שלטי הגיבורים על ברכות ח׳

1 לשון ריא"ז והוא שמשכים לפתחו אבל אם פגעו בדרך מותר ליתן לו שלום עכ"ל:

2 מיי וסמ"ג כתבו דלא יפסיק כדין בין פרק לפרק אלא כמו באמצע הפרק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד ור"י פירש לא יפסיק כלל אפילו כמו באמצע הפרק אלא יאמר אני ה' אלהיכם אמת ואז יפסיק כמו באמצע הפרק ואם אמר אלהיכם אמת כדי שלא להפסיק ושהה אח"כ הרבה א"צ לחזור ולומר אמת אלא גומר והולך ואומר אמן אחר גאל ישראל ומתחיל להתפלל מיד ולא יפסיק רק אם אירע לו אונס כגון שלא הניח תפילין קודם ק"ש ונזדמנו לו קודם תפלה דיכול להפסיק ולהניחן כדי שיתפלל בתפילין אבל לא יפסיק לברך על טלית ללובשו ע"כ ולזה הסכים הטור: לשון ריא"ז בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק שצריך לסמוך אני ה' אלהיכם לאמת ויציב שנאמר וה' אלהים אמת וכך נראה בעיני שאינו מפסיק בין גאולה לתפלה שלא אמרו להפסיק אלא בין הפרקים הללו. ש"ץ שסיים ק"ש קודם הצבור והוצרך לומר אני ה' אלהיכם כשסיימו הצבור אינו חוזר ואומר אמת אלא מתחיל ואומר ויציב ונכון וקיים עכ"ל:

3 כתב הרא"ש ז"ל יש להסתפק אי בעי למימר לא יפסיק כלל אפילו להשיב דחמור מבאמצע הפרק או דלמא האי דקאמר לא יפסיק היינו כדין בין הפרקים אבל לא חשיב טפי מבאמצע הפרק מיהו נראה מהא דמפרש טעמא משום וה' אלהים אמת דלא יפסיק כלל אלא אומר אמת ויציב ואח"כ יפסיק כמו באמצע הפרק עכ"ל:

4 כתב הרא"ש מכאן אומר ר"ת דהלכה כר' שמעון וכן כל האמוראים דלעיל דסברי דאין אומרים פרשת ציצית בלילה וכן משמע בשבת פרק במה מדליקין גבי רבי יהודה בר אלעאי שהיו תלמידיו מחבין כנפי כסותם מפני שלא היו להם ציצית בסדינן דקאמר ואינהו סבור משום כסות לילה ומדנקט תלמודא האי טעמא ושבק הני טעמי אחריני דמנחות ש"מ דאליבא דהלכתא נקט טעמא וסוף לשונו ואנן נהיגין לומר פרשת ציצית בלילה דקאמר בגמ' אמר רב יוסף כמה הוי מעליא האי שמעתתא וכו' ע"ש ע"כ: לשון ריא"ז

5 ואע"פ שמצות ציצית אינה נוהגת בלילה אומרים פרשת ציצית בק"ש של ערבית מפני שיש בה יציאת מצרים עכ"ל:

6 כתב הרא"ש יש ספרים שכתוב בהם וה"מ לק"ש אבל לתפלה בעיא אהדורי וכו' וגם רב אלפס כתב כן ולא נמצאת גירסא זו בספרים ישנים וגם רב אשי לא פירש כן ונראה דלא גרסינן ליה דכי היכי דלית ליה לאהדורי בעידן ק"ש משום דלא יעבור הזמן ה"ה לענין תפלה דמאי שנא הא מהא אע"ג דק"ש דאורייתא ותפלה דרבנן עשו רבנן חיזוק כשל תורה ורש"י נמי לא פירש שם טעמא דתפלה משום נטילת ידים אלא כדי להתפלל בעשרה וכן לקמן בפ' מי שמתו קאמר בטלו נטילותא כרב חסדא דרב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידנא דצלותא ולא הזכיר קריאת שמע כלל עכ"ל:

7 תוס' פליגי על זה וכתבו שאין לו להעביר זמן התפלה כדי ליטול ידיו במים ואם אין ידיו נקיות יקנחם בעפר או בצרור וכן לאחריו א"צ לחזור כלל כדי ליטלם אפי' יש לו זמן וכשיטלם לתפלה א"צ לברך אם לא שעשה צרכיו וקנח או הטיל מים ושפשף ע"כ וכ"כ הרא"ש וטור ומוקמינן ההיא דאמרי' בפסחים ובחולין לתפלה ד' מילין שרוצה לומר להתפלל בעשרה שאם הוא הולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה אם לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללין בו בעשרה צריך לילך שם ולאחריו צריך לחזור עד מיל כדי להתפלל בי' וכ' הרא"ש ז"ל דלא שנא לכלוך טיט לא שנא הסיח דעתו מהם בכל ענין סגי שינקה במידי דמנקי ומיי' כתב כדברי רבינו וכן כתב רב עמרם דאם הם לפניו עד ד' מילין והוא בדרך ימתין להתפלל עד שיגיע למים אפי' אם יעבור זמן התפלה: לשון ריא"ז ונראה בעיני שאע"פ ששעת תפלה עוברת צריך לחזר אחר המים ומוטב שיתפלל תפלה אחר זמנה כמבואר בקונטרס הראיות עכ"ל:

8 לא השמיע לאזנו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו אבל בהרהור שמהרהר בלבו אינו יוצא דהרהור לאו כדבור דמי לצאת ידי ק"ש: לשון ריא"ז והוא שהוציא הדברים בשפתיו כפי מה שביאר מז"ה ונראה לי שאפילו אם הרהר בלבו ולא הוציא בשפתיו יצא כמבואר בקונטרס הראיו' בפרק שלפנינו עכ"ל:

9 כתב הרא"ש ז"ל כתב ר"מ ז"ל דאם לא קרא פרשיות על הסדר יצא שהרי בתורה אינן כתובות על הסדר אע"ג דתנן למה קדמה שמע לוהיה אם שמוע לכתחלה סברוה לומר כן אבל הסדר אינו מעכב והא דקאמר רבי יהודה בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק היינו כשקורא הפרשיות כסדר תקנת חכמים:

10 בירושלמי שיכור מהו שיברך אבא מר בר אבן אמר חד חסיד שאל לאליהו שיכור מהו שיברך אמר ליה ואכלת ושבעת וברכת אפילו מדומדם פירוש נרדם ואינו מיושב בדעתו. טור וסמג:

11 ירושלמי צריך להפסיק בין נשבע לה' להטעים העין שלא יהא נראה כה"א וידגיש יו"ד דשמע ישראל שלא תבלע וכן יו"ד של והיו דלא לשתמע והאו וצריך ליזהר בכל אלף שאחר מ"ם להפסיק כגון ולמדתם אותם שאם אינו מפסיק נראה כקורא מותם ושמתם את וראיתם אותם וקשרתם אותם ולא בק"ש בלבד אלא בפסוקי דזמרה ובתפלה כגון ספרו בגוים את כבודו שבחי ירושלים את ויראו העם את ה' טור:

12 לשון ריא"ז ונראה בעיני שאם לא אמרו אין מחזירין אותו עכ"ל: