ביאור שטיינזלץ על כריתות ט״ו

1 שחטה לבהמה ושחט באותו יום את בת בתה, ואחר כך שחט באותו יום את בתה של הראשונה — הרי זה סופג את הארבעים, משום איסור שחיטת אותו ואת בנו ביום אחד ויקרא כב, כח. סומכוס אמר משום ר' מאיר: סופג שמונים, שחייב על שחיטת הבת גם משום אמה שנשחטה באותו יום, וגם משום בתה שנשחטה באותו יום. הרי שגם לדעת סומכוס, כאשר במעשה אחד עובר על שני איסורים הבאים מכתוב אחד — חייב משום שניהם.

2 אמר רבא: דלמא שמא לא היא, אין ההשוואה נכונה, ויש מקום לחלק בין השיטות: עד כאן לא קאמר שמענו שאומר ר' יוחנן בן נורי הכא כאן שחייב על חמותו גם משום אם חמותו וגם משום אם חמיו, אלא משום שיש באשה זו שלושה שמות מוחלקין, דמיקריא שהיא נקראת חמותו, ומיקריא ונקראת אם חמותו, ומיקריא ונקראת אם חמיו, ויש בתורה איסור ביחס לכל אחת מהן.

3 אבל גבי האיסור של אותו ואת בנו, דכולהו שכולן "אותו ואת בנו" מיקריין נקראות בתורה, גם האם ואחר כך הבת, וגם הבת ואחר כך האם, שאין כאן שמות מוחלקין — לא מחייב ר' יוחנן בן נורי משום שני איסורים.

4 וכן אמר רב נחמן בר יצחק מן הצד האחר: דלמא שמא עד כאן לא קאמר שמענו שאומר סומכוס שיש לחלק במעשה אחד אלא גבי אותו ואת בנו, שהרי יש פה שני גופין מוחלקין, ששחט מתחילה אותה ואת בת בתה, ולכן כשהוא שוחט לאחר מכן את בתה יש לומר שמתחייב משום שני האיסורים.

5 אבל הכא כאן, במקרה של חמותו, שאין גופין מוחלקין, שהרי יש כאן רק ביאה על אשה אחת, אימא אמור שכר' אבהו אמר ר' יוחנן סבירא ליה סבור הוא, שאמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן: ממה שנאמר בסוף הפסוק המלמד על איסור חמותו ואם חמותו ואם חמיו: "שארה הנה זמה היא" שם יח, ז, אתה למד כי הכתוב עשאן לכולן זמה אחת, עבירה אחת, אף על פי שיש כאן שמות שונים.

6 א משנה אמר רבי עקיבא: שאלתי את רבן גמליאל ואת ר' יהושע באיטליס שוק של עימאום, בשעה שהלכו ליקח לקנות בהמה למשתה חתונתו של בנו של רבן גמליאל, הבא בשוגג על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו בהעלם אחד, מהו, מה הדין? האם חייב חטאת אחת על כולן, או חייב על כל אחת ואחת?

7 אמרו לו: דבר זה בפירוש לא שמענו מרבותינו, אבל שמענו שהבא בשוגג על חמש נשיו כשהיו נדות בהעלם אחת, כגון שלא נודע לו בין הביאות שיש איסור בדבר, שהוא חייב חטאת על כל אחת ואחת, ורואה אני שהדברים קל וחומר לענין אחותו ואחות אביו ואחות אמו, שהרי הם שלושה איסורים שונים.

8 ב גמרא ומתקשים בשאלתו של ר' עקיבא: היכי דמי כיצד בדיוק מדובר? אילימא כדקתני אם תאמר בדיוק כפי שהוא שונה, שבא על אחותו ועל אחות אביו ועל אחות אמו, מאי תיבעי ליה מדוע נשאלה לו שאלה זו? הרי יש כאן שמות לאוים מוחלקין של איסור: איסור אחותו, ואיסור אחות אביו, ואיסור אחות אמו, וכן הרי גופין מוחלקין, שבא על שלוש נשים נפרדות, ובמקרה זה פשוט הדבר שחייב על כל אחת ואחת!

9 אלא הכי קתני כך הוא שונה, כך שאל ר' עקיבא: הבא על אחותו שהיא גם אחות אביו, שהיא גם אחות אמו, האם חייב חטאת אחת על כולן, על כל האיסורים שיש בה, או חייב על כל אחת ואחת, מהו הדין? מי אמרינן האם אנו אומרים: הרי יש כאן שמות מוחלקין, או דלמא שמא הרי אין גופין מוחלקין?

10 על כך אמרו לו רבן גמליאל ור' יהושע: דבר זה לא שמענו, אבל שמענו: הבא על חמש נשיו נדות בבת אחת בהעלם אחד, שהוא שם אחד, שחייב על כל אחת ואחת משום נדה,

11 וראינו שהדברים קל וחומר: ומה הבא על חמש נשיו נדות בבת אחת, למרות שהיא שם אחת, שעבר על כולן משום אותו איסור — חייב על כל אחת ואחת, הבא על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו, שהן שלשה שמות שונים של איסור — אינו דין שיהא חייב על כל אחת ואחת?

12 ומקשים, איכא למיפרך יש לפרוך קל וחומר זה: מה לחמש נדות שחייב על כל אחת — שכן גופין מוחלקין הן, שאף על פי שאיסור אחד הוא, מכל מקום בא על חמש נשים. ואילו הבא על אחותו שהיא אחות אביו ואחות אמו — בא על אשה אחת!

13 אלא זהו טעמו של דבר, אמר קרא המקרא: "ואיש אשר יקח את אחותו... ונכרתו לעיני בני עמם ערות אחתו גלה" שם כ, יז, ותוספת זו באה לחייב כריתות וחטאות נפרדות אם בא על אחותו שהיא אחות אביו שהיא אחות אמו. וכיצד ייתכן שתהא לו אחות שהיא גם אחות אביו וגם אחות אמו?

14 אמר רב אדא בר אהבה: משכחת לה מוצא אתה אותה ברשיעא בר רשיעא ברשע בן רשע, כיצד? כגון שבא אדם על אמו והוליד ממנה שתי בנות, וחזר ובא על אחת מהן מהבנות והוליד ממנה בן, ובא בנו על אחות אמו, שהיא אחותו מאביו, שהיא גם אחות אביו, דהוה ליה שהרי הוא רשיעא בר רשיעא רשע בן רשע, שכשם שאביו הרשיע ובא על אמו — כך הוא מרשיע שבא על אחותו.

15 ג תנו רבנן שנו חכמים: בא עליה על אשה האסורה לו באיסור כרת, וחזר ובא עליה, וחזר ובא עליה בהעלם אחד — חייב חטאת על כל אחת ואחת מן הביאות, אלו דברי ר' אליעזר. וחכמים אומרים: אינו חייב אלא חטאת אחת.

16 ובכל זאת מודים חכמים לר' אליעזר, בבא על חמש נשיו נדות בבת אחת בהעלם אחד — שהוא חייב על כל אחת ואחת, הואיל והוא גרם להן, לכל אחת מהן, להביא חטאת על שגגתה.

17 אמר רבא לרב נחמן: מי אמרינן האם אומרים אנו משתמשים בנימוק "הואיל והוא גרם להן" כדי לחייבו בחטאת? והתניא והרי שנויה ברייתא: הבא על אשה אסורה לו, הוא בהעלם אחת והיא בחמש העלמות, שבכל פעם נודע לה האיסור וחזרה ושכחה — הוא אינו חייב אלא אחת, והיא חייבת על כל אחת ואחת, אף על פי שהוא גרם לה!

18 אלא אימא אמור: טעם הדבר שחייב על כל אחת ואחת — הואיל וגופין מוחלקין הן.

19 בעקבות דברי ר' אליעזר, שהבא על אשה וחזר ובא עליה — חייב חטאת על כל ביאה, גם אם היה זה בהעלם אחד, איבעיא להו נשאלה להם ללומדים: קצר תבואה בשבת בשיעור כגרוגרת תאנה מיובשת, שהוא השיעור המחייב בחטאת, וחזר וקצר, והיה זה בהעלם אחד, מה לי אמר ר' אליעזר? מה דעתו?

20 האם טעמא טעמו של ר' אליעזר התם שם, בעריות משום דהוא דעבד תרתין שעשה שתים, שתי עבירות, ואמטול להכי אמר ומשום כך הוא אומר שחייב על כל אחת ואחת, והכא נמי דעבד תרתין וכאן גם כן חייב שתים, שהרי עשה שתים.

21 או דלמא טעמיה שמא טעמו של ר' אליעזר התם שם משום שאי אפשר לו לערבן לביאות זו בזו — אמטול להכי ודווקא משום כך אמר ר' אליעזר: חייב על כל אחת ואחת, אבל קצר כגרוגרת וחזר וקצר כגרוגרת בהעלם אחת, כיון שאפשר לו לערב, שיכול לקצור שתי גרוגרות בבת אחת — אינו חייב אלא אחת, מאי מה הדין?

22 אמר רבה: טעמא טעמו של ר' אליעזר התם שם בבא על אשה ביאות הרבה — משום דעבד תרתי שעשה שתים, הכא נמי הא עבד תרתי כאן גם כן, כשקצר וחזר וקצר, הרי עשה שתים. ורב יוסף אמר: טעמא טעמו של ר' אליעזר התם שם שמחייב על כל ביאה — מפני שאי אפשר לו לערבן, אבל אפשר לו לערבן, וכגון בקצירה של גרוגרת ועוד גרוגרת — אינו חייב אלא אחת.

23 איתיביה הקשה לו אביי לרבה ממה ששנינו בברייתא: ר' אליעזר מחייב חטאת נפרדת על ולדי מלאכות במקום אבות מלאכות, שאם עשה אב מלאכה בשוגג, ובאותו העלם עשה ולד של אותה מלאכה וכגון שזרע תבואה והשקה את השדה מביא שתי חטאות.

24 ונדייק: הא אבל אב ואב, שחזר על אותו אב מלאכה עצמו בבת אחת בהעלם אחד — פטור. ואי אמרת טעמא ואם אומר אתה כי טעמו של ר' אליעזר שמחייב על שתי ביאות באשה אחת, הוא משום דקעבד תרתי שעושה שתים, אמאי מדוע פטור? הלא עשה שתי פעולות איסור!

25 אמר מר בריה דרבנן, אנא אני ורב נחומי בר זכריה תרגימנא תרגמנו, הסברנו את הדבר: הכא במאי עסקינן כאן במה אנו עוסקים שיתחייב שתי חטאות על אב ותולדה —

26 בדלית גפן מטפסת המודלית על גבי תאינה, וקצצן בבת אחת בהעלם אחד, את שריגי הגפן ואת התאנים, שחייב על התאנים משום אב מלאכה קוצר, ועל קציצת שריגי הגפן משום זמירה, שהיא תולדת קוצר, משום הכי כך מחייב ר' אליעזר שתי חטאות, הואיל ושמות מוחלקין הם אב ותולדה וגם גופין מוחלקין גפן ותאנה.

27 דכוותה שכמוה קצר וחזר וקצר היכי משכחת לה דמיפטר כיצד מוצא אתה שהוא פטור, וחייב רק חטאת אחת? כגון שקצר שתי גרוגרות בבת אחת, שעשה מעשה אחד של איסור. אבל קצר כגרוגרת וחזר וקצר כגרוגרת — חייב, משום שעשה שתים.

28 ד משנה ועוד שאל רבי עקיבא את רבן גמליאל ור' יהושע באיטליס של עימאום: אבר המדולדלת בבהמה, שנחתך ומחובר במקצת לגופה, מהו? האם הוא מטמא כדין איבר מן החי? אמרו לו: לא שמענו מרבותינו תשובה לכך, אבל שמענו לגבי אבר המדולדלת באדם שהוא טהור, וכך היו

29 מוכי שחין עושין בירושלים, שאם בגלל מחלתו היה לו איבר מדולדל הולך לו ערב פסח אצל הרופא, והרופא חותכו את האיבר מגופו, עד שמניח בו חיבור דק כשערה, ותוחבו את האיבר בסירא קוץ המחובר לקרקע או לכותל, וכשהחולה הולך נמשך האיבר ממנו וניתק,

30 וכך הלה, מוכה השחין עושה פסחו בטהרה, שלא נטמא מחמת האיבר משנתלש, כדין הנוגע באיבר מן החי, וגם הרופא עושה פסחו, שלא נגע באיבר משנתלש. ומכל מקום בעודו מחובר ומדולדל — לא טימא האיבר את הנוגעים בו. ורואה אני שהדברים קל וחומר, שאם איבר המדולדל באדם, שטומאתו חמורה, אינו מטמא — קל וחומר איבר המדולדל בבהמה.

31 א גמרא תנן התם שנינו שם: המוחק מקנח בכח את הכרישה ממי הגשמים שנפלו עליה, והסוחט משקים שנספגו בשערו ובכסותו — משקה משקים שנשארו בתוכו אינם ב"כי יותן", כלומר, אינם נחשבים כמשקה להכשיר אוכל לקבלת טומאה ראה ויקרא יא, לח, והמשקים היוצאין ממנו הרי הן ב"כי יותן", שאם נפלו על אוכל — הוכשר לקבלת טומאה, שהרי החשיבם.

32 אמר שמואל: וכרישה עצמה הוכשרה לקבל טומאה, מאי טעמא מה טעם הדבר? בשעת פרישה של המים ממנו הוכשרה על ידם. ומקשים: והתנן והרי שנינו במשנתנו: ערב פסח הולך לו מוכה השחין

33 אצל הרופא, ואי אמרת ואם אומר אתה כי בשעת פרישתן הוכשר הכרישה, הא איכא נמי ההוא הרי יש גם כן אותו אבר המדולדל, בשעת פרישתו מאדם, כאשר הוא נעשה איבר מן החי — נטמייה יטמאנו לאדם במגעו!

34 ומשיבים: כדקאמר כמו שאמר רב יוסף לענין אחר, שמדובר בניתזין בכל כחן, הכא נמי כאן גם כן, באיבר המדולדל, יש להסביר כי מדובר בניתזין בכל כחן, שהאיבר נמשך בבת אחת, ואין האדם נחשב כנוגע בו. אבל כשמוחק את הכרישה — אין המים ניתזים ממנה בבת אחת, ולכן תוך כדי פרישה הריהם מכשירים אותה.

35 והיכא איתמר והיכן, על מה נאמר הסברו של רב יוסף? אהא על זו ששנינו: זב וטמא מת שהיו מהלכים וירדו עליהם גשמים, אף על פי שסוחטין זה את זה את בגדיהם, שמחליקים את המים מעליהם — משקין היורדין מצד העליון של הבגד לצד התחתון — טהורים, שאינם טמאים מחמת מגע הטמא או בגדיו, לפי שאין הם מחשבין נחשבים משקה אלא לאחר שיצאו מכולן, מן הבגד כולו.

36 יצאו מכולן, מכל הבגד — הרי הם מכשירין אוכלים לקבל טומאה, שהרי החשיבם, אבל לא נטמאו, לפי שאין הם נחשבין כמשקים לקבל טומאה אלא לאחר שכבר יצאו מגופו של הבגד. אמר רב יוסף: טעם הדבר שאינם נטמאים מן הבגד בשעה שהם פורשים ממנו — מפני שמדובר בניתזין בכל כחן.

37 ב משנה ועוד שאלו ר' עקיבא את רבן גמליאל ור' יהושע: השוחט חמשה זבחים בחוץ מחוץ למקדש בשוגג, ושחט כולם בהעלם אחת, שלא נודע לו האיסור בין שחיטה לשחיטה, מהו? האם חייב חטאת על כל אחת ואחת או אחת על כולן? אמרו לו: לא שמענו מרבותינו.

38 אמר ר' יהושע: שמעתי באוכל מזבח אחד מחמשה תמחויין כלים שונים בהעלם אחת, שהוא חייב על כל אחת ואחת קרבן אשם משום מעילה, ורואה אני שהדברים קל וחומר.

39 אמר ר' שמעון: לא כך שאלו ר' עקיבא, על השוחט חמישה זבחים בחוץ, אלא באוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחת, מהו, האם חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת? אמרו לו: לא שמענו.

40 אמר ר' יהושע: שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין בהעלם אחת, שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה, ורואה אני שהדברים קל וחומר.

41 אמר לו ר' עקיבא: אם הלכה מקובלת היא, בענין האוכל נותר מחמישה זבחים — נקבל, אבל אם לדין, שאתה סבור כן מתוך הקל וחומר ממעילה — יש על כך תשובה. אמר לו: השב.

42 אמר: ולא, אין זה קל וחומר, אם אמרת כן במעילה, שיש בה צדדים של חומרה — שעשה בה את המאכיל כאוכל, שהנותן לחבירו בשר קודש לאכול חייב קרבן מעילה כאילו אכלו בעצמו, ואת המהנה את חבירו משל הקדש בדבר שאינו בר אכילה כאילו נהנה בעצמו, וכן

43 צירף את המעילה לזמן מרובה, שאפילו נהנה היום בכחצי פרוטה ולמחר בכחצי פרוטה — חייב על כך קרבן מעילה, תאמר בנותר שאין בו אחת מאלו?

44 ג גמרא ושואלים: מאי קשיא ליה מה היה קשה לו לר' שמעון, שלדעתו לא שאל ר' עקיבא על השוחט חמישה זבחים בחוץ, אלא על האוכל נותר מחמישה זבחים? ומשיבים: הכי קא קשיא ליה כך קשה לו: והרי ר' יהושע הביא לו ראיה מן האוכל, ואם בשוחט שאל ר' עקיבא מה ראיה לשוחט מאוכל? מה לאוכל שכן נהנה!

45 אלא כך שאלו: האוכל נותר מחמשה זבחים בהעלם אחת, מהו? חייב בכל אחת ואחת או אחת על כולן? אמרו לו: לא שמענו.

46 ועל כך אמר ר' יהושע: שמעתי באוכל מזבח אחד מחמשה תמחויין בהעלם אחת, שחייב על כל אחת ואחת משום מעילה, ורואה אני שהדברים קל וחומר: מה האוכל מזבח אחד למרות שאין שם גופין מוחלקין — חייב על כל אחת ואחת משום שאכל בתמחויין מוחלקין, השוחט חמשה זבחים שגופין מוחלקין הם — לא כל שכן שיהא חייב על כל אחד ואחד?

47 ד שנינו במשנה: אמר ר' שמעון: לא כך שאלו, אלא באוכל מזבח אחד נותר מחמשה זבחים בהעלם אחת, מהו? חייב אחת על כולן או חייב על כל אחת ואחת? אמרו לו: לא שמענו;

48 ר' יהושע אומר: שמעתי באוכל מזבח אחד בחמשה תמחויין, שהוא חייב על כל אחת ואחת משום מעילה, ורואה אני שהדברים קל וחומר. אמר לו ר' עקיבא: אם הלכה נקבל אם לדין יש תשובה

49 כו'. ושואלים: האם קיבלה ר' יהושע להא תשובה לתשובה זו מר' עקיבא או לא? ומציעים, תא שמע בוא ושמע ממה דתניא ששנויה ברייתא: אכל חמש חתיכות נותר מזבח אחד בהעלם אחת בחמשה תמחויין — אינו מביא אלא חטאת אחת, ועל לא הודע שלהן, כלומר, אם היה לו ספק אם היה זה נותר — אינו מביא אלא אשם תלוי אחת.

50 אכל נותר מזבח אחד מחמשה תמחויין, אבל לא בהעלם אחד, אלא בחמש העלמות, שאכל מתמחוי אחד ונודע לו חטאו, ושוב שכח ואכל מתמחוי אחר — מביא חטאת על כל אחת ואחת, ועל לא הודע שלהן — מביא אשם תלוי על כל אחת ואחת. אכל חמש חתיכות נותר מחמשה זבחים שונים בהעלם אחת — חייב חטאת על כל אחת ואחת, שאכל מגופים חלוקים.

51 ר' יוסי בר' יהודה אומר: אפילו אכל חמש חתיכות נותר מחמשה זבחים בהעלם אחת — אינו מביא אלא חטאת אחת, שאין גופים מחלקים באיסור אחד בהעלם אחד, ועל ספיקן — אין מביא אלא אשם תלוי אחת. כללו של דבר: כל שחלוקין בחטאות — חלוקין באשמות. עד כאן בדין האוכל נותר.

52 אבל אכל חמש חתיכות בחמשה תמחויין מזבח אחד לפני זריקת דמים על המזבח, קודם שהותר הבשר באכילה, אפילו אכלן בהעלם אחת — חייב על כל אחת ואחת משום מעילה.