרי מת לא יתנו היורשין:

9 נותן ערך כולו - בערכך נפשות כתיב:

10 ערך חציי עלי - הוי כערך ראשי וערך כבידי דהוי דבר שהנשמה תלויה בו:

11 דמי חציי עלי נותן דמי כולו - דהא תניא בפרק השג יד לעיל ערכין יח. הקשתה דמים לערכין לידון בכבודו:

12 גמ' על בהמה - אם אמר דמי בהמתי עלי אבל ערך אינו אלא באדם:

13 ואינן נידונין בהשג יד - שאם אמר דמי עלי ואין ידו משגת יתן הכל לכשיוכל:

14 ש"מ מלוה על פה כו' - ופלוגתא היא בכמה דוכתי:

15 ש"מ מלוה הכתובה כו' - ופלוגתא היא במס' בכורות בפ' יש בכור לנחלה דף מט::

16 כשעמד בדין - וחייבוהו קודם מותו דה"ל כמלוה בשטר:

17 אמאי לא יתנו יורשין - הרי אמדוהו ב"ד:

18 מחסרא אומדנא - שחייבוהו לשלם ולא הספיקו לאומדו עד שמת:

19 לא אמר כלום לרבנן - דאמרי בפ"ק לעיל ערכין ה. אדם מוציא דבריו לבטלה:

20 נותן דמיו - ואוקימנא בפ"ק דאליבא דר"מ אמרה:

21 אבל דמי לא קאמר - והלכך לא ליתיב דמי קמ"ל:

22 נדר בערכך - הוקשו נדרים לערכין:

23 ל"ש כולו ול"ש חציו - ואשמועינן בחציו וכ"ש בכולו דאע"ג דלאו אורחא לאינדובי חצי דמי כלי אפ"ה יהיב וכ"ש כולו:

24 אפי' כולו נמי - אפי' אמר ערך כלי זה עלי ליפטר:

25 סברי לה כר"מ - ומש"ה לא פליג בכולו:

26 ר"ש פוטר האומר הרי עלי מנחה מן השעורין בפ"ב דמנחות דף קג.:

27 מאי ניהו שעמד בדין - כלומר מתני' דקתני יתנו היורשין היכי מיתוקמא בע"כ כשעמד בדין קודם מותו כדאוקמא לרישא ואמאי הדר קתני לה:

28 מהו דתימא - אע"ג דעמד בדין נודר קודם מותו הואיל ולא אמדו נידר בחיי נודר לא אשתעבדו נכסי דיתמי:

29 גלויי מלתא בעלמא הוא - לגלות מהו חייב והואיל ונידר קיים אמדינן ליה:

30 מתני' ובית זה קרבן - לבדק הבית:

31 ונפל הבית - קודם שהחזיק בו גזבר:

32 גמ' לא שנו - דכי אמר עלי חייב לשלם אלא דאמר דמי עלי דאם אבד השור הדמים לא אבדו דהא לא אמר דמים הללו ולא היו בעין:

33 עלי להביאו - לטרוח עד שיתקרב:

34 ה"נ דקאמר דמי - וכדאוקימנא לקמן דאמר יקדש שור זה לדמיו והדמים עלי עולה הלכך השור קדוש דהאמר יקדש השור ואם מת חייב באחריותו דהאמר עלי והכא ליכא למימר כדאמר לעיל דהתם כיון דאמר זה למפטר נפשיה מאחריות אתי ועלי אטורח הבאה קאי אבל הכא דלא הוו דמים קמיה ולא אמר הללו ודאי עלי אאחריות קאי והאי דקאמר זה הכי קאמר שור זה יהא קדוש עד שאמכרנו ואביא דמיו:

35 השור חולין - דלא הקדיש אלא מעות דמי השור לכשימכר:

36 אינו חייב באחריותו - שהרי לא נמכר ונמצא שלא הקדיש כלום:

37 אבל חייב באחריות דמיו - אם נמכר השור וקדשו הדמים ואבדו חייב באחריותו:

38 רישא דאמר יקדש השור לדמיו - והלכך חייב באחריותו שהרי חל קדושת דמים על השור והוא קיבל עליו אחריות דמיו והאי עלי אחריות הוי הואיל ואדמים קאי ודמים לא הוו קמיה דלימא הללו:

39 סיפא דאמר לכשיבואו דמיו יקדשו - הלכך אינו חייב באחריותו דכיון דמת השור ולא בא לכלל דמים נמצא שלא הקדיש כלום:

40 ר"מ היא - דתניא הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי כו' ר"מ אומר מקודשת:

41 ואיכא דמתני לה - להא דרב יהודה ואביי ורמי בר חמא:

42 אע"פ שחלטו כהן - שאמר טמא הוא ועומד לנתץ כל זמן שלא נתצו אומר לו משכיר לשוכר הרי שלך לפניך ולא אשכיר לך בית אחר שהרי בית שהשכרתי לך קיים:

43 נתצו - כהן חייב משכיר להעמיד בית אחר לשוכר דמשום מזליה דמשכיר הוא שנחשד על הגזל או על צרות העין: