רש"י על ערכין ב׳

1 מתני' הכל מעריכין - ערך כתוב בפרשה. נדר דמי עלי ושמים אותו כעבד הנמכר בשוק:

2 מעריכין - אם אמר על אחד ערך פלוני עלי נותן ערך אותו פלוני כפי שניו שהערך ניתן לפי השנים הכתוב בפ' ערכין ואחר שנות הנערכים הולכים:

3 נערכים - אם אמר ערכי עלי או אם אמר אחר עליו ערך פלוני עלי:

4 נודרין - דמי פלוני עלי:

5 נידרין - דמי עלי או אם אמר אחר עליו דמי פלוני עלי:

6 נשים ועבדים - ומשלמין לאחר זמן כשנתגרשה האשה או נשתחרר העבד:

7 וטומטום ואנדרוגינוס נודרין ונידרים - שהרי יש להם דמים:

8 מעריכין - את אחרים אם אמרו ערך פלוני עלי נותנין ערך אותו פלוני:

9 אבל לא נערכין - אם אמר ערכי עלי או אם אמר אחר עליהם ערך פלוני עלי לא אמר כלום שאין להם ערך שזכר ונקבה אמורין בפרשה:

10 גמ' מופלא סמוך לאיש - בן י"ב שנה ויום אחד שהוא סמוך לאיש ואינו איש עד שיביא שתי שערות. ומופלא קרי ליה על שם שבודקין אותו אם יודע להפלות ולפרש לשם מי נדר ולשם מי הקדיש כדקתני בפ' יוצא דופן במסכת נדה דף מה::

11 נערכין לאתויי מאי - כלומר הכל דקאי נמי אנערכין דאכולה מתני' קאי הכל אהנערכין לאתויי מאי:

12 נדר בערכך כתיב - נפשות משמע איתקש ערכין לדמים ומנוול ומוכה שחין אינן בדמים ונודרין את אחרים אבל לא נידרין דאין שוים כלום:

13 נפשות - משמע כל שהוא נפש: כולהו הנך דמייתי תיובתא תני להו במתניתין בהדיא:

14 תני והדר מפרש - והוא הדין נמי מצי למנקט חד מהנך אלא חד מתרתי תלת נקט. ל"א להכי נקט האי משום דפליגי רבנן ור"מ בהאי פירקא לקמן ערכין דף ה. המעריך פחות מבן חדש ר"מ אומר נותן דמיו אדם יודע שאין ערך לפחות מבן חדש וגמר ואמר לשם דמים וחכ"א לא אמר כלום ולהכי סתמה ברישא לאשמועי' ממשנה יתירא דאפי' לרבנן היכא דאמר דמיו עלי יש לו דמים ונותן דמיו מפי מורינו:

15 יורש - אדם שהפריש אביו קרבן ולא הספיק להקריבו עד שמת:

16 קרבנו - גבי סמיכה כתיבי תלתא קרבנו גבי שלמים בויקרא ודריש ר' יהודה לחד מינייהו קרבנו ולא קרבן אביו:

17 תחלת הקדש - תמורה שהיא תחלת הקדישה של בהמה זו:

18 סוף הקדש - סמיכה שהוא סמוך לשחיטה:

19 כל בעלי חוברין - חמשה שהביאו קרבן אחד בשותפות כולן צריכין לסמוך עליו ואין אחד סומך עליו:

20 לית ליה - דס"ל אחד סומך לכולם ולא הוי כסומך על קרבן חבירו הואיל והוא שייך ביה:

21 עובד כוכבים וחבירו - דאין ישראל סומך על קרבן עובד כוכבים ולא על קרבן ישראל חבירו:

22 מחד קרא נפקי - דהני לאו קרבנו נינהו אבל אביו איצטריך קרא דסד"א קרבנו קרינא ביה הואיל ויורש הוא:

23 שכל הענין - של תמורה:

24 מה סופינו - ממה סופינו לרבות את האשה בקרבנה שאם המירה בקרבנה יהא מומר:

25 שאינו צריך לאמו - מפרש במסכת סוכה דף כח: שניעור משנתו ואינו קורא אימא:

26 מי שחציו עבד וכו' - אבל עבד גמור פטור דכתיב את פני האדון ה' מי שאין לו אדון אלא הוא:

27 ולרבינא דאמר כו' - בפרק קמא דחגיגה דף ד. ומייתי לה מסיפא דמתניתין דהתם קתני ועבדים שאינן משוחררין:

28 חיגר - פטור מן הראייה דרגלים כתיב פרט לבעלי קבין:

29 הניחא למאן דאמר - בפ"ק דחגיגה דף ט. דהא דקתני התם חוגג והולך את כל הרגל משום דכל שבעת הימים תשלומין זה לזה שני לראשון ושלישי לשני אלמא כל חד וחד חשיב באפי נפשיה דהא אית להו תשלומין ואיכא למימר דמאן דלא חזי בראשון וחזי בשני חייב:

30 תשלומין לראשון - למי שהוא ראוי ומחוייב בראשון להקריב ולא הקריב מקריב כל שבעה ומי שלא נראה בראשון שוב אינו חייב דהא כולן אינן תשלומין אלא לראשון מאי איכא למימר:

31 יראה יראה - יראה כתיב וקרינא יראה כדרך שהקדוש ב"ה בא לראות אותך והוא שלם בשתי עיניו כך בא ליראות שיהא הוא נראה לך בשתי עיניך:

32 במשנה ראשונה - קודם שהודו ב"ה היה בחזקת עבד אבל אחר שחזרו להודות הואיל ובידינו לשחררו כמשוחרר דמי שאין רשות רבו עליו ולא קרינא ביה אדון אחר:

33 שהגיע לחינוך - פלוגתא היא בפרק בתרא דיומא דף פב. חד אמר כבר שית שמונה כבר שבע תשע וחד אמר כבר תשע כבר עשר שמחנכין אותו לשעות: