רשב״א על כתובות ע״ד ב

מהדורה: מהדורת גרליץ, בהוצאת אורייתא

« רשב״א על כתובות ע״ד ע״א רשב״א על כתובות ע״ה ע״א »

1 הלכה אצל חכם והתירה מקודשת. ואפילו עמדה ונשאת לאחר ואחר כך הלכה אצל חכם והתירה מקודשת לראשון, דחכם עוקר את הנדר מעיקרו ובניה משני ממזרים. ומכל מקום בשנמצאו עליה נדרים בשתבעה הראשון, מתירין אותה לינשא בלא גט ואין חוששין שמא תלך אצל חכם ויתירנה, שאינה עשויה לקלקל את עצמה ואת בניה, ופלוגתא היא בירושלמי כאןה"ז ובפרק האיש מקדש קידושין פ"ב ה"ד, ושם הארכתי.

1 תלמוד ירושלמי קידושין פתח ↗

הָלְכָה אֶצֶל הַזָּקֵן וְהִתִּיר לָהּ הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. אֶצֶל הָרוֹפֵא וְרִיפְּאָה אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. מַה בֵין זָקֵן מַה בֵין רוֹפֵא. זָקֵן עוֹקֵר אֶת הַנֵּדֶר מֵעִיקָּרוֹ. רוֹפֵא אֵינוֹ מְרַפֵּא אֶלָּא מִיכָּן וּלְהַבָּא. אִית תַּנָּיֵי תַנֵי. אֲפִילוּ הָלְכָה אֶצֶל הַזָּקֵן וְהִתִּיר לָהּ אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. מַתְנִיתָא דְּרִבִּי לָעְזָר. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. בְּדִין הָיָה אֲפִילוּ נֵדֶר שֶׁהוּא צָרִיךְ חָכָם שֶׁהַזָּקֵן עוֹקֵר הַנֵּדֶר מֵעִיקָּרוֹ. וְלָמָּה אָסְרוֹ נֵדֶר שֶׁהוּא צָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם. מִפְּנֵי נֵדֶר שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ חֲקִירַת חָכָם. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מוּתֶּרֶת לְהִינָּשֵׂא בְלֹא גֵט. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֲסוּרָה לְהִינָּשֵׂא בְלֹא גֵט. הֲווֹן בָּעֵיי מֵימַר. מָאן דָּמַר. מוּתֶּרֶת לְהִינָּשֵׂא בְלֹא גֵט. רִבִּי לָעְזָר. וּמָאן דָּמַר. אֲסוּרָה לְהִינָּשֵׂא בְלֹא גֵט. רַבָּנִין. כּוּלָּהּ רַבָּנִין. מָאן דְּאָמַר. אֲסוּרָה לְהִינָּשֵׂא בְלֹא גֵט. רַבָּנִין. מָאן דְּאָמַר. מוּתֶּרֶת לְהִינָּשֵׂא בְלֹא גֵט. שֶׁמִּתּוֹךְ שֶׁהִיא יוֹדַעַת שֶׁאִם הוֹלֶכֶת הִיא אֶצֶל הַזָּקֵן וְהוּא מַתִּיר לָהּ אֶת נִדְרָהּ וְהִיא אֵינָהּ הוֹלֶכֶת. לְפוּם כֵּן מוּתֶּרֶת לְהִינָּשֵׂא בְלֹא גֵט. מַאי טַעֲמָא דְמָאן דָּמַר. אֲסוּרָה לְהִינָּשֵׂא בְלֹא גֵט. שֶׁלֹּא תֵלֵךְ אֶצֶל הַזָּקֵן וְיַתִּיר לָהּ אֶת נִדְרָהּ וְקִידּוּשִׁין חָלִין עָלֶיהָ לְמַפְרֵעַ וְנִמְצְאוּ בָנֶיהָ בָּאִין לִידֵי מַמְזֵירוּת. לְפוּם כֵּן אֲסוּרָה לְהִינָּשֵׂא בְלֹא גֵט.

« רשב״א על כתובות ע״ד ע״א רשב״א על כתובות ע״ה ע״א »