ר"ן על שבועות ל״א

1 מתני' אמר לשולחני תן לי בדינר מעות. כבר נתפרשה בסמוך:

2 כשם שאמרו. משנה בפרק הכותב דף פז.:

3 הפוגמת כתובתה. מוציאה שטר כתובתה ומודה שקבלה מקצתה נמצא שאין לסמוך על שטר כתובתה ואם טען הבעל קבלתה כולה לא תפרע אלא בשבועה:

4 עד אחד מעידה ומנכסים משועבדים ונפרעת שלא בפניו. כולהו אכשם קאי כשם שאין אחד מאלו נפרע אלא בשבועה כך היתומי' אין נפרעין אלא בשבועה ובגמרא מוקי לה ביתומים מן היתומים:

5 נפרעת שלא בפניו. ששלח לה גט ממדינת הים:

6 שלא פקדנו אבא. בשעת מיתה ששטר זה פרוע:

7 שלא אמר לנו. קודם לכן:

8 שלא מצאנו בין שטריו. שובר על שטר זה:

9 הרי זה נשבע. שלא מצא שובר ושבועת פוגמת ואינך מדבריהם היא שהרי כל הנשבעין מה"ת נשבעין ולא משלמין וזו נשבעת ונוטלת ועוד דכתובה שעבוד קרקעות היא ואין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות אלא מדרבנן היא והכי איתא בהדיא בפרק הכותב שם מהא שמעינן דאע"ג דאין נשבעין על הקרקעות שבועה מדאורייתא שבועת המשנה מיהא נשבעין עליהם כמו שכתב הרי"ף ז"ל בפירקין דלעיל וה"ה שנשבעין עליהם היסת:

10 גמ' אלא שמת מלוה בחיי לוה. כלומר לא שנו דבשבועה מיהא שקלי יתומים מן היתומים אלא שמת מלוה וכו':

11 כבר נתחייב מלוה לבני לוה שבועה. שלא קבל כלום שהנפרע מן היתומים צריך שבועה ואפילו בשטר:

12 ואין אדם מוריש שבועה לבניו. ממון שהוא חייב עליו שבועה לפי שאין הבנים יכולין לישבע שבועה זו שנתחייב אביהם:

13 מה טיבה. להפקיע ממונם אם אין יכולין לישבע אותה שבועה ממש ישבעו שבועת היורשים דהיינו שלא פקדנו אבא:

14 אכפלי ואתאי כל הני פרסאי. טרחתי ובאתי ממקומי לעקור לדרב ושמואל:

15 הבו דלא לוסיף עליה. הזמינו עצמיכם שלא נלמוד ממנה במקום אחר הם אמרו הבא ליפרע מנכסי יתומים שאינו מוריש אותה שבועה לבניו אם מת לוה בחיי מלוה אל תלמדו ממנה המחוייב שבועה אחרת ומפרש תלמודא כגון מאי כגון הא דאמר רב פפא הפוגם שטרו שהודה בב"ד שקבל קצת ותנן לא יפרע השאר אלא בשבועה ואם מת יורשין נשבעין שבועת היורשין ונוטלין ולא עבדינן כרב ושמואל דאמרי אין אדם מוריש שבועה לבניו: