תוספות על נדרים י״ט

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על נדרים י״ח ע״ב:ט׳ תוספות על נדרים כ׳ ע״א:א׳ »

11 נדרים פתח ↗

דְּתַנְיָא: ״הֲרֵינִי נָזִיר אִם יֵשׁ בִּכְרִי הַזֶּה מֵאָה כּוֹר״, וְהָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁנִּגְנַב אוֹ שֶׁאָבַד — רַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר.

12 נדרים פתח ↗

וְרָמֵי דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה: מִי אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לָא מְעַיֵּיל אִינִישׁ נַפְשֵׁיהּ לִסְפֵיקָא? וּרְמִינְהִי, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: סְתַם תְּרוּמָה בִּיהוּדָה — אֲסוּרָה, וּבַגָּלִיל — מוּתֶּרֶת, שֶׁאֵין אַנְשֵׁי הַגָּלִיל מַכִּירִין אֶת תְּרוּמַת הַלִּשְׁכָּה. טַעְמָא דְּאֵין מַכִּירִין,

14 נדרים פתח ↗

אָמַר רָבָא: גַּבֵּי כְּרִי קָסָבַר כׇּל שֶׁסְּפֵיקוֹ חָמוּר מִוַּדַּאי — לָא מְעַיֵּיל נַפְשֵׁיהּ לִסְפֵיקָא, דְּאִילּוּ גַּבֵּי נָזִיר וַדַּאי, מְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קׇרְבָּן וְנֶאֱכָל. עַל סְפֵיקוֹ, לָא מָצֵי מְגַלַּח.

14 נזיר פתח ↗

מַתְנִי׳ תִּגְלַחַת הַטׇּהֳרָה כֵּיצַד? הָיָה מֵבִיא שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת: חַטָּאת, עוֹלָה, וּשְׁלָמִים. וְשׁוֹחֵט אֶת הַשְּׁלָמִים וּמְגַלֵּחַ עֲלֵיהֶם, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: לֹא הָיָה מְגַלֵּחַ אֶלָּא עַל הַחַטָּאת, שֶׁהַחַטָּאת קוֹדֶמֶת בְּכׇל מָקוֹם. וְאִם גִּלַּח עַל אַחַת מִשְּׁלׇשְׁתָּן — יָצָא.

18 נדרים פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: נְזִיר שִׁמְשׁוֹן לָא תַּנְיָא. אֲמַר לֵיהּ: וְהָאָמַר רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: תַּנְיָא נְזִיר שִׁמְשׁוֹן! אֲמַר לֵיהּ: אִי תַּנְיָא — תַּנְיָא.

19 נדרים פתח ↗

רַב אָשֵׁי אָמַר: הָהִיא — רַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן הִיא. דְּתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: אֵין אֶחָד מֵהֶם נָזִיר — לְפִי שֶׁלֹּא נִיתְּנָה נְזִירוּת אֶלָּא לְהַפְלָאָה.

1 ור"ש אוסר - דמעייל נפשיה לספיק' וא"ת היכי מייתי קרבנו והלא חולין בעזרה היא דשמא אין בכרי מאה כור ואין הנדר חל וי"ל שנודר על תנאי אם יש בו מאה כור הריני נזיר ואם לאו הריני נזיר נדבה אלמא לר"ש מעייל נפשיה לספיקא ומתניתין דסתם נדרים להחמיר מיתוקמא כר"ש וא"ת והלא לרבי שמעון לא הוי נזיר ודאי אלא הוי נזיר מספק וצריך להתנות לרבנן אם יש בו מאה כור אבל במתני' קתני אסור בודאי קאמר ג"כ למלקות דומיא דקתני גבי של שמים נדר אסור דהתם אסור ודאי קאמר וי"ל דבמתני' איכא נדר ודאי אלא שהוא נודר בלשון דמשמע איסור והיתר אבל הכא הנדר אינו נדר ודאי דשמא אין בכרי מאה כור וא"ת א"כ מה מדמה הא דרבי שמעון לנדר דמתני' דבמתניתין הנדר ודאי והכא הנדר ספק וי"ל דה"ק ורבי שמעון אוסר אלמא אפילו בנדר ספק מספק ניזיל לחומרא כ"ש במתניתין שהנדר הוי ודאי נדר שתופסין חומר משמעות:

2 טעמא דאין מכירין הא מכירין אסור - תימה מרישא דמילתא הוי מצי למיפרך דקתני בהדיא סתם תרומה ביהודה אסורה בלא שום דיוק וי"ל דסתם תרומה ביהודה הוי כמו ודאי כיון שהם סמוכים כ"כ לירושלים פשיטא דדעתו לאסור אבל בגליל אפילו במקום שהן מכירין מ"מ רחוקים והוי כמו ספק ואפ"ה אסורים:

3 על ספיקו לא מצי מגלח - וא"ת אמאי לא מצי מגלח יביא עולות ושלמים ויתנם בנדבה ויגלח עליהם ואי משום חטאת דנזיר דליכא בנדבה מ"מ מצי לגלח על העולה ועל השלמים בלא חטאת כדאמר בנזיר אם גילח באחד משלשתן יצא וי"ל מ"מ לא מצי מגלח כהלכתן על גבי ג' בהמות חטאת עולה שלמים דאין חטאת באה בנדבה והלכך אין יכול להביא על תנאי ור"י פירש דלא מצי לגלח משום דעבד הקפה וכמאן דאמר דהקפת כל הראש שמה הקפה דמספק אינו יכול לדחות לאו דהקפה הלכך הוי ספיקו חמור מודאי הלכך לא מחית נפשיה בספיקא אבל במתניתין בנדרים אין ספיקו חמור מודאי:

4 א"ל לא תניא - בשום מקום שיתיר רבי יהודה בהריני נזיר שמשון אם יש בכרי מאה כור:

5 רב אשי אמר ההיא - דספק נזירות דכרי דשרי ר' יהודה לאו טעמא משום דאין אדם מכניס עצמו לדבר שספיקו חמור מודאי אלא רבי יהודה משום רבי טרפון היא דבעי הפלאה וטעמא משום דמספיקא לא משתעבד נפשיה ול"נ דהא בפרק בית שמאי דנזיר דף לד. מוכח בהדיא דרבי יהודה דכרי פליג אההיא דר' יהודה משום רבי טרפון לכ"נ דה"ק ההיא דנזיר שמשון דפליג רבי יהודה לאו רבי יהודה אליבא דנפשיה היא דודאי מודה רבי יהודה גבי נזיר שמשון כיון דאין ספיקו חמור מודאי אלא ר"י משום רבי טרפון היא דבעי הפלאה ופריך מאי איריא נגנבו ואם תאמר התינח לפי' ראשון דקאי ההיא כרבי יהודה משום רבי טרפון לההיא דלעיל דסתם נזיר אלא לפירוש שני דהא דר' יהודה משום ר' טרפון לא קאי אלא אההיא דנזיר שמשון מאי פריך מאי אריא נגנב והא במלתא דנזיר שמשון לא קתני נגנב וי"ל דס"ל דברייתא במלתיה דשמשון קתני נגנב להודיעך כחו דר"ש וכו' וא"ת התינח לפי' קמא דרב אשי אברייתא דלעיל קאי דקתני בה נזיר סתם אבל לפירוש שני דרב אשי אברייתא דקתני נזיר שמשון קאי א"כ היכי מיירי בה ר"ש והא אמר ר"ש פ"ק דנזיר דף ד. האומר נזיר שמשון לא אמר כלום וי"ל דברייתא דקתני והתניא נזיר שמשון לא קתני בה נזיר שמשון לבדו אלא שנה בה נזיר שמשון וסתם נזיר והשתא שונה בה נזיר סתם להודיעך כחו דרבי שמעון דמעייל בספיקא אע"ג דספיקא חמור מודאי ותנא נמי נזיר שמשון להודיעך כחו דרבי יהודה דשרי אע"ג דאין ספיקו חמור מודאי ומטעם הפלאה כר' טרפון כדקאמר רב אשי:

14 דרכי משה (עמיאל) פתח ↗

שני התירוצים בתוס' נדרים יט, ב. - התירוצים תלוים במחלוקת בהא דספיקא דאורייתא לחומרא. - מחלוקת תוס' והרמב"ם במברך ברכה שאינה צריכה. - דעת האחרונים דבספק מ"ע גם הרמב"ם מודה דמדאורייתא לחומרא.

19 נזיר פתח ↗

אִילֵימָא רַבִּי טַרְפוֹן — מִי הָוֵי נָזִיר? כֵּיוָן דִּבְשַׁעְתָּא דְּקָא נָזַר לָא יָדַע אִי פְּלוֹנִי הוּא וְאִי לָא, מִי חָלָה עֲלֵיהּ נְזִירוּת? וְהָתַנְיָא, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי טַרְפוֹן: אֵין אֶחָד מֵהֶן נָזִיר, לְפִי שֶׁלֹּא נִתְּנָה נְזִירוּת אֶלָּא לְהַפְלָאָה! אֶלָּא רַבִּי יְהוּדָה דִּכְרִי הוּא. דְּתַנְיָא: ״הֲרֵינִי נָזִיר עַל מְנָת שֶׁיְּהֵא בַּכְּרִי הַזֶּה מֵאָה כּוֹר״, וְהָלַךְ וּמְצָאוֹ שֶׁנִּגְנַב אוֹ שֶׁאָבַד — רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹסֵר, וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן סָבַר כֵּיוָן דְּאִילּוּ לֹא נִגְנַב, דִּלְמָא הֲווֹ בֵּיהּ מְאָה כּוֹר וְהָוֵי נָזִיר — הַשְׁתָּא נָמֵי הָוֵי נָזִיר. וְהָכָא נָמֵי כֵּיוָן דְּאִי אֲתָא לְקַמַּן וְיָדְעִינַן דִּפְלוֹנִי הֲוַאי, הָוֵי נָזִיר — הַשְׁתָּא נָמֵי הָוֵי נָזִיר. מַתְנִי׳ רָאָה אֶת הַכּוֹי וְאָמַר: ״הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה״, ״הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה אֵינוֹ חַיָּה״, ״הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה בְּהֵמָה״, ״הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה בְּהֵמָה״. ״הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁזֶּה חַיָּה וּבְהֵמָה״, ״הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין זֶה לֹא חַיָּה וְלֹא בְּהֵמָה״, ״הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֶחָד מִכֶּם נָזִיר״, ״הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁאֵין אֶחָד מִכֶּם נָזִיר״, ״הֲרֵינִי נָזִיר שֶׁכּוּלְּכֶם נְזִירִין״ — הֲרֵי כּוּלָּן נְזִירִין. גְּמָ׳ תָּנֵי חֲדָא: תִּשְׁעָה נְזִירִים, וְתַנְיָא אִידַּךְ: תֵּשַׁע נְזִירִיּוֹת. בִּשְׁלָמָא תִּשְׁעָה נְזִירִין — כְּגוֹן דְּהָוֵי גַּבְרֵי טְפֵי, דְּאִיתְּפִיס וְאָזֵיל בֵּיהּ. אֶלָּא תֵּשַׁע נְזִירִיּוֹת לְחַד גַּבְרָא הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ? בִּשְׁלָמָא שֵׁית מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ, כְּדִתְנַן. אֲבָל תְּלָת הֵיכִי מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ! אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: כְּגוֹן דְּאָמַר ״הֲרֵינִי נָזִיר, וּנְזִירוּת הַכֹּל עָלַי״. הַדְרָן עֲלָךְ בֵּית שַׁמַּאי

« תוספות על נדרים י״ח ע״ב:ט׳ תוספות על נדרים כ׳ ע״א:א׳ »