תוספות על נדרים ל״ה ב:א׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« תוספות על נדרים ל״ה ע״א:ו׳ תוספות על נדרים ל״ה ע״ב:ב׳ »

1 נדרים פתח ↗

מַתְנִי׳ וְתוֹרֵם אֶת תְּרוּמָתוֹ וּמַעְשְׂרוֹתָיו לְדַעְתּוֹ, וּמַקְרִיב עָלָיו קִינֵּי זָבִין, קִינֵּי זָבוֹת, קִינֵּי יוֹלְדוֹת, חַטָּאוֹת וַאֲשָׁמוֹת. וּמְלַמְּדוֹ מִדְרָשׁ הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת, אֲבָל לֹא יְלַמְּדֶנּוּ מִקְרָא. אֲבָל מְלַמֵּד הוּא אֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנוֹתָיו מִקְרָא.

2 נדרים פתח ↗

3 יד איתן על משנה תורה, הלכות תלמוד תורה פתח ↗

וחייב לשכור מלמד לבנו. מדברי התוס' בנדרים ל"ה משמע דאין חיוב על האב לשכור מלמד לבנו, דאהא דתנן גבי מודר הנאה מחבירו שלא ילמדנו מקרא אבל מלמד הוא את בניו, כתבו התוס' דמצוה קעביד ולא הוי אלא גורם הנאה בעלמא ואפילו במקום שנוטלין עליה שכר מ"מ לא היה המודר נותן שכר מלמד עכ"ד. ומיהו אין דבריהם מוכרחים דלא מבעיא למ"ד התם ל"ג דפורע את חובו דא"ש דשרי ללמד את בניו מקרא אע"ג שהיה חייב לשכור להם מלמד לא גרע מפורע את חובו ושוקל את שקלו והכי קיי"ל. וכן פי' רבינו בפי' המשנה שם שאין איסור על המדיר שימנע שלא יגיע היזק למודר. ונראה דאף באופן דחייב לתת לו שכר בעד המנעת ההיזק דהא יכול למחול לו חובו כמ"ש האחרונים ביו"ד סי' רכ"א, אלא דאפילו למ"ד התם דאסור לפרוע חובו י"ל דהא דתנן שמלמד הוא לבניו מקרא היינו שמלמדם בתורת מצוה ולא בתורת פרעון חוב דבכה"ג לכ"ע שרי וכמו שפירש הר"ן שם ל"ח הא דתנן התם וזן את אשתו עיי"ש. ובתשובת הרשב"א סי' תרמ"ה הוכיח מהמשנה דנדרים הנזכרת שאין האב חייב לשלם להמלמד את בנו שלא מדעתו ולכך מלמד הוא את בנו של מודר מקרא אף במקום שנוטלין עליו שכר, ולפ"ד ג"כ לא קשה ע"ד רבינו. אלא דלפמ"ש אין דברי הרשב"א מוכרחים דאפילו תימא דמחוייב לשלם וכדעת המרדכי הובא בח"מ סי' של"ה מ"מ רשאי ללמד בחנם כמו שיכול לפרוע לו חובו וכן למחול לו חובו, ועיין מ"ש הרא"ש בפי' המשנה שם:

1 מקריב עליו קינין וכו' - אם היה המדיר כהן מקריב לזה המודר:

2 לא ילמדנו מקרא - מפרש בגמרא דבלימוד מקרא נוטל שכר אבל מלמדו מדרש כמו ת"כ והלכות דאין נוטלין עליה שכר ובגמ' מפרש טעמא דנוטלין שכר על המקרא ואין נוטלין שכר על המדר':

3 אבל מלמד בניו מקרא - מצוה קא עביד ולא הוה אלא גורם הנאה בעלמא ואפילו במקום נמי דנוטלין שכר עליה דמ"מ לא היה המודר נותן שכר למלמד לבניו:

« תוספות על נדרים ל״ה ע״א:ו׳ תוספות על נדרים ל״ה ע״ב:ב׳ »