רש"י על ערכין ט״ו

1 אילו באו עליה שנים אחד שלא כדרכה - תחילה ואח"כ בא עליה זה כדרכה דאכתי הואי בתולה ואית לה קנס ויאמרו זה שבעל פגומה דליכא בושת כולי האי יהיב נ' סלעים ואילו בעל בתולה שלימה לא יהיב נמי אלא חמשים אבל השתא גבי בושת איכא חילוק דיהיב דמי בושת לשלימה טפי מפגומה:

2 מוכה שחין - דהוי פגום דומיא דנבעלה שלא כדרכה:

3 תחת אשר עינה - רישיה דקרא ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף וגו' דברים כ״ב:כ״ט דמשמע הני חמשים כסף יתן בשביל קנס העינוי ומדאיצטריך למכתב הכי מכלל דמיחייב מילי אחרנייתא כגון בושת ופגם דלאו קנסא דעינוי נינהו דבלאו עינוי נמי איכא בושת ופגם היינו נזק ששוה פחות מבתחילה:

4 מתני' נמצא האומר בפיו חמור - דנותן מאה סלע והעושה מעשה דאונס בתולה לא יהיב אלא נ':

5 גזר דין - שלא ליכנס לארץ:

6 זה עשר פעמים - גבי מרגלים כתיב דמשמע על זה נתחתם:

7 גמ' ממאי - דאומר בפיו חמור דמשמע דמשום לשון הרע בלבד קא יהיב להו דלמא משום הכי חמיר האי לשון הרע דגרים לה ביה קטלא:

8 על שם רע - משום לשון הרע בלבד:

9 במלאת ספקו יצר לו - כשתמלא סאתו בעונות הרבה אז יצר לו תבא עליו צרה:

10 על זה נתחתם - ולאו משום צירוף דאחריני:

11 בעל הבית - הקדוש ברוך הוא:

12 על דבת הארץ שהוציאו - קאמר דמתו:

13 ממרים - מורדים:

14 שנותן לו רבו מתנה - פרנסה לדגים:

15 אחד ומחצה - דבפרעה כתיב שמות י״ד:ז׳ שש מאות רכב ובסיסרא כתיב שופטים ד׳:ג׳ תשע מאות רכב:

16 אל תצאו - בשבת ללקוט:

17 בשליו ראשון - כשהתחיל המן לירד היה שליו יורד עמו כדכתיב שמות טז ויהי בערב ותעל השליו וגו' ובבקר היתה שכבת הטל וגו' ולאחר זמן מרובה התאוו יותר:

18 במדבר פארן - מעשה מרגלים:

19 של עצם - שינים:

20 מה יתן לך ומה יוסיף לך - עוד הקדוש ברוך הוא שמירה שלא תספר לשון הרע:

21 האומרים ללשוננו נגביר כמי שאומר מי אדון לנו דכופרים בעיקר:

22 למצורע מוחלט - אלמא אצמית דמתרגם לשון חליטה היינו צרעת:

23 אותו לא אוכל - בהאי קרא לעיל כתיב מלשני בסתר רעהו:

24 על גסי הרוח - להא דרב חסדא דבהאי קרא דאותו לא אוכל כתיב נמי גבה עינים:

25 נדוננו גרסי':

26 וסלף בה - מי שסולף בה וחפץ לסלקה שלא תהא בו עוד ישבור רוחו:

27 כרתו - לשון כרת:

28 הי מינייהו מפקא - הא בכולהו כתיב גדולות הלכך כולהו אתו:

29 לישנא תליתאי - זה לשון הרכיל שהיא שלישית בין אדם לחבירו לגלות לו סוד:

30 לאומרו - לרכיל עצמו שמתוך מריבה שנופלת בין השנים הורגין זה את זה והורגין גואלי הדם את הרכיל שההרג בא על ידו:

31 דבעי מיית בלישניה - יעסוק בדברי שטות ונבלה:

32 דבעי חיי בלישניה - יעסוק בתורה:

33 נורא בי פלניא - דמשמע עשיר הוא וכל שעה מצוי אש בביתו לבשל תבשילין:

34 גלויי מילתא בעלמא הוא - הואיל ואינו אומרה בלשון הרע אלא מגלה לאותן שמבקשין אור לכו לבית פלוני:

35 דמיתאמרא באפי מרה - שהמרגל אומרה בפני האומר עליו:

36 וחזרתי לאחורי - לראות מי יעמוד אחורי שאף בפני הבעלים אני אומרה אלמא לאו לישנא בישא חשיבא. ל"א שאם באו הבעלים ואמרו למה אמרת כן לא חזרתי בי לאמר לא אמרתי אלא בפניהם הודיתי: