רש"י על ערכין י״ד

1 מילתא אגב אורחיה קמ"ל - דלא תנא את הנאה שבכנענים לפי שאסור להזכיר שם נוי על כנעני כדרב יהודה דכתיב דברים ז לא תחנם לא תתן להם חן:

2 והא קתני - גבי אונס ומפתה:

3 את הקטנה שבישראל ואת הגדולה שבכהונה - אלמא בתרתי אומי קא מיירי:

4 בעובד כוכבים לא משכחת לה - דין שדה אחוזה שיהא פודהו בחמשים שקל כסף אלא בשויו דלאו בני אחוזה בארץ ישראל נינהו:

5 מתני' אחד המקדיש - שדה בחולת המחוז סביבות עיר שאינה חשובה כ"כ מפני מדרס הרגלים. חולת סביבות כמו מחול הכרם כלאים פ"ד מ"א. ל"א מחוז עיר. ל"א מחוז שם מקום שלא היו שדותיו חשובין:

6 פרדיסות סבסטי - כרמים של אותו מקום ומעולים הם מאוד:

7 נותן - מי שפודה אותם בין בעלים בין אדם אחר בבית זרע חומר שעורים חמשים שקל כסף אם תחלת היובל היה ואם לא מגרע לפי השנים שעברו סלע ופונדיון לשנה כדכתיב קרא:

8 אחד שדה אחוזה כו' - דכולהו מיפרקי בנ' שקלים:

9 שדה אחוזה - אם בעלים פודין אותה מוסיפין חומש על החמישים כדכתיב ויקרא כ״ז:י״ט ואם גאל יגאל את השדה המקדיש וגו':

10 ובשדה מקנה אין נותן חומש - כדמפרש בגמ':

11 גמ' בעין יפה מקדיש - אילנות לבד וקרקע לבד ולא שיפדה אילנות אגב קרקע:

12 פרדיסות - היינו כרמים נטועים וקתני חמשים שקל אלמא נפדין אילנות אגב קרקע:

13 ראויה - ואינה נטועה:

14 אין לי - נפדה בנ' שקלים אלא בית זרע שראוי לזריעה:

15 פודה - האילנות בשויהן וחוזר ופודה קרקע. ושדה מ"מ דקאמר לא קאי אלא אקרקע:

16 הקדיש שלשה אילנות - נטועין ומפוזרין כסדרן ממטע עשרה לבית סאה שאם היו עשרה מפוזרין כדרך אלו היו מחזיקין בית סאה זו היא דין נטיעת אילנות וכל קרקע שביניהם צריך להם לפיכך אם הקדישו ה"ז הקדיש קרקע שבניהם וכל אילנות קטנים שביניהם:

17 פחות מיכן - אם נטועין בפחות ממטע עשרה לבית סאה או ביותר מיכן אין זה סדר נטיעת אילנות ולא הקדיש אלא אילנות וכשהוא פודן פודה בשויהן:

18 זה אחר זה - לא קנה הקדש קרקע שאין קנין קרקע אלא לג' אילנות כדאמר בבבא בתרא:

19 ולא עוד - ולא אלו בלבד נפדין בשויהן שאין עמהן הקדש קרקע כלל:

20 אלא אפי' הקדיש האילנות - שאינן נטועים כסדר:

21 ואח"כ הקדיש קרקע - דאיכא למימר ליפרקו אגב ארעייהו אפי' הכי הואיל ולא קדשו יחד פודה אילנות בשויהן והקרקע נפדית בית זרע נ' שקלים:

22 תיובתא לרב הונא - מרישא דהיכא דהקדישן יחד נפדין אגב קרקע:

23 הקדיש את כולה - כל אשר בתוכה:

24 ר' שמעון אומר לא הקדיש - אילנות שבה:

25 אלא חרוב המורכב וסדן השקמה - שהם זקנים וגדולים מאד ויונקים משדה הקדש טפי משאר אילנות והכי מפורש בב"ב. סדן השקמה דדרך שקמין לקוץ אותם כדי שיגדלו בעובי וקודם שנקצץ קרי ליה בתולת שקמה ולאחר קציצה קרי ליה סדן השקמה הכי תניא במס' נדה דף ח::

26 ליזיל בתר פדיון - והואיל ובשעת פדיון יש קרקע עם האילנות:

27 ליפרקו אגב ארעייהו - ואע"ג דבשעת הקדש הקדישן בפני עצמם:

28 והקדישה ואח"כ מת אביו - אע"ג דבשעת הקדש הואי שדה מקנה הואיל ולאחר שמת אביו הוי שדה אחוזה:

29 מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה - ונפדית בחמשים שקלים ולא בשויה:

30 תלמוד לומר וכו' שדה שאינה ראויה להיות שדה אחוזה - יש לה דין שדה מקנה לפדות בשוויה יצתה זו כו':

31 ואח"כ הקדישה - דבשעת הקדש הויא שדה אחוזה אבל הקדישה ואח"כ מת אביו אינה אלא כשדה מקנה:

32 אי משום קרא - דאשר לא משדה אחוזתו דלמא לאו למעוטי הקדישה ואח"כ מת אביו אלא למעוטי מת אביו ואח"כ הקדישה וכדדריש ליה רבי מאיר:

33 בתר פדיון - וכיון דבשעת פדיון מת אביו הויא לה שדה אחוזה:

34 א"כ - דלכדר' מאיר הוא דאתא לכתוב רחמנא וכו':

35 פודן בשויהן - ואע"ג דאחוזה נינהו:

36 לא גאלם - ומכרם גזבר לאחר:

37 יוצאין לכהנים ביובל - כדכתיב ויקרא כ״ז:כ״א ואם לא יגאל וגו' וכתיב והיה השדה בצאתו ביובל וגו':

38 שדה אמר רחמנא - והיה השדה בצאתו ביובל וגו' שם:

39 פחות משתי שנים - ואע"ג דמוכר קרקע לחבירו אין רשאי לגאול עד שתהא שתי שנים ביד הלוקח כדכתיב שם כה במספר שני תבואות וגו':

40 לא גאלם אין יוצאין לכהנים ביובל - אם מכרם גזבר לאחר:

41 ליפרקו אגב ארעייהו - מקום מושב האילן ולהדרו לבעלים אגב ארעייהו אם מכרן והגיע היובל ואמאי אמר מכר אילנות ולא גאלם אין חוזרין לבעלים ביובל:

42 משיפולא - מקום מושב האילן עד תהומו:

43 מחמת טענה - שטוענו שהזכיר לו שם קרקע:

44 שדה מקנה כתיב שם כז וחשב לו הכהן את מכסת הערכך:

45 לפי שנאמר - בגאולת שדה אחוזה זרע חומר שעורים:

46 ת"ל מכסת - מנין דמיו דהיינו שויין:

47 נאמר כאן - בשדה מקנה ולהלן בשדה אחוזה:

48 דבר קצוב - חמשים כסף:

49 מי אית להו הך גזירה שוה - דוחשב ומפקי ליה לחומש למילף חומש אשדה מקנה משדה אחוזה:

50 חומש בשדה אחוזה ובמקדיש בית בפרשת בחקתי וחומש דבהמה טמאה וטהורה ומעשר שני נמי התם כתיב:

51 תניא כוותיה דרבא - דאין חומש בשדה מקנה:

52 ולא מטעמיה - דאילו טעמא דרבא מדגלי חומש בכל הנך דוכתי וטעמא דברייתא מדהיקישו לערכין לאדם שהעריך עצמו או חבירו:

53 מתני' המית בן חורין נותן שויו - דכתיב במועד שמות כ״א:ל׳ אם כופר יושת עליו וגו' ותניא בב"ק דף מ. ונתן פדיון נפשו דמי ניזק:

54 חבל בזה ובזה - בין בעבד בין בבן חורין ולא המיתו משלם נזק שלם:

55 גמ' במועד אין בתם לא - אסיפא קאי דקתני חבל בזה ובזה כו' דרישא פשיטא לן דקנס דעבד לא שייך בתם דכתיב בתם ובעל השור נקי ואמרי' בב"ק בפ' שור שנגח ארבעה וחמשה דף מב. נקי מדמי עבד וקתני נמי המית בן חורין נותן שויו ודמי כופר לא שייך בתם דהתם נמי אמרינן נקי מחצי כופר:

56 אף תם שחבל באדם וכו' - בב"ק בפ' המניח את הכד שני שוורים תמים שחבלו זה בזה כו' ר' עקיבא אומר אף תם שחבל באדם משלם במותר נזק שלם והיינו במותר אם חבל גם האדם בשור ושמו בית דין חבלה שבאדם יותר על חבלה שבשור בעל השור משלם אותו מותר נזק שלם. אלמא תם שחבל באדם משלם נזק שלם:

57 איידי דבעי למיתני סיפא המית עבד המית בן חורין כו' משום הכי - נקט ברישא מועד. והאי דקאמר סיפא לאו סיפא ממש אלא סיפא דרישא היא דמועד ברישא קתני לה:

58 מתני' פגם - מפרש בכתובות ד' מ. שמין אותה כמה אדם רוצה ליתן בין שפחה בתולה לשפחה בעולה להשיאה לעבדו שיש לו קורת רוח הימנו:

59 גמ' מכל מילי - ובושת ופגם לא ליתיב ליה:

60 בעל בת הדיוטות כו' - בתמיה אבל השתא כי יהיב בושת יש חילוק בין בת מלכים לבת הדיוטות: