תוספות על נדרים נ״ה

1 מתניתין אסור בפול המצרי - דכל מידי דאידגן שמעמידין אותו בכרי נקרא דגן:

2 וכפרוץ הדבר - פסוק הוא בדברי הימים שתיקן חזקיהו שיביאו המעשרות לאוצר לבית המקדש וכפרוץ תקנתו הרבו בני ישראל מעשר דגן תירוש ויצהר וכל תבואת שדה לרוב והשתא ס"ד דכל תבואת שדה כלומר כגון פול המצרי אסיפא דקרא סמיך דכתיב כל תבואת שדה לרוב ואי דגן כל מילי דאידגן משמע ל"ל למיכתב כל תבואת שדה ונהי דדגן דכתיב באורייתא מעשר דגנך לא משמע אלא ה' מינין מיהו ההוא דדברי הימים משמע כל מילי דאי בלשון ב"א משמע כל מידי דמדגן ההוא נמי משמע כל מילי:

3 הכל מודים - אפילו רבנן שאין אסור אלא מה' מינין:

4 מתיב רב יוסף - וה"ה לרבי מאיר דמתני' מותיב ואמר אביי לאיתויי פירות האילן וירק:

5 תבואת שדה לחוד - דודאי משמע כל מילי:

6 עללתא - כל מין דמידגן משמע:

7 הא לא מיבעיא ליה - דכל פירות איקרי עללתא כל דבר אוכלין מקרי עללתא וכן שאר נכסים דעללתא מידי דהוא בעין משמע כי קמיבעיא ליה שכר בתים שכר ספינות מי אמרינן כיון דבתים וספינות פוחתים בכל יום ומשתנים לאו בכלל עללתא דעללתא משמע מידי דמשבח ולא מידי דפוחת:

8 או דלמא כיון דלא ידיע פחתייהו - פי' שפוחתין מעט מעט ולזמן מרובה ה"ל מידי דמשבח ואיקרי שפיר עללתא:

9 שיהא מופקר לכל - שיהיה מלמד תורה לכל:

10 ששוקפין - לשון איסקופה הנדרסת:

11 חילקא - חטין כתושין חלוקין לשנים:

12 טרגיס - חד לתלתא:

13 טיסני - חד לארבעה:

14 אסור בכולן - דכמיהין ופטריות בכלל גדולי קרקע הן:

15 מירבא רבו מארעא - כמהין ופטריות ודאי מארעא רבו ושפיר מיקרו גידולי קרקע אבל היניקה שלהם אינה אלא מאויר קרקע ולא מברכין בורא פרי האדמה:

16 שק יריעה וחמילה - אינן בגדים הם:

17 מותר להתכסות בגיזי צמר - שלא נתכוון זה אלא לבגד ארוג:

18 הכל לפי הנודר - פירוש לפי ענין שהיה בשעת הנדר:

19 היה טעון - פירוש מופשל לאחוריו כדרך נושאי משאות:

20 מותר להתכסות - שלא נתכוון לאסור אלא בענין שהיה מצטער:

21 רוחו קצרה - שמלבושן צר לו אינו אסור לו אלא בלבישה:

22 פונדא - אבנט חלול וככסות דמי:

23 פסקיא - פייש"א:

24 אנפליא - קלצו"ן:

25 כיתונא דצלא - פירוש מלבוש עור ויוצאין בשבת להגין מן הגשמים:

26 אבל לא בתיבה - קטנה שעל ראשו דמשוי הוא:

27 והזיע - מחמת כובד משאו וה"ה דברישא מצי למיתני פשתן ובסיפא צמר: