ר"ן על שבועות ט״ז

« ר"ן על שבועות ט״ו ע״ב ר"ן על שבועות י״ז ע״א »

1 רי"ף פתח ↗

המקלל בכולן חייב דברי רבי מאיר וחכמים פוטרין המקלל אביו ואמו בכולן חייב דברי רבי מאיר וחכמים פוטרין המקלל עצמו וחבירו בכולן עובר בלא תעשה יככה אלהים וכן יככה האלהים זו היא האלה האמורה בתורה אל יככה יברכך וייטיב לך ר' מאיר מחייב וחכמים פוטרין:

2 רי"ף פתח ↗

3 הגהות הב"ח פתח ↗

וכן כצ"ל:

4 רי"ף פתח ↗

5 רי"ף פתח ↗

6 הגהות הב"ח פתח ↗

נ"ב כן:

7 רי"ף פתח ↗

גמ' דף לה: תנו רבנן יש שמות שנמחקין ויש שמות שאין נמחקין אלו שמות שאין נמחקין י"ה אל אלוה אלהים אלהיך אלהיכם אהיה אל"ף דל"ת יו"ד ה"א שדי צבאות הרי אלו אין נמחקין אבל הגדול הגבור והנורא האדיר החזק האמיץ חנון ורחום ארך אפים ורב חסד הרי אלו נמחקין ת"ר כתב אל"ף למ"ד מאלהים ירד ה"א מה' הרי זה אינו נמחק שיץ דל"ת משד"י צד"י בית מצבאות הרי זה נמחק ר' יוסי אומר צבאות כולו נמחק לפי שלא נקרא הקב"ה צבאות אלא על שם צבאות ישראל אמר שמואל אין הלכה כרבי יוסי ת"ר כל הטפל לשם בין מלפניו בין מלאחריו ה"ז נמחק לפניו כיצד לה' ל' נמחק בה' ב' נמחק וה' ואו נמחק לאחריו כיצד אלהינו נ"ו נמחק אלהיכם כ"ם נמחק אלהיהם ה"ם נמחק אחרים אומרים

8 רי"ף פתח ↗

9 רי"ף פתח ↗

10 רי"ף פתח ↗

11 שבועות פתח ↗

כׇּל שֵׁמוֹת הָאֲמוּרִים בַּתּוֹרָה בְּאַבְרָהָם – קֹדֶשׁ; חוּץ מִזֶּה שֶׁהוּא חוֹל – שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיֹּאמַר, אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ״.

14 הגהות הב"ח פתח ↗

נ"ב לו:

18 גיטין פתח ↗

אִיחַנַּנָא לֵיהּ. כְּפָא לְקוֹמְתֵיהּ מִינֵּיהּ, אִיתְּבַר בֵּיהּ גַּרְמָא. אֲמַר, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבׇּר גָּרֶם״. חֲזָא סַמְיָא דַּהֲוָה קָא טָעֵי בְּאוֹרְחָא, אַסְּקֵיהּ לְאוֹרְחֵיהּ. חֲזָא רַוְיָא דַּהֲוָה קָא טָעֵי בְּאוֹרְחָא, אַסְּקֵיהּ לְאוֹרְחֵיהּ. חֲזָא חֶדְוְותָא דַּהֲווֹ קָמְחַדִּי לַהּ, בְּכָה. שַׁמְעֵיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה קָאָמַר לְאוּשְׁכָּפָא: עָבֵיד לִי מְסָאנֵי לְשַׁב שְׁנֵי, אַחֵיךְ. חֲזָא הָהוּא קַסָּמָא דַּהֲוָה קָסֵים, אַחֵיךְ. כִּי מְטָא לְהָתָם, לָא עַיְּילוּהּ לְגַבֵּיהּ דִּשְׁלֹמֹה עַד תְּלָתָא יוֹמֵי. יוֹמָא קַמָּא אֲמַר לְהוּ: אַמַּאי לָא קָא בָעֵי לִי מַלְכָּא לְגַבֵּיהּ? אֲמַרוּ לֵיהּ: אַנְסֵיהּ מִישְׁתְּיָא. שְׁקַל לְבֵינְתָּא אוֹתֵיב אַחֲבִרְתַּהּ. אֲתוֹ אֲמַרוּ לֵיהּ לִשְׁלֹמֹה. אָמַר לְהוּ, הָכִי אָמַר לְכוּ: הֲדוּר אַשְׁקְיוּהּ. לִמְחַר אֲמַר לְהוּ: וְאַמַּאי לָא קָא בָּעֵי לִי מַלְכָּא לְגַבֵּיהּ? אֲמַרוּ לֵיהּ: אַנְסֵיהּ מֵיכְלָא. שְׁקַל לְבֵינְתָּא מֵחֲבִרְתַּהּ, אוֹתְבַהּ אַאַרְעָא. אֲתוֹ אֲמַרוּ לֵיהּ לִשְׁלֹמֹה. אֲמַר לְהוּ, הָכִי אָמַר לְכוּ: נְגִידוּ מִינֵּיהּ מֵיכְלֵיהּ. לְסוֹף תְּלָתָא יוֹמֵי עֲיַיל לְקַמֵּיהּ. שְׁקַל קַנְיָא, וּמְשַׁח אַרְבְּעָה גַּרְמִידֵי, וּשְׁדָא קַמֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ: מִכְּדִי כִּי מָיֵית הָהוּא גַּבְרָא, לֵית לֵיהּ בְּהָדֵין עָלְמָא אֶלָּא אַרְבָּעָה גַּרְמִידֵי; הַשְׁתָּא כְּבַשְׁתֵּיהּ לְכוּלֵּי עָלְמָא, וְלָא שְׂבַעְתְּ עַד דִּכְבַשְׁתְּ נָמֵי לְדִידִי?! אֲמַר לֵיהּ: לָא קָא בָעֵינָא מִינָּךְ מִידֵּי; בָּעֵינָא דְּאֶיבְנְיֵיהּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וְקָא מִיבְּעֵי לִי שָׁמִירָא. אֲמַר לֵיהּ: לְדִידִי לָא מְסִיר לִי, לְשָׂרָא דְיַמָּא מָסֵיר לֵיהּ; וְלָא יָהֵיב לֵיהּ אֶלָּא לְתַרְנְגוֹלָא בָּרָא, דִּמְהֵימַן לֵיהּ אַשְּׁבוּעֲתֵיהּ. וּמַאי עָבֵד בֵּיהּ? מַמְטֵי לֵיהּ לְטוּרֵי דְּלֵית בְּהוּ יִשּׁוּב, וּמַנַּח לֵהּ אַשִּׁינָּא דְטוּרָא, וּפָקַע טוּרָא; וּמְנַקֵּיט מַיְיתִי בִּיזְרָנֵי מֵאִילָנֵי, וְשָׁדֵי הָתָם, וְהָוֵי יִשּׁוּב. וְהַיְינוּ דִּמְתַרְגְּמִינַן: ״נַגָּר טוּרָא״. בְּדַקוּ קִינָּא דְּתַרְנְגוֹלָא בָּרָא דְּאִית לֵיהּ בְּנֵי, וְחַפְּיוּהּ לְקִינֵּיהּ זוּגִּיתָא חִיוָּרְתִּי. כִּי אֲתָא, בָּעֵי לְמֵיעַל וְלָא מָצֵי. אֲזַל אַיְיתִי שָׁמִירָא, וְאוֹתְבֵיהּ עִלָּוֵיהּ. רְמָא בֵּיהּ קָלָא, שַׁדְיֵיהּ, שַׁקְלֵיהּ. אֲזַל חֲנַק נַפְשֵׁיהּ אַשְּׁבוּעֲתֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ בְּנָיָהוּ: מַאי טַעְמָא כִּי חֲזִיתֵיהּ לְהָהוּא סַמְיָא דַּהֲוָה קָא טָעֵי בְּאוֹרְחָא, אַסֵּיקְתֵּיהּ לְאוֹרְחֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: מַכְרְזִי עֲלֵיהּ בִּרְקִיעָא דְּצַדִּיק גָּמוּר הוּא, וּמַאן דַּעֲבַד לֵיהּ נִיחָא נַפְשֵׁיהּ, זָכֵי לְעָלְמָא דְּאָתֵי. וּמַאי טַעְמָא כִּי חֲזֵיתֵיהּ לְהָהוּא רַוְיָא דְּקָטָעֵי בְּאוֹרְחָא, אַסֵּיקְתֵּיהּ לְאוֹרְחֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: מַכְרְזִי עֲלֵיהּ בִּרְקִיעָא דְּרָשָׁע גָּמוּר הוּא, וְעָבְדִי לֵיהּ נִיחָא נַפְשֵׁיהּ כִּי הֵיכִי דְּלֵיכְלֵיהּ לְעָלְמָא. מַאי טַעְמָא כִּי חֲזֵיתֵיהּ לְהָהוּא חֶדְוְותָא, בְּכֵית? אֲמַר לֵיהּ: בָּעֵי מֵימָת גַּבְרָא בְּגוֹ תְּלָתִין יוֹמִין, וּבָעֲיָא מִינְטָר לְיָבָם קָטָן תְּלֵיסְרֵי שְׁנִין. מַאי טַעְמָא כִּי שְׁמַעְתֵּיהּ לְהָהוּא גַּבְרָא דַּאֲמַר לֵיהּ לְאוּשְׁכָּפָא: ״עֲבֵיד לִי מְסָאנֵי לְשַׁב שְׁנִין״, אַחֵיכְתְּ? אֲמַר לֵיהּ: הָהוּא, שִׁבְעָה יוֹמֵי לֵית לֵיהּ, מְסָאנֵי לְשַׁב שְׁנִין בָּעֵי?! מַאי טַעְמָא כִּי חֲזֵיתֵיהּ לְהָהוּא קַסָּמָא דַּהֲוָה קָסֵים, אַחֵיכְתְּ? אֲמַר לֵיהּ: דַּהֲוָה יְתֵיב אַבֵּי גַזָּא דְּמַלְכָּא, לִקְסוֹם מַאי דְּאִיכָּא תּוּתֵיהּ! תַּרְחֵיהּ גַּבֵּיהּ עַד דְּבַנְיֵיהּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. יוֹמָא חַד הֲוָה קָאֵי לְחוֹדֵיהּ, אֲמַר לֵיהּ: כְּתִיב: ״כְּתוֹעֲפוֹת רְאֵם לוֹ״; וְאָמְרִינַן: ״כְּתוֹעֲפוֹת״ – אֵלּוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, ״רְאֵם״ – אֵלּוּ הַשֵּׁדִים. מַאי רְבוּתַיְיכוּ מִינַּן? אֲמַר לֵיהּ: שְׁקוֹל שׁוּשִׁילְתָּא מִינַּאי, וְהַב לִי עִיזְקְתָךְ, וְאַחְוִי לָךְ רְבוּתַאי. שַׁקְלֵיהּ לְשׁוּשִׁילְתָּא מִינֵּיהּ, וְיָהֵיב לֵיהּ עִיזְקְתֵיהּ. בַּלְעֵיהּ, אוֹתְבֵיהּ לְחַד גַּפֵּיהּ בִּרְקִיעָא, וּלְחַד גַּפֵּיהּ בְּאַרְעָא, פַּתְקֵיהּ אַרְבַּע מְאָה פַּרְסֵי. עַל הַהִיא שַׁעְתָּא אֲמַר שְׁלֹמֹה: ״מַה יִּתְרוֹן לָאָדָם בְּכׇל עֲמָלוֹ שֶׁיַּעֲמֹל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ״. ״וְזֶה הָיָה חֶלְקִי מִכׇּל עֲמָלִי״ – מַאי ״וְזֶה״? רַב וּשְׁמוּאֵל; חַד אָמַר: מַקְלוֹ; וְחַד אָמַר: גּוּנְדּוֹ. הָיָה מְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים, כֹּל הֵיכָא דִּמְטָא, אָמַר: ״אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָים״. כִּי מְטָא גַּבֵּי סַנְהֶדְרִין, אֲמַרוּ רַבָּנַן: מִכְּדִי שׁוֹטֶה – בַּחֲדָא מִילְּתָא לָא סְרִיךְ, מַאי הַאי? אֲמַרוּ לֵיהּ לִבְנָיָהוּ: קָא בָעֵי לָךְ מַלְכָּא לְגַבֵּיהּ? אֲמַר לְהוּ: לָא. שְׁלַחוּ לְהוּ לְמַלְכְּווֹתָא: קָאָתֵי מַלְכָּא לְגַבַּיְיכוּ? שְׁלַחוּ לְהוּ: אִין, קָאָתֵי. שְׁלַחוּ לְהוּ: בִּידְקוּ בְּכַרְעֵיהּ. שְׁלַחוּ לְהוּ: בְּמוּקֵי קָאָתֵי; וְקָא תָבַע לְהוּ בְּנִידּוּתַיְיהוּ; וְקָא תָבַע לַהּ נָמֵי לְבַת שֶׁבַע אִימֵּיהּ. אַתְיוּהּ לִשְׁלֹמֹה, וְהַבוּ לֵיהּ עִזְקְתָא, וְשׁוּשִׁילְתָּא דַּחֲקִוק עָלֶיהָ שֵׁם. כִּי עָיֵיל, חַזְיֵיהּ, פְּרַח. וַאֲפִילּוּ הָכִי, הֲוָה לֵיהּ בִּיעֲתוּתָא מִינֵּיהּ. וְהַיְינוּ דִּכְתִיב: ״הִנֵּה מִטָּתוֹ שֶׁלִּשְׁלֹמֹה שִׁשִּׁים גִּבּוֹרִים סָבִיב לָהּ מִגִּבּוֹרֵי יִשְׂרָאֵל, כּוּלָּם אֲחוּזֵי חֶרֶב מְלוּמְּדֵי מִלְחָמָה, אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵיכוֹ מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת״. רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: מֶלֶךְ וְהֶדְיוֹט, וְחַד אָמַר: מֶלֶךְ וְהֶדְיוֹט וּמֶלֶךְ. לִדְמָא דְּרֵישָׁא – לַיְתֵי שׁוּרְבִּינָא, וּבִינָא, וְאָסָא דָּרָא, וְזֵיתָא, וְחִילְפָא, וְחִילְפֵי דְיַמָּא, וְיַבְלָא; וְלִישְׁלוֹקִינְהוּ בַּהֲדֵי הֲדָדֵי; וְלִנְטוֹל תְּלָת מְאָה כָּסֵי אַהַאי גִּיסָא דְרֵישָׁא, וּתְלָת מְאָה כָּסֵי אַהַאי גִּיסָא דְרֵישָׁא. וְאִי לָא – לַיְתֵי וַרְדָּא חִיוָּרָא דְּקָאֵי בְּחַד דָּרָא, וְלִישְׁלְקֵיהּ, וְלִינְטוֹל שִׁיתִּין כָּסֵי אַהַאי גִּיסָא דְרֵישָׁא, וְשִׁיתִּין כָּסֵי אַהַאי גִּיסָא דְרֵישָׁא. לִצְלִיחְתָּא – לַיְתֵי תַּרְנְגוֹלָא בָּרָא; וְלִישְׁחֲטֵיהּ בְּזוּזָא חִיוָּרָא – אַהָהוּא גִּיסָא דְּכָיֵיב לֵיהּ, וְנִזְדְּהַר מִדְּמֵיהּ דְּלָא לְסַמִּינְהוּ לְעֵינֵיהּ; וְלִיתְלְיֵיהּ בְּסֵיפָא דְבָבָא – דְּכִי עָיֵיל חָיֵיף בֵּיהּ, וְכִי נָפֵיק חָיֵיף בֵּיהּ.

19 משנה תורה, הלכות יסודי התורה פתח ↗

כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּאַבְרָהָם קֹדֶשׁ אַף זֶה שֶׁנֶּאֱמַר בראשית יח ג "אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן" הֲרֵי הוּא קֹדֶשׁ. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּלוֹט חֹל חוּץ מִזֶּה גמרא שבועות לה ב "אַל נָא אֲדֹנָי הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן". כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין קֹדֶשׁ. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּמִיכָה חֹל. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרִים בְּנָבוֹת קֹדֶשׁ. כָּל שְׁלֹמֹה הָאָמוּר בְּשִׁיר הַשִּׁירִים קֹדֶשׁ וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר הַכִּנּוּיִין חוּץ מִזֶּה שיר השירים ח יב "הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה". כָּל מַלְכַיָּא הָאָמוּר בְּדָנִיֵּאל חֹל חוּץ מִזֶּה דניאל ב לז "אַנְתְּ מַלְכָּא מֶלֶךְ מַלְכַיָּא" וַהֲרֵי הוּא כִּשְׁאָר הַכִּנּוּיִין:

21 רי"ף פתח ↗

דף לו. א"ר אבהו מנין לאלה שהיא שבועה דכתיב יחזקאל יח ויבא אותו באלה וכתיב יחזקאל יח וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים תניא ארור בו נידוי בו קללה בו שבועה בו נידוי דכתיב שופטים ה אורו מרוז אמר מלאך ה' ואמר עולא בארבע מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז איכא דאמרי גברא רבא הוה ואיכא דאמרי כוכבא הוה דכתיב שופטים ה׳:כ׳ מן השמים נלחמו הכוכבים ממסלותם בו קללה דכתיב דברים כו ואלה יעמדו על הקללה בהר עיבל ארור האיש בו שבועה דכתיב יהושע ו׳:כ״ו וישבע יהושע בעת ההיא לאמר וגו' ודלמא תרתי עביד בהו אשבעינהו ולייטינהו אלא מהכא שמ"א ויואל שאול את העם בעת ההיא לאמר ארור האיש לפני ה' ואומר שמ"א ויהונתן לא שמע בהשביע אביו את העם וגו'

22 רי"ף פתח ↗

24 רי"ף פתח ↗

*ד"ת מ"זאמר רבי יוסי ברבי חנינא אמן יש בו שבועה כשעונה אמן אחר השבועה בו קבלת דברים אי אמר לו תקיים לי תנאי כך וכך וענה אמן קבל דבריו לחייב לקיים התנאי בו אמונת דבריו שהוא לשון תפלה כמו יהי רצון בו שבועה דכתיב ואמרה האשה אמן אמן בו קבלת דברים דכתיב ואמר בל העם אמן בו אמונת דברים דכתיב ירמיהו כ״ח:ו׳ ויאמר ירמיה אמן כן יעשה אמר ר"א לאו שבועה הן שבועה אמר רבא והוא דאמר לאו לאו תרי זימני *ד"תהן הן תרי זימני דכתיב בראשית ט׳:י״א ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ וכתיב בראשית ט׳:ט״ו ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר וכתיב ישעיהו נ״ד:ט׳ כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח וגו' ומדלאו לאו שבועה הין הין נמי שבועה המקלל עצמו בכולן עובר בלא תעשה דכתיב דברים ד׳:ט׳ השמר לך ושמור נפשך וכל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא לא תעשה חברו דכתיב ויקרא י״ט:י״ד לא תקלל חרש:

25 הגהות הב"ח פתח ↗

צ"ל ותחנה:

26 רי"ף פתח ↗

27 רי"ף פתח ↗

ירושלמי הא דתנן עובר בלא תעשה מהו ללקות חבריא אמרי אינו לוקה אמר רבי יוסי משום דהוה ליה לאו שאין בו מעשה וחזינן לגאון דאמר לוקה דאמרינן א"ר יוחנן משום רבי יוסי הגלילי כל מצות לא תעשה שבתורה לאו שיש בו מעשה לוקין עליו ושאין בו מעשה אין לוקין עליו חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חבירו בשם:

28 שבועות פתח ↗

הֲדַרַן עֲלָךְ שְׁבוּעַת הָעֵדוּת

29 רי"ף פתח ↗

דף לז: שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרים ובפסולין בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו ומפי אחרים אינו חייב עד שיכפור בו בבית דין דברי ר"מ וחכמים אומרים בין מפי עצמו בין מפי אחרים כיון שכפר בו חייב וחייב על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון ואינו חייב על שגגתה ומה הוא חייב על זדונו אשם בכסף שקלים כו':

30 רי"ף פתח ↗

31 רי"ף פתח ↗

33 רי"ף פתח ↗

35 רי"ף פתח ↗

36 כריתות פתח ↗

אֲבָל אָשָׁם תָּלוּי, כֵּיוָן דְּעַל סְפֵק חֵלֶב קָאָתֵי, אֵימָא: לָא יְהֵא סְפֵיקוֹ חָמוּר מִוַּדָּאוֹ, מָה וַדָּאוֹ – חַטָּאת בַּת דַּנְקָא, אַף סְפֵיקוֹ – אָשָׁם בַּר דַּנְקָא, אַהָכִי כְּתַב רַחֲמָנָא: ״וְאִם נֶפֶשׁ״ – וָיו מוֹסִיף עַל עִנְיָן רִאשׁוֹן.

37 שבועות פתח ↗

מִמַּאי? מִדְּקָתָנֵי ״וְכִחֵשׁ בָּהּ״ – פְּרָט לְמוֹדֶה לְאֶחָד מִן הָאַחִין אוֹ לְאֶחָד מִן הַשּׁוּתָּפִין. הַאי לְאֶחָד מִן הָאַחִין הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּאוֹדִי לֵיהּ בְּפַלְגָא דִּידֵיהּ – הָא אִיכָּא כְּפִירָה דְּאִידַּךְ! אֶלָּא לָאו דְּאָמְרִי לֵיהּ: מִתַּרְוֵינַן יְזַפְתְּ; וַאֲמַר לְהוּ: לָא, מֵחַד מִינַּיְיכוּ יְזַפִי – דְּהָוְיָא לֵיהּ כְּפִירַת דְּבָרִים בְּעָלְמָא? וּמִדְּרֵישָׁא כְּפִירַת דְּבָרִים – סֵיפָא נָמֵי כְּפִירַת דְּבָרִים.

1 המקלל בכולן. מברך את השם באחד מהן כגון יכה פלוני זה את פלוני שזה חיובו כשמקלל שם בשם. חייב מיתה. ובגמרא מפרש טעמייהו דר"מ ורבנן וכן במקלל אביו ואמו:

2 המקלל עצמו וחבירו בכולן עובר עליהן בלא תעשה. ובהא כולי עלמא מודו ומפקינן עצמו בגמרא דף לו. מדכתיב השמר לך ושמור נפשך מאד וחבירו מדכתיב לא תקלל חרש:

3 יכהו אלהים וכן יכהו אלהים זה אלה האמורה בתורה. אם אמר לעדים אחת מהמקראות שבקללות כגון יכהו אלהים בשחפת אם לא תעידוני וכן יכהו אלהים כגון שהיה אחד קורא לקללות שבתורה ואמר בעל דין לעדים כן יכהו אלהים אם לא תעידוני זו היא אלה דהא כתיב בהו ככל אלות הברית ובגמרא מפקינן דף לו. דמשביע עדים בין באלה בין בשבועה חייב מדכתיב ושמעה קול אלה דדרשינן מינה ושמעה אלה ושמעה קול:

4 אל יככה. אם תעידני או יברכך אם תעידני וכפר ר"מ מחייב דאית ליה הכא מכלל לאו אתה שומע הן אל יככה אם תעידני הא אם לא תעידני יככה ואע"ג דלית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן דהא בעי תנאי כפול קידושין דף כא. הא אמרינן בגמרא ה"מ בממונא אבל באיסורא אית ליה. וכ"ת והא התם בנדרים דף יא. גבי לא חולין לא אוכל לך אמרינן דלית ליה לר"מ מכלל לאו אתה שומע הן והא התם איסורא הוא איכא למימר דהתם נמי איסורא הוא דאית ביה ממונא הוא דהא אסר חפצה עליה ובאיסורא דאית ביה ממונא אמרינן בגמרא דלית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן וכן נמי בגיטין וקדושין אית בהו ממונא דהיינו כתובה ותנאיה ומש"ה גיטין דף עה: אתקין שמואל בגיטין דשכיב מרע אם מתי אם לא מתי:

5 וחכמים פוטרין. פירש הרמב"ן ז"ל דאע"ג דשמעינן להו לרבנן בעלמא דאית להו מכלל לאו אתה שומע הן הכא מש"ה פטרינן דבעינן קרא כדכתיב ושמעה קול אלה אבל לא ששמעה ברכה ונשמעת מתוכה קללה:

6 וכתב הרי"ף ז"ל בתשובה דכי בעינן תנאי כפול ה"מ בגיטין וקדושין אבל בדיני ממונות לא בעינן והקשו עליו דאדרבה עיקר תנאי בני גד ובני ראובן דמיניה יליף רבי מאיר בממונא הוא ובשמעתין נמי אמרינן דרבי מאיר באיסורא מודה ובממונא הוא דלית ליה ולאו קושיא היא שהרב ז"ל כך הוא סובר דאנן לא קי"ל כרבי מאיר כלל אפילו בממונא אלא כשמואל דאתקין אם מתי אם לא מתי חשש שמא יבא בית דין וידון כר"מ ולפיכך התקין תנאי כפול לרווחא דמילתא וכמו שחשש רב גם כן דאתקין בגיטין מיומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו אע"ג דאיהו כרבי יוסי סבירא ליה שהרי פסק כמותו בפ' יש נוחלין דף קלו. אלא שחשש ותקן למאן דלית ליה כר' יוסי וכן דעת רבינו שמואל ביש נוחלין ולבי מפקפק במה שכתב רש"י ז"ל ויברכך או יברכך דבפרק האומר דקידושין דף סא: מוכח דאפילו מאן דאית ליה מכלל לאו אתה שומע הן בכה"ג לא משמע קללה דאמרינן התם ס"ד אמינא אם תאבו טובה ואם תמאנו לא טובה ולא קללה וה"נ יברכך אם תעיד ואם לא תעיד לא יברכך ולא יקללך ומשמע דסבירא ליה ז"ל דהני מילי למאן דאית ליה נמי בעלמא מכלל לאו אתה שומע הן אבל לר"מ דבעלמא לית ליה הנהו קראי כפשטייהו משמע ליה דאע"ג דמשמע הא אם לא תאבו רעה צריך היה לאמרו אם תמאנו משום דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן ומינה דבאיסור דאית ליה לרבי מאיר מכלל לאו אתה שומע הן רעה משתמעה מכלל טובה ומשום הכי ויברכך דמתני' או יברכך הוא וכן עיקר דאם לא באל יככה סגי:

7 גמ' יש שמות שנמחקים וכו' הרי אלו נמחקים. ואף על גב דתנן ובכל הכינויין הרי אלו חייבין התם היינו טעמא משום דמאי דמשתבע בחנון במי שהוא חנון ורחום קאמר הכי אמרינן בגמרא:

8 כתב אל"ף למ"ד מאלהי"ם. שמתחיל לכתוב אלהי"ם וכתב אל"ף למ"ד:

9 הרי זה אינו נמחק. שהרי ב' אותיות אלו שם בפני עצמן הן:

10 אמר שמואל אין הלכה כרבי יוסי. זו היא גרסת הרי"ף ז"ל ואיצטריך שמואל למפסק דלא כרבי יוסי אף על פי דיחיד הוא לגבי רבים משום דרבי יוסי נמוקו עמו וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות יסודי התורה דצבאות אינו נמחק אבל יש גורסין בגמרא הלכה כרבי יוסי:

11 גרסינן בגמרא דף לה: כל שמות האמורים באברהם קדש חוץ מזה אדני אם נא מצאתי חן בעיניך וגו' שהוא חול. דמשמע דלמלאך אמצעי קורא אדני שכך באו לפניו מיכאל באמצע גבריאל בימינו רפאל בשמאלו:

12 חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה אמרו אף זה קדש פירוש דכתיב לעיל מיניה וירא אליו ה' והדר כתיב והנה שלשה אנשים נצבים עליו ואמר להקב"ה אל נא תעבור מעל עבדך. כלומר המתן לי עד שאכניס אלו האורחים ואמרינן עלה כמאן אזלא הא דאמר רב יהודה אמר רב גדול הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה כמאן כאותו הזוג. וקיימא לן כותיהו וגרסי' תו כל שמות האמורין בלוט חול חוץ מזה שהוא קדש ויאמר לוט אליהם אל נא אדני הנה נא מצא עבדך חן בעיניך ותגדל חסדך אשר עשית עמדי להחיות את נפשי מי שיש בידו להמית ולהחיות. פירוש וה"ק ויאמר לוט אליהם כלומר באזניהם אל נא יהיה כן וחזר כלפי הקב"ה ואמר אדני אם נא מצא עבדך חן:

13 כל שמות האמורים בנבות קדש. היינו ברך נבות אלהים:

14 במיכה חול. כגון בית אלהים וכגון הקדש הקדשתי את הכסף לה':

15 כל שמות האמורים בגבעת בנימין ר' אליעזר אומר חול ר' יהושע אומר קדש. וטעמייהו מפרש בגמרא וקי"ל כרבי יהושע:

16 כל שלמה האמור בשיר השירים קדש שיר השירים אשר לשלמה למלך שהשלום שלו חוץ מן כרמי שלי לפני האלף לך שלמה כלומר לדידיה:

17 ומאתים לנוטרים את פריו רבנן. כלומר הניחם ויעסקו בתורה אחד מששה שבהם:

18 וי"א אף זה חול הנה מטתו שלשלמה. שהיה נבעת מאשמדאי כדאמרינן במסכת גיטין דף סח: ופרכינן וי"א אף זה ולא מבעיא האיך אלא הא דאמר שמואל כל מלכותא דקטלא חד משיתא בעלמא. כלומר באנגריא ועבודת המלך:

19 לא מיענשא שנאמר האלף לך שלמה מלכותא דרקיעא ומאתים לנוטרים את פריו למלכותא דארעא שמואל כמאן דלא כתנא קמא ודלא כיש אומרים ומפרקינן זה קדש וזה חול דמטתו ושמואל דאמר כיש אומרים זהו האמור בגמרא ולפי זה נראה לי דקי"ל דכל שלמה האומר בשיר השירים קודש ואף כרמי שלי לפני חוץ מהנה מטתו שלשלמה ותמהני על הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ו מהלכות יסודי התורה חוץ מזה האלף לך שלמה:

20 וגרסינן תו כל מלכיא האמור בדניאל חול חוץ מזה אנת מלכא מלך מלכיא ומסתבר דמאי דאמרינן דשלמה האמור בשיר השירים קדש ומלך מלכיא האמור בדניאל לאו לענין מחק קאמר דלא עדיפי מכנויין אלא לענין שבועה קאמר שאם השביע עדים בשלמה שבשיר השירים או במלך מלכיא שבדניאל וכפרו חייבים אבל לענין מחק ודאי נמחקים וכן נראה מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק הנזכר:

21 מנין לאלה שהיא שבועה דכתיב ויבא אותו באלה. נבוכדנצר לצדקיהו:

22 ארור בו קללה בו נדוי בו שבועה. כל אלו הלשונות הוא משמש אם אמר חכם לאיש אחד ארור הוא צריך לפרוש ממנו כדין מנודה והמקלל את חבירו בלשון ארור הוא לה' קללה הוא וחייב המקלל ואם אמרו אדם לחבירו לשם שבועה וקבלו עליו שבועה היא:

23 גרסינן בגמ' אמן בו שבועה. כלומר שהעונה אמן אחר שבועה כמוצא שבועה מפיו:

24 בו קבלת דברים. כלומר האומר לחבירו ע"מ שתקיים לי תנאי כך וכך ואמר אמן קבל את דבריו וחייב לקיים תנאו:

25 בו האמנת דברים כלומר שראוים לענות אמן על דבר תפלה ותקנה שהוא לשון מאמן הדברים שיהא רצון שיהא אמת. ומוכחינן בו שבועה מדכתיב ואמרה האשה אמן אמן ואי לא דמיא כמוציאה שבועה אמאי מיבדקה. אפילו מושבע מפי אחרים אין כאן שהרי לא אמרו כלום אחר שבועה ולא דמי למשביע אני עליכם שהם כופרים אחר שבועה ועונין על דבריו אין אנו יודעים לך עדות ומוכחינן דבו קבלת דברים מדכתיב ואמר כל העם אמן. ובו האמנת דברים דכתיב ויאמר ירמיהו אמן כן יעשה ה':

26 והוא דאמר לאו לאו תרי זמני. שמאחר שחזק דבריו לכפלם הרי הוא כשבועה וי"א דדוקא שנתכוון ללאו לאו שאמר הקב"ה וכן כתב הראב"ד בהשגות:

27 חוץ מנשבע ומימר ומקלל את חבירו בשם. וילפינן נשבע בפרק שבועות שתים בתרא ומימר ומקלל את חבירו בשם בפ"ק דתמורה דף ג::

28 הדרן עלך פ' שבועת העדות

29 שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים. איידי דתנא בשבועת העדות באנשים ולא בנשים כו' תננהו לכולהו:

30 בקרובים. שבעל הפקדון קרוב לזה שהפקיד אצלו. בפני בית דין ושלא בפני בית דין אם מפי עצמו. נשבע שהוציא שבועה מפיו או שענה אחר שבועה אמן ואח"כ הודה חייב קרבן דכתיב וכחש בעמיתו ואפילו כל דהו:

31 מפי אחרים. ולא ענה אמן כגון משביע אני עליך שתחזיר לי פקדוני ואמר אין לך בידי. אינו חייב עד שיכפור בב"ד. משום דמושבע מפי אחרים בפקדון לא כתיב ומשבועת העדות גמרינן ליה וס"ל לר"מ דון מינה ומינה והתם בב"ד כתיב כדאיתא בפרקין דף לא. דלעיל:

32 וחכ"א וכו'. דסבירא להו דון מינה ואוקי באתרה כלומר דבתר דגמרינן מושבע מפי אחרים בפקדון מעדות אנן משוינן אותו למושבע מפי עצמו הכתוב במקומו דהיינו בפקדון:

33 וחייב על זדון השבועה. דלא כתיב ביה ונעלם:

34 זדון שבועה היינו שזוכר על הפקדון ויודע שחייב על כפירתו קרבן. ועל שגגתה עם זדון הפקדון. ששגג בקרבן והזיד בפקדון:

35 ואינו חייב על שגגתה. אם הוא סבור לישבע באמת שאינו זוכר בפקדון משום דאנוס הוא:

36 בכסף שקלים הקנוי בשני סלעים דבכריתות פרק דם שחיטה דף כב: ילפינן לה שכל האשמות הן בכסף שקלים מאשם מעילות דכתיב בערכך כסף שקלים בשקל הקדש לאשם ואף אשם תלוי ילפינן שהוא בכסף שקלים אף על גב דודאי אינו אלא חטאת בת דנקא:

37 גרסי' בגמרא דף לז. אלמא קסבר רבה הכופר בממון שיש עליו עדים פטור. פירוש משום דכיון שהעדים יודעין בדבר אינה אלא כפירת דברים ולפיכך פטור מקרבן וא"ל רב חייא לרבה תניא דמסייע לך וכחש פרט למודה לאחד מן האחין או לאחד מן השותפין ובסמוך מפרש לה ונשבע על שקר פרט ללוה בשטר וללוה בעדים וקס"ד דהיינו כופר בממון שיש עליו שטר או עדים א"ל אי משום הא לא תסייען באומר לויתי ולא לויתי בשטר לויתי ולא לויתי בעדים. כלומר דהך מתניתין לאו בכופר ממון קאמר אלא במודה בממון וכופר שלא כתב לו שטר עליו ולא היה עדים בדבר ממאי מדקתני וכחש בה פרט למודה לאחד מן האחים או לאחד מן השותפין האי לאחד מן האחין ה"ד אלימא דאודי ליה בפלגא דידיה הא איכא כפירה דאידך אלא לאו דאתי בתרי ואמרו ליה מתרוינן יזפת ואמר להו מחד מינייהו יזפי. כלומר כל המנה:

« ר"ן על שבועות ט״ו ע״ב ר"ן על שבועות י״ז ע״א »