ר"ן על שבועות א׳

1 שבועות שתים שהן ארבע. בשבועות ביטוי הכתוב מדבר בויקרא אצל קרבן עולה ויורד כדמפרש בפ"ג דף יט::

2 שתים. כתיבי בקרא דכתיב להרע או להיטיב כדמפרש במשנה פ"ג אוכל להיטיב לא אוכל להרע שמענה את עצמו וה"ה לכל דבר שהוא הן ולאו ולהבא דלהרע או להיטיב להבא משמע ובפ"ג דף נו. מרבינן מן המקרא אף דברים שאין בהן הרעה והטבה ומיהו ב' נינהו ותו לא:

3 שהן ד'. יש לפרש מריבוי הכתוב כדמפרש בפ"ג אף דבר וחלופו לשעבר כמו אכלתי ולא אכל או לא אכלתי ואכל:

4 ידיעות הטומאה. חיוב קרבן עולה ויורד מחמת טומאת מקדש וקדשיו הכתוב אצל שבועות ביטוי או נפש אשר תגע וילפינן בפירקין בגמרא דף ו: שאין הכתוב מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו שנכנס למקדש בשוגג אחר הטומאה או אכל בשר קדש:

5 שתים שהן ארבע. שתים כתיבי בקרא דכתיב ונעלם ממנו והוא טמא משמע שנעלמה ממנו הטומאה וע"י אותו העלם אכל קדש הרי אחת או נכנס למקדש הרי ב' ולפי שאינו חייב עליה אא"כ ידע בתחלה שנטמא ואח"כ נעלם ממנו ולאחר מעשה נודע לו שחטא קרי להו ידיעות:

6 שהן ארבע. יש לרבות מהמקרא עוד ב' חיובים העלם קדש והעלם מקדש וזוכר את הטומאה:

7 יציאות השבת שתים שהן ארבע. הוציא מרה"י לרה"ר ובהן שתים אחת לעומד בחוץ והושיט ידו לפנים ונטל חפץ והוציאו ברה"ר ואחת לעומד בפנים ונטל חפץ ממקומו והוציא בידו והניחו ולמדנו להוצאה שחייב בה מה"ת בפ' הזורק דף צו: מן ויצו משה ויעבירו קול במחנה לא תפיקו מרה"י לרה"ר:

8 שהן ד'. יש ללמוד מאלה הדברים דכשם שהקפידה תורה מרשות לרשות בהוצאה כך הקפידה בהכנסה והרי הם שתים אחת לעומד בפנים והוציא ידו ונטל חפץ והכניסו ואחת לעומד בחוץ ונטל חפץ ממקומו והושיט לפנים והניחו:

9 מראות נגעי'. שהמצורע מביא עליהן קרבן לטהרתו:

10 שנים. כתיבי בקרא שאת ובהרת והן חלוקין במראיהן:

11 שהן ארבע. יש לרבות תולדה לזו ותולדה לזו כדמפרש בגמרא:

12 וכל שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף. אידיעות הטומאה קאי דכל שלא ידע בטומאה זו מעולם לא קודם אכילת קדש ולא לאחר אכילה:

13 שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים. דהיינו שעירי חטאות הקרבים בהן מכפרים. בגמ' מפרש מנא לן:

14 על טהור שאכל את הטמא. אדם טהור שאכל את הטמא ובגמרא יליף לה:

15 כל השעירים כפרתן שוה. כל שעירי המוספין בין שעיר הנעשה בחוץ ביוה"כ בין של רגלים בין של ראשי חדשים:

16 כפרתם שוה. שכולן מכפרים על הכל בין על שאין בה ידיעה בתחלה ויש בסוף בין על שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף בין על טהור שאכל את הטמא ונפקא מניה לטומאה שאירעה בין זה לזה ובגמ' יליף לה:

17 גמ' לחטאת לה'. בשל ראש חדש כתיב:

18 חטא שאין מכיר בו אלא ה'. שאין בו ידיעה כלל ובגמרא יליף לשעירי רגלים:

19 שעיר זה יהא וכו'. כדמפרש ואזיל:

20 את שני המאורות הגדולים. דמשמע שניהם גדולים וכתיב הקטן:

21 למשול ביום ובלילה. נחמה היא:

22 דשרגא בטיהרא וכו'. נר בצהרים אינו מאיר:

23 לדידיה נמי. לחמה נמי נמנין התקופות ועל התקופה מעברין את השנה כדאיתא בסנהדרין דף יג::

24 יעקב הקטן. דכתיב מי יקום יעקב כי קטן הוא:

25 דוד הוא הקטן. מקרא הוא בדברי הימים:

26 בכולהו רגלים כתיב ושעיר חטאת אחד ולא כתיב בהו לה':

27 זכרון אחד עולה לכאן ולכאן. דכשאומר את יום הזכרון הזה סליק נמי לר"ח דבר"ח אשכחן נמי זכרון דכתיב ובראשי חדשכם ונזכרתם לפני ה' אלהיכם והארכתי עוד בסוף הלכות ראש השנה:

28 יבא זכאי ויכפר על החייב. בסוף פירקין מייתי לה לומר שלפיכך מתודה כ"ג שני פעמים על פרו כדי שיתודה וידוי ראשון עליו ועל ביתו ולאחר שנעשה זכאי בוידוי מתודה עליו ועל אחיו הכהנים:

29 ידיעות הטומאה שתים שהן ד'. פרשתי בפ"ק במשנה:

30 נטמא וידע. שנטמא או בשעת הטומאה או אחר כך:

31 הרי זה בעולה ויורד. המפורש בויקרא לעשיר חטאת בהמה ולעני חטאת העוף ולדל שבדלים עשירית האיפה והיא מנחת חוטא האמורה בכל מקום וזה הוא לשון עולה ויורד לעשיר עולה ולדל יורד:

32 היה משמש עם הטהורה. ותני לה הכא משום דהוי דומיא דמאי דתנן לעיל מינה נטמא בעזרה שאירע לו טומאה משנכנס בהיתר:

33 ואמרה לו נטמאתי. עכשיו:

34 ופירש מיד. בקושי האבר חייב אלא יעמוד בלא דישה עד שימות האבר ויפרוש בלא קושי:

35 גמ' נועץ צפרניו. כלומר יעמיד עצמו בלא דישה עד שימות האבר וילפינן בגמ' דף יח: שאסור לפרוש מיד מדכתיב ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב ומפרשים דהאי לא תקרב לא תפרוש הוא כדכתיב האומרים קרב אליך אל תגע בי כי קדשתיך כלומר ליצני הדור היו אומרים לנביא עמוד בעצמך אל תגע בי כדי שלא אטמאך שאתה קדוש ואני טמא:

36 קדשתיך. טמאתיך כמו הן ישא איש בשר קדש היקדש:

37 הלכות נדה

38 והזרתם. כמו והפרשתם כמו וינזרו:

39 אזהרה לישראל. דסמיך ליה והדוה בנדתה בההוא ענינא:

40 או יום או לילה. אם וסתה ביום יפרוש ביום ואם וסתה בלילה יפרוש כל הלילה והכי מפרש לה במסכת נדה בפרק האשה דף סג: והאי והזרתם אסמכתא בעלמא היא דהא קי"ל דוסתות דרבנן וכדמוכח בפ' כל היד דף טז. ועוד שהם התירו ליוצא לדרך לפקוד את אשתו סמוך לוסתה כדאיתא בפ' הבא על יבמתו דף סב: ואי מדאורייתא היכי שרינן אלא ודאי כדכתבינן:

41 ולהבדיל. המבדיל בין טומאה לטהרה תלד אשתו זכר:

42 להבדיל ולהורות. בענינא דשתויי יין כתוב ולהבדיל בין הקדש ובין החול בין הטמא ובין הטהור ולהורות את בני ישראל:

43 המקדש עצמו. דרך צניעות:

44 לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה. כדי שלא ישמע נשים ההולכות בשוק ויתן דעתו עליהן:

45 וכשהוא מספר עמי. כשהוא משמש מטתו:

46 מגלה טפח ומכסה טפח. בפרק מי שמתו דף כג: אמרינן דהתירו לו לגלות טפחיים לקטנים והוא היה מגלה טפח ומכסה טפח מאותן טפחים כלומר דטפח שני היה נשאר מכוסה:

47 דומה כמי שכפאו שד. כ"כ היה ממהר ביאתו דומה כאדם שנטרד מחמת שד שכופהו: