ביאור שטיינזלץ על כריתות י״ט

1 ר' שמעון היה פוטר בזו במקרה האחרון, משום שבשתי הפעמים שנכנס למקדש לא נשכחה ממנו ידיעה ודאית שהוא טמא, שהרי נטהר באמצע. ר' שמעון בן יהודה פוטר בכולן משום משמו של ר' שמעון.

2 ושואלים: ואפילו בקמייתא בראשונה הוא פוטר, כשהלך בשני השבילים ולא נטהר באמצע? והרי ודאי נטמא! אמר רבא: הכא במאי עסקינן כאן במה אנו עוסקים? כגון שהלך בשביל הראשון, ולא נטהר, ובשעת הילוכו בשני שכח שהלך בראשון, ונמצא שלמרות שבוודאי נטמא, מכל מקום כשנכנס למקדש נעלמה ממנו רק מקצת ידיעה של הטומאה, ובהא פליגי ובזה הם חלוקים, תנא קמא סבר התנא הראשון לדעת ר' שמעון סבור: מקצת ידיעה שהוא טמא — כידיעה דמיא נחשבת, שאם נשכחה ממנו ונכנס למקדש — חייב. ור' שמעון, כפי שאמר ר' שמעון בן יהודה בשמו, סבר סבור: מקצת ידיעה לאו לא כידיעה דמיא נחשבת, ופטור.

3 ודנים במה שאמר מר החכם בברייתא: הלך בראשון ונכנס, והיזה וטבל, והלך בשני ונכנס — חייב. ומקשים: אמאי מדוע חייב? הא לא הוי ליה הרי בשתי הפעמים לא היתה לו ידיעה שהוא טמא, שנעלמה ממנו כשנכנס!

4 אמר ריש לקיש: הא מני ברייתא זו שיטת מי היא? שיטת רבי ישמעאל היא, דלא בעי שאינו צריך ידיעה שהוא טמא בתחלה כדי להתחייב קרבן על כניסה למקדש בטומאה בשגגה, ודי שייוודע לו בסוף. ר' יוחנן אמר: אפילו תימא רבנן תאמר שהוא כשיטת חכמים, המצריכים ידיעה בתחילה, כאן עשו חכמים דינו של ספק ידיעה כידיעה גמורה.

5 סלקא דעתך עולה על דעתך, מניחים אנו שכוונת ר' יוחנן לומר שכאן עשו ספק ידיעה כידיעה — והוא הדין לכל התורה כולה, ואם כן, קשיא קשה מדברי ר' יוחנן על דברי ר' יוחנן, שאמר לעיל לענין אכילת חלב כי ידיעת ספק אין שמה ידיעה, ואינה מחלקת לחטאות לדעת הכל.

6 וכן קשיא קשה מדברי ריש לקיש על דברי ריש לקיש, שאמר לענין אכילת חלב, שלדעת רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאות.

7 ומוסיפים: בשלמא נניח מדברי ר' יוחנן על דברי ר' יוחנן לא קשיא אינו קשה, שאפשר לדייק מדבריו כך: כאן עשו ספק ידיעה כידיעה, אבל בכל התורה כולה — לא,

8 מאי טעמא מה טעם החילוק בדברים? הכא כאן לגבי טומאה כתיב נאמר: "ונעלם ממנו והוא טמא" ויקרא ה, ב, לומר שכל שנעלם ממנו שהוא טמא, ואפילו ידיעה דאית בה נמי שיש בה גם כן ספק — חייב קרא הכתוב, אבל בכל התורה כולה כתיב נאמר: "או הודע אליו חטאתו" שם ד, כח, ומשם יש ללמוד: אי אית ליה אם יש לו ידיעה ברורה מתחילה הוא דמחייב שהוא מתחייב, ולא במקרה אחר.

9 אלא לריש לקיש קשיא קשה, אדמוקים לה עד שהוא מעמיד אותה את הברייתא הזו, כשיטת ר' ישמעאל, שאינו מצריך ידיעה בתחילה, לוקמה שיעמיד אותה כשיטת רבי, כפי שאמר לעיל: כאן שנה רבי ידיעות ספק מחלקות לחטאות! ומשיבים: הא קא משמע לן דבר זה משמיע לנו בדבריו, שר' ישמעאל נמי לא בעי גם כן אינו צריך ידיעה בתחלה.

10 ומקשים: דבר זה אינו צריך לדיוק, הא מתניתין הרי משנה מפורשת היא! דתנן ששנינו במשנה, ר' ישמעאל אומר: מה שנאמר בענין טומאת מקדש וקדשיו "ונעלם ממנו" שתי פעמים ראה שם ה, ב—ג, בא לחייב קרבן הן על העלם טומאה שלא ידע שהוא טמא, והן על העלם מקדש, כשלא ידע שנכנס למקדש. והרי למדו מכתוב זה שצריך שתהא לו ידיעה מתחילה, ומכאן שר' ישמעאל אינו סבור כן!

11 ומשיבים: מכל מקום איצטריך הוצרך ריש לקיש לומר שכך סבור ר' ישמעאל, שכן סלקא דעתך אמינא יעלה על דעתך לומר: מקרא לית ליה מן המקרא אין לו לר' ישמעאל מקור לכך, אבל מגמרא אית ליה ממסורת יש לו, על כן קא משמע לן משמיע לנו ריש לקיש שלדעתו אין צורך בידיעה מתחילה.

12 א משנה היו חלב ונותר לפניו, ואכל אחד מהן בשגגה ואינו יודע איזה מהן אכל, ועל כל פנים אכל אכילה אסורה שחייבים עליה חטאת. וכן היו אשתו נדה ואחותו עמו בבית, ושגג הוא באחת מהן ובא עליה ואינו יודע באיזה מהן שגג, או שהיו שבת ויום הכיפורים סמוכים זה לזה, ועשה מלאכה בין השמשות ואינו יודע באיזה מהן עשה, אם בשבת או ביום הכיפורים עשה — ר' אליעזר מחייב חטאת, משום שבוודאי חטא, ור' יהושע פוטר, שהרי אינו יודע במה חטא.

13 אמר ר' יוסי: לא נחלקו על העושה מלאכה בין השמשות שהוא פטור, וגם ר' אליעזר סבור כן, מפני שאני אומר: מקצת מלאכה עשה היום ומקצת מלאכה עשה למחר, ואין אדם מתחייב על מקצת מלאכה.

14 על מה נחלקו? על העושה מלאכה גמורה בתוך היום ואינו יודע אם בשבת עשה אם ביום הכפורים עשה, או על העושה מלאכה ואינו יודע מעין איזו מלאכה עשה, כגון אם חרש או אם זרע, שר' אליעזר מחייב חטאת, ור' יהושע פוטר. אמר ר' יהודה: פוטרו היה ר' יהושע, את מי שאינו יודע במה חטא, אף מאשם תלוי.

15 ר' שמעון ור' שמעון שזורי אומרים: לא נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע על דבר שהוא משם אחד, שהוא חייב, וכגון שהיו לפניו שתי גפנים וליקט מאחת מהן בשבת בשגגה, ואינו יודע מאיזו מהן, שהרי הוא יודע שחטא ובאיזה דבר חטא, על מה נחלקו? על דבר שהוא משום שני שמות, וכגון שהיו לפניו תאנה וגפן, וליקט מאחת מהן בשגגה, ואינו יודע מאיזו מהן ליקט, שר' אליעזר מחייב חטאת במקרה זה, שהרי נודע לו שחטא, ור' יהושע פוטר, שהרי לא נודע לו במה חטא.

16 אמר ר' יהודה: אפילו נתכוון ללקוט תאנים בשגגה וליקט במקום זה ענבים, או נתכוון ללקט ענבים וליקט תאנים, וכן אם נתכוון ללקט תאנים שחורות וליקט לבנות, או נתכוון ללקט תאנים לבנות וליקט שחורות — ר' אליעזר מחייב חטאת, אם נעשה הדבר בשגגה, ור' יהושע פוטר. והוסיף ר' יהודה: תמיהני אם פטר בה ר' יהושע, כלומר, מדוע פטר ר' יהושע בכגון זה, שהרי גם לפי טענתו נתכוון לעשות מעשה שהוא אסור! ותמהים: אם כן, שאינו פוטר, למה נאמר בכתוב "חטאתו אשר חטא בה" ויקרא ד, כג, ללמד שצריך שיחטא במה שהתכוון אליו? ומשיבים: פרט למתעסק בדבר אחר, שהוא מותר, ולא נתכוון כלל לעשות דבר אסור.

17 ב גמרא בענין ששנינו בתחילת המשנה, שמי שהיו לפניו חלב ונותר ואכל אחד מהם בשגגה ואינו יודע איזה מהם אכל, ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר, תניא שנויה ברייתא אמר ר' אליעזר: מה נפשך רצונך? אי אם חלב אכל — הרי הוא חייב חטאת, אי אם נותר אכל — חייב! וכן, אי אם אשתו נדה בעל — חייב חטאת, אי אם אחותו בעל — חייב חטאת! אי אם בשבת עשה מלאכה — חייב, אי אם ביום הכפורים עשה מלאכה — חייב!

18 אמר לו ר' יהושע: הרי הוא אומר בכתוב "או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה" ויקרא ד, כג, לומר שאינו מביא חטאת עד שיודע לו במה בדיוק חטא. ושואלים: ור' אליעזר שלדעתו אינו צריך לדעת במה חטא, האי זה הדיוק "בה" מאי עביד ליה מה עושה הוא בו? ומשיבים: מיבעי ליה נצרך הוא לו ללמד: פרט למתעסק, שאם עשה דבר שלא התכוון לעשותו הריהו פטור מחטאת.

19 מתעסק דמאי של מה, באיזה מתעסק מדובר? אי אם במתעסק בחלבים ועריות, גם אם לא התכוון כלל לאכול חתיכה זו שאכל, או שלא נתכוון לבוא על אשה זו שבא עליה — הרי הוא חייב חטאת, שאמר רב נחמן אמר שמואל: המתעסק בחלבים ועריות — חייב, שכן נהנה!

20 ואי ואם היה זה מתעסק בשבת — ודאי פטור מאי טעמא מה טעם הדבר? מלאכת מחשבת אסרה תורה, שחושב ומתכוון למלאכה שהוא עושה! ואם כן, איזה מתעסק הוצרך ר' אליעזר ללמוד מ"אשר חטא בה"?

21 ומשיבים: לרבא משכחת לה מוצא אתה אותה כגון שנתכוון לחתוך בשבת את הדבר התלוש וחתך בטעות את המחובר, שאף שעשה פעולה שהתכוון לעשותה, לא עשה בדיוק לפי כוונתו; לאביי, שמחייב במקרה זה, משכחת לה מוצא אתה אותה, כשנתכוון לעשות פעולה מותרת, כגון שנתכוון להגביה את התלוש ובתוך כך חתך את המחובר.

22 דאיתמר שנאמר שנחלקו אמוראים בענין זה: מי שנתכוון להגביה את התלוש וחתך בתוך כך את המחובר — פטור, מאי טעמא מה טעם הדבר? דהא לא איכוון שהרי לא התכוון לשום לשם פעולת חתיכה. אבל אם נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר — אביי אומר: חייב, דהא איכוון לשום שהרי התכוון לשם פעולת חתיכה. רבא אמר: פטור, דהא לא איכוון שהרי לא התכוון לחתיכה דאיסורא של איסור, אלא התכוון לחתוך דבר שמותר לו לחתוך.

23 א שנינו במשנה, ר' יוסי אומר: לא נחלקו ר' אליעזר ור' יהושע על העושה מלאכה בין השמשות שבין שבת ויום הכיפורים, שגם ר' אליעזר פוטר, שמא מקצת מלאכה עשה ביום זה ומקצתה ביום האחר כו'. תניא שנויה ברייתא, אמר להן ר' יוסי: דקדקתם אחרי והשבתם לי תשובה ניצחת.

24 ושואלים: מאי אמרי ליה דאמר להו מה אמרו לו חכמים שאמר להם דקדקתם אחרי? הרי במשנה לא נאמר דבר! ומשיבים: הכי אמרו ליה כך אמרו לו: אם הגביה חפץ בין השמשות, והוציאו מרשות לרשות, מהו? שהרי פעולה זו אינה מתמשכת, שתוכל לומר שעשה מקצתה בשבת ומקצתה ביום הכיפורים. ואם כן ייתכן שנחלקו בעושה מלאכה בין השמשות! ועל כן אמר להו להם: דקדקתם אחרי, והשבתם לי תשובה ניצחת.

25 ומקשים: ונימא להו ושיאמר להם: אף במקרה זה יש לומר: מקצת הגבהה היתה מהיום ומקצתה למחר! ומשיבים: הכי נמי קאמר להו כך גם כן אמר להם, זו באמת היתה כוונת דבריו: דקדקתם אחרי, הקשיתם עלי ולא העליתם בידכם כלום.

26 ושואלים: ולר' יוסי, שמניח כי אם עשה מקצת מלאכה בשבת ומקצתה ביום הכיפורים פטור לדעת הכל, יש לתמוה: וכי על גמר מלאכה, החלק שעשאו ביום השני לדעת ר' אליעזר פטור? הא שמענא ליה דמחייב הרי שמענו אותו שהוא מחייב בזה! דתנן ששנינו במשנה, ר' אליעזר אומר: האורג שלשה חוטין בתחלה, כלומר כשמתחיל את האריגה, וכן אם מוסיף ואורג אפילו חוט אחד על האריג הקיים — חייב, למרות שעשה מקצת מלאכה!

27 אמר רב יוסף: ר' יוסי אליבא לפי שיטת ר' אליעזר הכי מתני כך הוא שונה באותה משנה, ר' אליעזר אומר: האורג שלשה חוטין בתחלה, ושנים על האריג הקיים כבר — חייב, שאינו חייב אלא אם כן הוסיף שיעור שלם של מלאכת אריגה.

28 ב בענין העושה אחת משתי עבירות ואינו יודע איזו מהן עשה, שר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר, שנינו, אמר ר' יהודה: פוטרו היה ר' יהושע אף מאשם תלוי. ובענין זה תניא שנויה ברייתא, אמר ר' יהודה: פוטרו היה ר' יהושע אף מאשם תלוי, שנאמר בו: "נפש כי תחטא... ולא ידע" ויקרא ה, יז — דווקא מי שלא ידע אם חטא מביא אשם תלוי, פרט לזה שידע שחטא אלא שאינו יודע במה חטא — שפטור. אמר לו ר' שמעון: להיפך, דווקא מי שחטא ולא ידע במה חטא — זהו שמביא אשם תלוי, שנאמר שם: "נפש כי תחטא ועשה... ולא ידע", והרי זה לא ידע במה עשה.

29 אבל מי שאכל חתיכה, ספק אכל חלב ספק לא אכל, שלא ידע אם חטא — צא ושאל עליו אם מביא אשם תלוי אם לאו לא. ושואלים: מאי הוי עלה מה היה עליה, כיצד נפתרה לדעת ר' שמעון שאלה זו?

30 ומציעים, תא שמע בוא ושמע ממה ששנינו בברייתא: חטא ולא ידע במה חטא, או ספק חטא ספק לא חטא — מביא אשם תלוי. מאן שמענא ליה דאמר מי שמענו אותו שאומר: חטא ואין ידוע במאי במה חטא מביא אשם תלוי? ר' שמעון הוא, כפי ששנינו בברייתא, וקא תני והוא שונה: ספק חטא ספק לא חטא — מביא אשם תלוי, שמע מינה למד מכאן כי סבירא ליה סבור הוא לר' שמעון: ספק חטא ספק לא חטא — מביא אשם תלוי.

31 ג שנינו במשנה, ר' שמעון שזורי ור' שמעון אומר: לא נחלקו כו', אם כן, מה תלמוד לומר "או הודע אליו חטאתו אשר חטא בה" שם ד, כג? פרט למתעסק.

32 בענין זה מביאים, אמר רב נחמן אמר שמואל: מתעסק בחלבים ועריות, כגון שאכל בלא שהתכוון לאכול מה שאכל, או שבא על אשה בלא שיתכוון לבוא עליה — חייב, שכן נהנה. אבל מתעסק בשבת וכגון שנתכוון ללקט תאנה וליקט תאנה אחרת — פטור, כי מלאכת מחשבת אסרה תורה, שחושב ומתכוון למה שהוא עושה.

33 אמר ליה לו רבא לרב נחמן: והא והרי תינוקות, שמל בשבת בטעות תינוק שלא הגיע יומו השמיני, דכי מתעסק דמי שכמו מתעסק הוא נחשב, ותנן ושנינו במשנה: מי שהיו לו שני תינוקות למול, אחד היה צריך למול בשבת ואחד למול אחר השבת ביום ראשון, ושכח ומל את זה של אחר השבת בשבת — ר' אליעזר מחייב חטאת, שלא ניתנה שבת להידחות אצלו, ונמצא שעשה בשוגג מלאכה האסורה בשבת, ור' יהושע פוטר.

34 והרי עד כאן לא שמענו שפטר ר' יהושע אלא משום דקסבר שהוא סבור: מי שטעה בדבר מצוה, שחשב שהוא עושה מצוה, ולא עשה מצוה — פטור, אבל מתעסק בדבר דלאו שאינו מצוה, כגון שנתכוון ללקוט תאנים שחורות וליקט לבנות — אפילו ר' יהושע מחייב!

35 אמר לו: הנח לדין המל תינוקות, שיש בו חומרה מיוחדת, הואיל ומקלקל בחבורה חייב כלומר, מי שעושה חבורה בשבת חייב, למרות שמקלקל בשבת בדרך כלל פטור, לכן גם מתעסק בחבורה, שלא נתכוון לעשות חבורה בתינוק זה אלא באחר — צריך להיות חייב אלא שהוא פטור משום שטעה בדבר מצוה.

36 איתיביה הקשה לו רב יהודה לשמואל, שאמר כי מתעסק בשבת פטור, ממה ששנינו במשנתנו, ר' יהודה אומר: אפילו מתכוין ללקט תאנים וליקט ענבים, ענבים וליקט תאנים, או התכוון ללקוט שחורות וליקט לבנות, לבנות וליקט שחורות — ר' אליעזר מחייב חטאת, ור' יהושע פוטר.

37 ויש לשאול: והא הכא והרי כאן מתעסק הוא, שלא עשה מה שהתכוון אליו, ור' יהושע נמי לא קא פטר גם כן אינו פוטר אלא כשטעה מן מינא למינא בין מין למין, בין תאנים לענבים, או בין תאנים שחורות ללבנות, אבל בחד מינא במין אחד, כגון שנתכוון ללקט תאנה לבנה זו וליקט תאנה לבנה אחרת — אפילו לדעת ר' יהושע מחייב מתחייב חטאת! אמר ליה

38 לו שמואל לרב יהודה: שיננא גדול השיניים, שבוק מתניתין ותא בתראי עזוב את המשנה ובוא אחרי, כלומר, אין להבין משנה זו כפשוטה, אלא הכא במאי עסקינן כאן במה אנו עוסקים? כגון שאבד מלקט מלבו, כלומר, ששכח מה שרצה ללקט, ואחר כך הזדמן לו שליקט שלא בכוונה את שהתכוון אליו בתחילה, וכגון שנתכוון ללקט ענבים, ושכח וסבור תאנים בעינא רוצה אני, והלכה ידו על הענבים ואותם ליקט, שר' אליעזר סבר סבור: הרי נעשתה כוונתו, שהרי מתחילה נתכוון ללקט ענבים ולכן חייב, ור' יהושע סבר סבור: הרי לא נעשתה כוונתו ומחשבתו כלומר, אף על פי שנתכוון ללקט ענבים, ונעשתה כוונתו, מכל מקום באותה שעה לא חשב ללקוט תאנים, ואינו חייב חטאת אלא אם עשה דבר שהתכוון אליו וגם עכשיו הוא חושב עליו. אבל המתעסק, שעשה דבר שלא התכוון אליו מתחילה, וכגון שהתכוון ללקט תאנה אחת וליקט תאנה אחרת — פטור, לדעת הכל.