תוספות על נדרים ס״ג

1 מיתיבי איזהו זמנה של רביעה - כלומר ראשונה בשלשה במרחשון בינונית כו' אפילה פירוש אחרונה בכ"ג רבי יהודה אומר כו':

2 אין היחידים מתענין - בפ"ק דתענית דף י - מפרש מאן יחידים רבנן מתענין ומתפללין שירדו גשמי':

3 רביעה ראשונה לשאול - לומר ותן טל ומטר שלא בגולה ובגולה כמו אנן אין שואלין עד ששים בתקופה:

4 להתענות - אם לא ירדו:

5 אלא שנייה - למה הוזכרה ואמר רבי זירא לומר שאם נדר עד הגשמים שניה קאמר ואמרינן עלה כמאן אזלא הא דתניא כו' וקשה לרבי זירא דאמר דברי הכל בין ת"ק בין רשב"ג דעד הגשם רביעה ראשונה קאמר והכא אומר עלה אתה מונה בהם באותן שבעה ימים וכרבי יוסי דאמר לעיל בי"ח בכ"ג דליכא אלא שבעה ימים ביניהם ורבי זירא נמי אמר דשניה לנודר דמשמע השתא דהכל שנינו לנודר אף היכא דאמר עד הגשם - ומשני דאמר עד הגשמים וא"ת ורשב"ג אמאי נקט גשמים שירדו והא אף במתני' תנן עד שיגיע זמן של רביעה שניה וי"ל דנקט ירדו בשביעי רביעה ראשונה כדמפרש בפ"ק דתענית דף ו: לענין להלך בשבילי הרשות שהותרו כשירדו דוקא דבלא ירידה ודאי לא הותרו:

6 אסור בה ובעיבורה - עד סופה דעיבורה הוי בכלל שנה ושנה:

7 ר' יהודה אומר אדר ראשון כותב סתם אדר שני כותב תניין - וכר' יהודה:

8 הא דידע דמיעברא שתא - דאז קרי לאדר שני סתם ומתני' בשאינו יודע בעיבורה עד אדר ואדר ראשון מיקרי אדר:

9 והתניא - בניחותא. מכלל דרישא לא במעוברת בתמיה הא ודאי במעוברת איירי דהא קתני עד אדר ראשון אלא ודאי במעוברת וקשיא רישא אסיפא אלא רישא דלא ידע דמעוברת סיפא דידע דמעוברת ונדר עד אדר שני וקאמר דאדר סתם של מעוברת היינו אדר שני דחדש העיבור אדר ראשון הוא ולא אדר שני תדע שהרי אדר הראשון משלשים יום שני מכ"ט ועוד דמגילה ופורים בשני אלמא ראשון חודש העיבור:

10 עד ר"ח אדר הראשון - דסתם אדר הוא אדר הראשון:

11 שלא נתכוון זה אלא עד שדרך בני אדם לשתות יין - דהיינו עד לילי הפסח דבליל פסח יש לנו לומר שלא אסר עצמו:

12 עד שיהא הצום - צום העשור:

13 עד לילי הצום - דהיינו סעודה של יום הכפורים דרגילין לאכול בשר כדאיתא בחולין דף פג. רבי יוסי הגלילי אומר אף ערב יום הכפורים בגליל:

14 שדרך בני אדם לאכול שום - דהיינו ליל שבת שהוא מתקנת עזרא שיאכלו שום בע"ש:

15 האומר לחבירו כו' - דברים שבלב כי הני דמוכחי הויין דברים ואע"פ שלא פירש כמו שפירש חשבינן ליה:

16 כור אחד של חטין וכו' - הני תרי בבי נתפרשו למעלה בפרק ארבעה נדרים נדרים דף כד.:

17 ר"מ אמר עד שיתן - אבל ברישא מודה דקאמר אם אין אתה בא ונוטל וזה רגילות שיאמר זה הוא כבודי והיתירא מעליא הוא אבל הכא אין רגילות לומר התקבלתי מאחר שמפצירו שיתן לבנו:

18 לשאת בת אחותו - אורחא דמילתא נקט כדאמר יבמות סב: הנושא בת אחותו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה:

19 שלא נתכוון זה להכנס לביתו אלא לאכילה ושתיה סעודה גדולה שמפצירו בדבר: