רש"י על ערכין ל׳

1 ורב ענן - דהוה מספקא ליה בהי הדרי ובהי לא הדרי הך ברייתא דצריך גט שיחרור לא הוה שמיעא ליה ומהא דאמר שמואל אינה מכורה לא הוה מצי למשמע מידי דממאי דאינה מכורה ומעות חוזרין דלמא מעות שנתן לוקח למוכר מתנה הן ביד מוכר ואיכא בין רב לשמואל הך דפרישית לעיל:

2 ומעות חוזרין - דאדם יודע שאין קדושין תופסין באחותו וגמר ונתן לשם פקדון ולשמואל גמר ונתן לשם מתנה:

3 דקנסת ללוקח - גבי מוכר עבדו בחוצה לארץ דאמרי' לא הדרי זביני ויוצא עבד לחירות ומפסיד לוקח:

4 ליקנסיה למוכר - שיהו מעות חוזרין ויוציאו מוכר לחירות:

5 לאו עכברא גנב - עכבר הגונב ומניח בחוץ אם לא היה לו חור להניח בו לא היה גונב הלכך חורא גנבא וקא גניב ליה ה"נ אם לא היה מוצא לוקח לא היה מוכרו:

6 חורא מנא ליה - החור מאין לו הגניבה:

7 דאיתא לאיסורא - דהיינו לוקח שהעבד אצלו:

8 הב ליה דמיה - פי' דמי הניר קמ"ל:

9 שלא יאמר - מוכר הבא לפדותה לסוף שתי שנים הנח לפני מליאה פירות כדרך שהנחתי לפניך כשמכרתי לך:

10 במספר שני תבואות - משמע כל תבואות שבשתי שנים מדהוה ליה למיכתב מספר שנים או מספר תבואות דהוי משמע שתי תבואות:

11 מתני' אינו מחשב - המוכר כשבא לגאלה אלא עם הראשון ומחשב כמה שנים היו משמכרה לו עד שנת היובל ומחשב כמה מגיע מן המנה לכל שנה ולפי אותו חשבון ינכה לו לוקח לכל שנה ושנה שאכלה והמותר יחזיר לו:

12 לאיש אשר מכר לו - והשיב את העודף לאיש וגו' בגואל שדה ממכרו כתיב:

13 לאיש אשר בתוכה - ובגמ' פריך מנלן דדרשינן לקולא לידרוש לחומרא:

14 לא ימכור שדה רחוקה - שיש לו כדי לגאול זו שהיא קרובה לו. בגמרא מפרש מנלן:

15 ולא ילוה - מעות כדי לגאלה:

16 מותר בכולן - המקדיש שדהו מותר למכור שדה אחרת או ללות כדי לגאלה וגואל לחצאין אם אינו מספיק לגאול את כולה יגאל חציה ולכשיוכל יגאלנה כולה:

17 גמ' והשביחה - מאליה:

18 העודף שבידו - הנשאר בידו מן הדמים שקיבל לאחר שינכה לו הלוקח חשבון המגיע לכל שנה שאכלה:

19 הכסיפה - נתקלקלה ופחתו דמיה:

20 שבקרקע - עודף שהקרקע שוה יותר על מה שמגיע לחשבון שמנכה לו הלוקח לשנים שאכלה דהאי עודף איכא למדרש להכי ולהכי:

21 מאי בינייהו - בין רבי לר' דוסתאי מ"מ בין למר בין למר לקולא אזלינן:

22 כגון דאייקר וזל ואייקר - שמכרה לו במאתים ומכרה ראשון לשני במנה ונתייקרה ביד השני ועמדה על מאתים. לרבי דאמר לאיש אשר בתוכה לא יהיב אלא מנה כמה דיהיב בה שני לר' דוסתאי יהיב מאתים דאי אמרת עודף שבידו הא מאתן שקיל מקמא ואי אמרת עודף שבקרקע הא מאתן שויא:

23 גאולה גאולה - כתיב הכא ויקרא כ״ה:כ״ו ומצא כדי גאולתו וכתיב בעבד עברי שם גאולה תהיה לו:

24 אלא ממנה - כשבא לפדות עצמו מחשב כמה שנים משעה שנמכר עד שנת היובל ומחשב כמה מגיע מאותו מנה לכל שנה ושנה ואם עברו שתים או שלש שנים ינכה לו אדוניו לפי חשבון המגיע לכל שנה כדכתיב כימי שכיר יהיה עמו:

25 כפי שניו - משמע כפי שנים שעמד בהן כלומר לפי מה שהוא שוה באותה שעה:

26 אין לי וכו' - דהאי קרא בנמכר לעובד כוכבים כתיב כדכתיב שם וכי תשיג יד גר ותושב וכו':

27 שכיר שכיר - כתיב הכא שם כימי שכיר יהיה עמו וכתיב בנמכר לישראל דברים ט״ו:י״ח כי משנה שכר שכיר עבדך וגו':

28 הריני - משובח במקומי שאני דרשן ובקי כבן עזאי שהיה משתבח בשוקי טבריא כדתניא בבכורות בפ' תשיעי דף נח. בן עזאי אומר כל חכמי ישראל לפני כקליפת השום:

29 איכא למדרשינהו - הני קראי דעבד עברי:

30 קיבר - שגונדיי"ר:

31 מדרבי יוסי בר' חנינא - דודאי לא בא לידי כך אלא מפני שהיה רשע ועושה סחורה בפירות שביעית:

32 אבקה של שביעית - הסוחר בפירות שביעית. ולהכי קרי ליה אבק שאין זו עיקר מצותה של איסור שביעית:

33 וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר - ודרשי' סמוכין והכי אמר רחמנא אם לא תשמרו מצות יובל סופכם למכור מטלטלין וכלי תשמיש:

34 לא הרגיש - לא נזדעזע לשוב מן העבירה:

35 לא באת לידו - משמע שלא יעלה על לבו שיהא עושה שום עבירה:

36 נעשית לו כהיתר - דומה בעיניו כהיתר. הלכך ברישא דלא עבר עדיין אלא פעם אחת תני הרגיש דמשמע שהיה יודע ונותן אל לבו שהיה עובר אבל לא נרתע מן העבירה ועשאה ובפעם שניה תני לא באת לידו שאפילו על לבו אין עולה שתהא עבירה:

37 ניחא ליה לאיניש דליזבין ברתיה ולא לוזיף בריביתא - דריבית כתיב בהאי ענינא דכתיב ויקרא כה אל תקח מאתו נשך ותרבית וגו' והא ודאי מקמי הכי כבר זבנה לברתיה דבהכי ניחא ליה:

38 פדיון בתו מגרעא ואזלא - שסתם מכירת הבת אינה שתהא שפחה אלא עד שיגיעו ימי נערות ואם בא לפדותה בתוך כך מחשב הדמים שמכרה כמה מגיע לכל שנה שהיתה ראויה להיות ביד האדון ולפי אותו חשבון המגיע לכל שנה מנכה לו האדון לכל שנה ושנה ששמשתו כדתניא בקדושין דף יא. והפדה מלמד שמגרעת פדיונה ויוצאה:

39 ונעשה משרת - שהיה נעשה משרת לעבודת כוכבים לחטוב עצים ולשאוב מים:

40 א"ל - אביי לההוא מרבנן אפ"ה הא אהדריה קרא שיהו מרחמין עליו:

41 אדחה אבן - כלומר שלא יגאל לעולם:

42 נחמיר - עליה שאם נמכר במנה והשביח יחשב במאתים או אם נמכר במאתים והכסיף יחשב במאתים כדכתיב שם מכסף מקנתו:

43 וכי יש שנים מרובות - שתהא שנה יתירה מחבירתה דקאמר קרא אם עוד רבות בשנים או שנה פחותה מחבירתה:

44 אלא - הכי קאמר קרא אם יש ריבוי בכספו בשנים שהוא עומד בהן כלומר מה שהשביחו ישיב גאולתו מכסף מקנתו דאין מחשב אלא כמה שנמכר ואם מעט נשארו דמיו בשנים שהוא עומד בהן כגון שהכסיף כפי שניו ישיב את גאולתו:

45 ואימא - הכי קאמר קרא היכא דפלח ליה תרתי שני ופשו ארבעי עד יובל ליתיב ליה כמה שמגיע לארבע שנים מכסף מקנתו לפי חשבון שקנאו:

46 כפי שניו - לפי שנים שהיה עדיין חייב לעובדו ולאו בהכסיף והשביח משתעי קרא:

47 ומצא את רעהו ומת - שהיה חבירו מצוי שם בשעה שהרים זה הגרזן חייב פרט לממציא את עצמו דפטור זה מגלות:

48 מה השיגה ידו דהשתא - דודאי מעיקרא כשמכרה לא היתה ידו משגת כדכתיב שם כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו:

49 ואם גאל יגאל המקדיש וגו' מלמד שלוה - מאחר וגואל ואם ירצה יגאל לחצאין:

50 הורע כחו - כדאמרן לעיל: