תוספות על נדרים ס׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על נדרים נ״ט ע״ב:ד׳ תוספות על נדרים ס״א ע״א:ב׳ »

1 נדרים פתח ↗

הֶיתֵּר מַעֲלִין אֶת הָאִיסּוּר? וְהָתְנַן: גִּידּוּלֵי תְרוּמָה תְּרוּמָה! בְּגִידּוּלֵי גִידּוּלִין קָאָמְרִינַן. הָא נָמֵי תְּנֵינָא: גִּידּוּלֵי גִידּוּלִין חוּלִּין! הָא קָא מַשְׁמַע לַן: אֲפִילּוּ בְּדָבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה.

2 נדרים פתח ↗

וְהָתְנַן: הַטֶּבֶל — גִּידּוּלָיו מוּתָּרִין בְּדָבָר שֶׁזַּרְעוֹ כָּלֶה. אֲבָל דָּבָר שֶׁאֵין זַרְעוֹ כָּלֶה — גִּידּוּלֵי גִידּוּלִין אֲסוּרִין! רִבּוּיָא דְּרַבּוּ גִידּוּלִין עַל עִיקָּרוֹ מוּתָּר קָא מַשְׁמַע לַן.

4 נדרים פתח ↗

״קוּנָּם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם הַיּוֹם״ — אֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא עַד שֶׁתֶּחְשַׁךְ. ״שַׁבָּת זוֹ״ — אָסוּר בְּכׇל הַשַּׁבָּת, וְשַׁבָּת שֶׁעָבְרָה. ״חֹדֶשׁ זֶה״ — אָסוּר בְּכׇל הַחֹדֶשׁ, וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ לְהַבָּא.

5 נדרים פתח ↗

״שָׁנָה זוֹ״ — אָסוּר בְּכׇל הַשָּׁנָה, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לֶעָתִיד לָבֹא. ״שָׁבוּעַ זֶה״ — אָסוּר בְּכׇל הַשָּׁבוּעַ, וּשְׁבִיעִית שֶׁעָבְרָה.

6 נדרים פתח ↗

וְאִם אָמַר ״יוֹם אֶחָד״, ״שַׁבָּת אַחַת״, ״חֹדֶשׁ אֶחָד״, ״שָׁנָה אַחַת״, ״שָׁבוּעַ אֶחָד״ — אָסוּר מִיּוֹם לְיוֹם.

7 נדרים פתח ↗

״עַד הַפֶּסַח״ — אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ, ״עַד שֶׁיְּהֵא״ — אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא. ״עַד לִפְנֵי הַפֶּסַח״, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: אָסוּר עַד שֶׁיַּגִּיעַ, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אָסוּר עַד שֶׁיֵּצֵא.

8 נדרים פתח ↗

גְּמָ׳ קוּנָּם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם כּוּ׳. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: לִכְשֶׁתֶּחֱשַׁךְ צָרִיךְ שְׁאֵלָה לְחָכָם.

11 נדרים פתח ↗

אָמַר רָבִינָא: אֲמַר לִי מָרִימָר, הָכִי אֲמַר אֲבוּךְ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף: כְּמַאן אָזְלָא שְׁמַעְתֵּיהּ דְּרַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא — כְּרַבִּי נָתָן. דְּתַנְיָא, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: כֹּל הַנּוֹדֵר — כְּאִילּוּ בָּנָה בָּמָה, וְהַמְקַיְּימוֹ — כְּאִילּוּ מַקְטִיר עָלֶיהָ.

12 נדרים פתח ↗

״שַׁבָּת זוֹ״ — אָסוּר בְּכׇל הַשַּׁבָּת כּוּלָּהּ. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: יוֹמֵי דְשַׁבְּתָא קָאָמַר, קָא מַשְׁמַע לַן.

13 נדרים פתח ↗

״חֹדֶשׁ זֶה״ — אָסוּר בְּכׇל הַחֹדֶשׁ, וְרֹאשׁ חֹדֶשׁ לְהַבָּא. פְּשִׁיטָא! כִּי אִיצְטְרִיכָא לְחֹדֶשׁ חָסֵר,

16 נדרים פתח ↗

אִיבַּעְיָא לְהוּ, אָמַר: ״קֻוֽנָּם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם יוֹם״ — מַאי דִּינֵיהּ? כְּ״הַיּוֹם״, אוֹ כְּ״יוֹם אֶחָד״?

18 נדרים פתח ↗

אֵימָא סֵיפָא, אָמַר: ״יוֹם אֶחָד״ — אָסוּר מִיּוֹם לְיוֹם. הָא ״יוֹם״ כְּ״הַיּוֹם״ דָּמֵי. אֶלָּא מֵהָא לֵיכָּא לְמִשְׁמַע מִינַּהּ.

19 נדרים פתח ↗

אָמַר רַב אָשֵׁי, תָּא שְׁמַע: ״קֻוֽנָּם יַיִן שֶׁאֲנִי טוֹעֵם הַשָּׁנָה״, נִתְעַבְּרָה הַשָּׁנָה — אָסוּר בָּהּ וּבְעִיבּוּרָהּ. הֵיכִי דָּמֵי?

1 בגידולי גידולין - כהך דבצל גופיה הוי גידולין של תרומה:

2 ה"ג התם דלא רבו הכא דרבו - פירוש הא דאמר גידולי גידולין אסורין גבי טבל היינו כל כמה דלא רבו גידולי גידולין על העיקר אבל הכא ברבו הלכך מבטלי גידולין לעיקר ובספרים כתוב ריבויא דרבו גידולין על עיקרו מותר קמ"ל ויש לפרש כדפרישית דמלתא דרבי חנינא מיירי דרבו גידולין על עיקרו:

3 קמשמע לן רבי חנינא דאפילו דבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין חולין:

4 והתנן הטבל גידוליו מותרין לאכול אכילת ארעי בלא מעשר בדבר שזרעו כלה - כגון חיטין אבל דבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין תרומה כמו טבל:

5 ה"ג התם דלא רבו הכא דרבו - פירוש הא דאמר גידולי גידולין אסורין גבי טבל היינו כל כמה דלא רבו גידולי גידולין על העיקר אבל הכא ברבו הלכך מבטלי גידולין לעיקר ובספרים כתוב ריבויא דרבו גידולין על עיקרו מותר קמ"ל ויש לפרש כדפרישית דמלתא דרבי חנינא מיירי דרבו גידולין על עיקרו:

6 קונם יין כו' שאני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך - ולא אמר דאסור עד מעת לעת כמו בסיפא דאמר יום אחד:

7 שבת זו - ועומד באמצע ביום ג' או ביום ד' אסור בכל השבת. כלומר כל ימי אותה השבוע עד סופה ושבת שעברה כלומר ושבת הבא עליו סוף השבוע אסור כמו כן דאף השבת משבוע שעבר ובגמ' פריך פשיטא:

8 חדש זה - ועומד בט"ו ימים בטבת אסור בכל החדש עד סופו:

9 ור"ח להבא - פי' ר"ח שבט של אחריו היינו כלהבא ומותר בו שהוא מחדש הבא:

10 שבוע זה אסור בכל השבוע - ועומד הוא באמצע השמיטה בשנה רביעית או חמישית לשמיטה אסור עד סוף השבוע:

11 והשביעית שעברה - כלומר שנה השביעית הבאה היא כלשעבר שנמנית עם שמיטה שעברה ואסור בה פי' זה רהוט. וי"מ שבת זו ועומד ביום שבת ונודר בשבת זו אסור בכל השבת כלומר בכל השבוע הבאה ושבת שעברה כלומר ויום השבת שהוא נודר בו גם הוא אסור ואע"פ שאמת הוא שהוא משבוע שעבר הואיל ונדר בו אסור ובגמרא פריך פשיטא חדש זה ועומד בראש חדש אסור בכל החדש ור"ח שהוא בו כלהבא כלומר אותו ר"ח שנודר בו אסור ולכך קרי ליה להבא שהוא עם ראש חדש הבא וכן גבי ראש השנה נמנה משנה הבאה לכך קרי ליה להבא לפי שהוא נמנה משנה הבאה. שנה זו ועומד בראש השנה. שבוע זו ועומד בשנה שביעית אסור בכל השבוע ובשביעית שעברה כלומר אע"פ שהיא מלשעבר אסור בה כיון שנודר בה:

12 מיום ליום - כלומר עד שנה אחרת באותו יום וכן בשבוע אחרת לאותו יום שנדר:

13 הנודר עד הפסח אסור עד שיגיע - דבלשון בני אדם עד ולא עד בכלל לכך אינו אסור אלא עד שיגיע:

14 עד פני הפסח ר' מאיר אומר עד שיגיע - דה"ק עד לפני יום של פסח:

15 ר' יוסי אומר עד שיצא - דשמא ה"ק עד פני שעה אחרונה של יום אחרון של פסח דסבר דמחית אינש נפשיה לספקא ושמא נתכוון לומר פני שעה אחרונה:

16 אמר ר' ירמיה לכשתחשך צריך שאלה לחכם - ואינו מותר בלא שאלה ואע"ג דמן הדין היה מותר שהרי הגיע זמנו גזירה אטו היכא דאמר יום אחד כלומר אי שרי ליה כשאמר היום לכשתחשך אתי למישרי כשאמר יום אחד ואז הוא אסור עד מעת לעת: א"ה דחייש לאיחלופי ליגזר ביום אחד דליתסר אף כשהגיע מעת לעת עד הלילה שאמר עד מעת לעת משום היום דהיום הוא אסור עד הערב ומשני היום ביום אחד מיחלף ואתי למשרי כשנודר בבוקר ואומר קונם יום אחד עלי לכשתחשך שסבור שקיים נדרו לפי שעבר יום אחד אבל יום אחד בהיום לא מיחלף אם נתיר לו כשאמר יום אחד באמצע היום כשיבא מעל"ע לא יבא להתיר כשאמר היום באמצע היום שעדיין לא שמר לא מע"ל ולא יום שלם:

17 אמר רבינא כו' כר' נתן - וקנסא קנסינן ליה אף כי קיים נדרו עד שישאל לחכם ונראה דרבינא מוסיף על טעם דרב יוסף משום גזירה דבשאר נדרים לא קנסינן לשאול לחכם לאחר שנתקיימו אלא אית ליה טעמא דנדרים דגזרינן לעיל וקאמר דבהך טעמא דגזרי' לא סגי אם לא מטעם דקנסינן ליה כר' נתן שעבר על מה שקיימו:

18 פשיטא - דאסור לשבת הבאה דבשבוע שעבר היא מהו דתימא יומא דשבת לא אסר עצמו אלא בימי המעשה שבשבוע ולא נתכוין לאסור בשבת קמ"ל ולפירוש שני דמתני' פריך פשיטא כיון דקאי בשבת דאסור בו ומשני מהו דתימא דיומי שבוע העתידין לבא קאמר ולא יום השבת עצמו קמ"ל דכיון דקאי בשבת אמרינן דאף בשבת - נדר ונ"ל דהטעם לפי שלשון בני אדם לקרות השבוע שבת וא"כ לשבוע הבא הוא מתכוין ולא לשבת לבד ומכל מקום כיון שעומד בשבת אמר שדעתו גם לשבת כדי שלא יהיה ספק בנדרו ושיחול משעה שנדר:

19 חדש זה פשיטא - דראש חדש נידון בחדש הבא ומותר בו כי איצטריך לחדש חסר כלומר נדר באמצע חדש מלא וחדש חסר אחריו שר"ח שני ימים ויום ראשון הוא להשלים יום של חדש שעבר דקס"ד דאסור בו קמ"ל דהא קרו אינשי ריש ירחא ליום ראשון של ר"ח ובחודש הבא דיינינן ליה שאינו מנוי בלשון בני אדם בחדש שעבר ולפירוש אחר פשיטא כיון דעומד בר"ח דאסור בו לא צריכא אלא לחדש חסר שראש חדש שלו שני ימים ונדר ביום ראשון ר"ח שעבר ולא נתכוון אלא בימי של חדש שעבר קמ"ל דקרו אינשי ריש ירחא ואינו נמנה בחדש שעבר והילכך כי אמר חדש זה מיתסר ביה וניחא טפי לישנא דחדש חסר לפירוש אחרון וכיון דקאמר דקרו ליה אינשי ריש ירחא א"כ כשכותבין כתובה או שטרות ביום ראשון של ר"ח כותבין יום פלוני שהוא ראש חדש ואין צריך לכתוב יום שלשים דהכי משמע לקמן נדרים סג - דתנן עד ר"ח אדר עד ר"ח אדר הראשון ומדמה בגמ' הך ברייתא דשטרות לנדרים אלמא דין שטרות כדין נדרים דלשון בני אדם:

20 פסק - ומיהו בגיטין טוב לכתוב שהוא יום שלשים לחדש טבת וכן כתב רבינו תם בכתובת בתו:

21 דיניה כהיום - ומותר משתחשך או כיום אחד ואסור במעת לעת:

22 אלא מהא ליכא למשמע מינה - דלא ידעינן הי דוקא או רישא או סיפא:

23 ת"ש קונם יין שאני טועם השנה אסור בה עד סופה - ולא מיום ליום הילכך עד ראש השנה ואף כי נתעברה כל השנה עד סופה נקראת משנה זו:

24 למה ליה למימר - פשיטא דאסור בה:

« תוספות על נדרים נ״ט ע״ב:ד׳ תוספות על נדרים ס״א ע״א:ב׳ »