תוספות על נדרים מ״ב

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על נדרים מ״א ע״ב:ט׳ תוספות על נדרים מ״ג ע״א:א׳ »

1 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ לִפְנֵי שְׁבִיעִית — אֵינוֹ יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת. וּבַשְּׁבִיעִית — אֵינוֹ יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, אֲבָל אוֹכֵל הוּא מִן הַנְּטִיעוֹת הַנּוֹטוֹת. נָדַר הֵימֶנּוּ מַאֲכָל, לִפְנֵי שְׁבִיעִית — יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַפֵּירוֹת, וּבַשְּׁבִיעִית — יוֹרֵד וְאוֹכֵל.

2 נדרים פתח ↗

גְּמָ׳ רַב וּשְׁמוּאֵל דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ״נְכָסִים אֵלּוּ עָלֶיךָ״ — לִפְנֵי שְׁבִיעִית אֵין יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, וְאֵינוֹ אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהִגִּיעַ שְׁבִיעִית. וְאִם בַּשְּׁבִיעִית נָדַר — אֵין יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, אֲבָל אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת.

3 נדרים פתח ↗

וְרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: ״נְכָסַי עָלֶיךָ״ — לִפְנֵי שְׁבִיעִית אֵין יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ וְאֵין אוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת, הִגִּיעַ שְׁבִיעִית — אֵינוֹ יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ, אֲבָל אוֹכֵל הוּא אֶת הַנּוֹטוֹת.

6 נדרים פתח ↗

וְתוּ, הָא תְּנַן דְּאָדָם אוֹסֵר דָּבָר שֶׁבִּרְשׁוּתוֹ לִכְשֶׁיֵּצֵא מֵרְשׁוּתוֹ, דִּתְנַן: הָאוֹמֵר לִבְנוֹ ״קֻוֽנָּם שֶׁאַתָּה נֶהֱנֶה לִי״, מֵת — יִירָשֶׁנּוּ. ״בְּחַיָּיו וּבְמוֹתוֹ״,

8 נדרים פתח ↗

מִכׇּל מָקוֹם קַשְׁיָא? אֶלָּא: בִּ״נְכָסִים אֵלּוּ״ — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי. כִּי פְּלִיגִי בִּ״נְכָסַי״.

10 נדרים פתח ↗

וּמִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר לָא שְׁנָא ״נְכָסִים אֵלּוּ״ וְלָא שְׁנָא ״נְכָסַי״? וְהָא תְּנַן: הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״קֻוֽנָּם לְתוֹךְ בֵּיתְךָ שֶׁאֲנִי נִכְנָס״, ״שָׂדְךָ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ״, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר — מוּתָּר. ״לְבַיִת זֶה שֶׁאֲנִי נִכְנָס״, ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי לוֹקֵחַ״, מֵת אוֹ שֶׁמְּכָרוֹ לְאַחֵר — אָסוּר.

11 נדרים פתח ↗

אֶלָּא: כִּי אָמְרִי רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ, בִּ״נְכָסַי״. וְרַב וּשְׁמוּאֵל, בִּ״נְכָסִים אֵלּוּ״, וְלָא פְּלִיגִי.

12 נדרים פתח ↗

וּבַשְּׁבִיעִית אֵין יוֹרֵד לְתוֹךְ שָׂדֵהוּ כּוּ׳. מַאי שְׁנָא דְּאוֹכֵל מִן הַנּוֹטוֹת — דְּפֵירֵי דְהֶפְקֵירָא אִינּוּן, אַרְעָא נָמֵי אַפְקְרַהּ?!

13 נדרים פתח ↗

אָמַר עוּלָּא: בְּעוֹמְדִין אִילָנוֹת עַל הַגְּבוּלִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְיָקִים אָמַר: גְּזֵירָה שֶׁמָּא יִשְׁהֶא בַּעֲמִידָה.

14 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ הַמּוּדָּר הֲנָאָה מֵחֲבֵירוֹ — לֹא יַשְׁאִילֶנּוּ וְלֹא יִשְׁאַל מִמֶּנּוּ, לֹא יַלְוֶנּוּ וְלֹא יִלְוֶה מִמֶּנּוּ, וְלֹא יִמְכּוֹר לוֹ וְלֹא יִקַּח מִמֶּנּוּ.

1 המודר הנאה מחבירו לפני שביעית לא ירד לתוך שדהו - דדריסת הרגל אסורה ואינו אוכל אפילו מן הנוטות חוץ לשדה דאינו צריך לירד ולאוכלם:

2 ובשביעית - פי' אם הדיר בשביעית לא ירד לתוך שדהו ליקח מן הנוטו' אבל אם יצטרך לירד ולאכול אסור - ובגמ' פריך אמאי אסור לירד בו לצורך אכילה הא רחמנא אפקריה לשדה לכל דבר אכילה:

3 נדר ממנו מאכל לפני שביעי' יורד לתוך שדהו - דאינו מודר אלא מדבר המביא לידי מאכל ואינו אוכל מן הפירות:

4 ובשביעית יורד ואוכל - דהפקר הוא וקשה דלעיל נדרים דף לג - מיבעיא ליה אם מפסק ומיזיל בארעא אי הוי הנאה המביאה לידי מאכל וי"ל דבשביעית אף השדה הפקר לצורך אכילה דהכי מסיק בגמ' ולאידך נמי דמשני שמא ישהה בעמידה הכא לא שייך במודר מאכל דאי שהה אין בכך כלום:

5 רב ושמואל אמרי נכסי אלו עליך לפני שביעית אינו אוכל מן הנוטות - ואף על פי שהגיע שביעית דכיון דאמר אלו אסורין עליו אפי' לאחר שנתנם או שהפקירם ולכך אסור בשביעית והשתא ס"ד דבלא אמר נכסיי אלו והגיע שביעית אסור לאכול מן הנוטות דאדם אוסר דבר שברשותו אף כשיצא מרשותו ומתני' דקתני ובשביעי' אוכל בנוטות מיירי בהדירו בשביעית עצמה:

6 רבי יוחנן ור"ש בן לקיש אמרי נכסי עליך אינו יורד לתוך שדהו כו' הגיע שביעית אוכל מן הנוטות - והפקר הן ולא אסרן אלא כי איתנהו לדידיה אבל אי יהבינהו לא דאין אדם אוסר בקונמות לכשיצא מרשותיה וה"ה היכא דאמר נכסי אלו הגיע שביעית מותר בנוטות ופריך אם כן דלא אסר רבי יוחנן כלל לכשיצא מרשותו אמאי לא אשמועינן למילתא באלו אלא אית להו אדם אוסר ועוד תנן דאדם אוסר לכשיצא מרשותו:

7 מת יירשנו - דכשיש כח ברשותו אוסרה ותו לא:

8 בחייו ובמותו לא יירשנו - אלמא אוסר אחריו לאחר מותו שיצאו מרשותו ומשני לה לעולם לא תפשוט מידי דהיכא דאמר נכסי אלו עליך שיאסרו לאחר שיצאו מרשותו דשאני הכא שפי' בהדיא שיאסרו לאחר מותו:

9 מכל מקום קשיא - אי ס"ל דאין אדם אוסר דבר שלא ברשותו לשמעינן מילתיה באלו:

10 אלא בנכסי אלו לא פליגי דאדם אוסר כי פליגי בנכסי דרב ושמואל סברי ל"ש נכסי אלו לא שנא נכסי אוסר - וקשה אמאי נקט במילתיה נכסי אלו הוה מצי למיפרך מהך ברייתא דלעיל קונם שאתה נהנה מת יירשנו אלמא בנכסי אינו אוסר או מהאי דלעיל נדרים דף לה. גבי קורדום מת או נתנו במתנה מותר מיהו ניחא ליה טפי לאותובי ממתניתין דלקמן דדמי טפי לנכסי אלו דקתני:

11 מי איכא למ"ד דבנכסי אדם אוסר - והתנן בפ' השותפין - מותר דלא נאסר אלא בעודהו ברשותו:

12 אלא כי אמרי רבי יוחנן וריש לקיש בנכסי רב ושמואל בנכסי אלו - ולא פליגי:

13 מאי שנא דאוכל מן הנוטות דפירי דהפקירא אינון ארעא נמי הפקירא הוא ואפקרה רחמנא לצורך אכילה ואמאי לא ירד בה לאכול מאותן שאינן נוטות:

14 בעומדים על הגבולין - דיכול לתולשן בלא ירידה בתוך השדה ולכך אמר דלא ירד לתוך השדה כיון דאפשר לאוכלם בלא ירידה אבל היכא דאין עומדין על הגבולין לעולם יורד ואוכל דרחמנא אפקריה:

15 אלא גזירה שמא ירבה בעמידה - לאחר אכילה ולצורך אכילה אפקריה רחמנא שלא לצורך אכילה לא ואינו מותר אלא בנוטות שנוטות מחוץ לשדה ואינו נכנס לתוך השדה כלל:

16 המודר הנאה מחבירו - שחבירו הדירו שלא יהנה משלו: לא ישאילנו חבירו דקא מהני ליה ולא ישאל מחבירו ובגמרא פריך הא לא מהני ליה למודר:

17 ולא ילוונו חבירו - דקמהני ליה:

18 ולא ילוה חבירו ממנו - ובגמרא פריך אמאי:

19 לא ימכור לו חבירו - דאמרינן בשילהי פירקין דלעיל נדרים דף לא. דמיתהני מוכר ללוקח ולכך אסור בין למוכר בין ללוקח:

« תוספות על נדרים מ״א ע״ב:ט׳ תוספות על נדרים מ״ג ע״א:א׳ »