שלטי הגיבורים על ברכות ז׳

1 וכן פסקו מיימון וסמ"ג והרא"ש ומרדכי ורבני צרפת וראבי"ה כתבו דבדיעבד אם אמר האל הקדוש והאל המשפט יצא והטור הביא דעות אלו באריכות וי"א דלכ"ע כשאמר מלך אוהב צדקה ומשפט יצא דהא הזכיר מלך ובחזרת זכרנו ומי כמוך וכתוב ובספר חיים אם טעה כתבו התוספות בשם ר"י שצריך לחזור וכן כתב סמ"ג ושאר הפוסקים פליגי עליהם: לשון ריא"ז ואם אמר האל הקדוש ואוהב צדקה ומשפ' אין מחזירין אותו כדברי מז"ה ורבינו יצחק אומר שמחזירין אותו וכך נראה בעיני כמבואר בקונטרס הראיות:

2 בפי' אם כוון לבו רבו הדעות אם ר"ל אם כוון לשם קריאה או ר"ל אם כוון לבו לצאת והיינו פלוגתא דמצות צריכות כוונה אם לאו והטור א"ח סימן תע"ה מסתפק בדעת מיימון ומה שיש להקשות על הטור כתבתיהו במקום אחר בס"ד: לשון ריא"ז אם כוון לבו יצא ואם לאו לא יצא שכל המצות צריכות כוונה ואין אדם יוצא עד שיתכוין לצאת כמו שבארנו בהלכות ר"ה בפ' ראוהו ב"ד:

3 כתב הרא"ש ואע"פ שלא קרא בברכותיה יצא וכן פר"ח ואמרי' נמי בירוש' א"ר אבא זאת אומרת ברכות אינן מעכבות זו את זו ורב האי גאון ז"ל כתב דסדרן אינו מעכב אבל צריך לקרוא את שתיהן ודייק מדקאמר תלמודא לעיל בפ"ק לא לעולם דאמר אהבה רבה ולא אמר יוצר אור וכי מטא זימנא אמר ומאי ברכות אינן מעכבות לקדם אלמא סתמא דתלמודא ס"ל דסדרן אינו מעכב אבל אם לא אמר כלל מעכב והא דדייק הכא בירושלמי דברכות אינן מעכבות היינו ביחיד אבל בצבור מעכבין כההיא דלעיל דקתני אמר להם הממונה ע"כ:

4 רבני צרפת חולקים בזה וס"ל דתפלה שנתקנה בצבור יחיד אומרה בכל לשון ואפי' ארמית והרא"ש נמי פסק דאומרה בכל לשון חוץ מלשון ארמית: לשון ריא"ז בד"א ביחיד אבל בצבור שואלים צרכיהן בלשון ארמית לפי שהתפלה מתפללין אותה בכל לשון ואין הצבור צריכין לסיוע מלאכי השרת כמו שמבואר במסכת סוטה פרק ואלו נאמרין בכל לשון ומה שנהגו לומר פסוקי דרחמי מלאכי רומא סמוכו יתנא ומדברים למלאכים בלשון ארמית לפי שאמרו חכמינו שמלאך גבריאל מכיר בכל לשון כמבואר שם בקונטר' הראיות בפ' ואלו נאמרין בראיה ב' ואם אין היחיד יודע להתפלל בלה"ק מתפלל בשאר לשונות כמבואר בקונטר' הראיות בפ' ואלו נאמרין בראיה ב': כתב הרא"ש ז"ל מצאתי בנימוקי תלמידי ה"ר יונה ז"ל שהיה תמיה כיון שהתפלה ביחיד אינה נאמרת אלא בלה"ק היאך נהגו כל העולם שהנשים מתפללות בשאר לשונות דכיון שחייבות בתפלה לא היה להן להתפלל אלא בלה"ק ורבני צרפת נותנין טעם למנהג כיון שהיא התפלה שהצבור מתפללין כמו תפלת צבור דיינינן לה ויכול יחיד לאומרה בלשון אחרת והא דאמר רב יהודה אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי זהו בשואל צרכיו כגון שיש לו חולה בביתו או דבר אחר שהוא צריך אבל תפלה שקבוע לצבור אפילו כשהיחיד מתפלל בביתו כמתפלל בצבור דמי שאינו צריך מליץ לפני הקב"ה ולי נראה דאינו קשה דדוקא לשון זה קאמר רב יהודה לא ישאל אדם צרכיו וכן הקשו בתוס' אהא דקאמר שאין מלאכי השרת מכירין בל' ארמי והלא אפי' מחשבות אדם הם יודעין ומכירין אלא לשון זה מגונה בעיניהם להזקק לו עכ"ל:

5 יש אומרים שימליכהו במחשבה וי"א שימליכהו ברמיזה ויש נוהגים להטות הראש כפי המחשבה מעלה ומטה ולארבע רוחות ויש מפקפקין בדבר משום הא דתניא הקורא את שמע לא יקרוץ בעיניו ולא ירמוז בשפתיו וא"א ז"ל היה אומר דאין לחוש דהתם הקריצה והרמיזה לצורך ד"א ומבטלים הכוונה אבל הכא הרמיזה היא צורך הכוונה וגורמת אותה טור:

6 כן פסקו מיי' וסמ"ג ומרדכי אבל ה"ג והראב"ד פליגי שצריך לעמוד עד על לבבך וכן נראה דעת הרא"ש והטור ובהגהות מיי' יש שפסקו שצריך לעמוד כל הפרק: לשון ריא"ז ונראה בעיני שלא נאמר כן אלא כשקרא ק"ש בברכותיה עם הצבור בב"ה וחזר והזכיר יציאת מצרים והצבור פעמים קורא מבעוד יום קודם צאת הכוכבים מפני טורח הצבור וכל א' יוצא אחר כן בק"ש שקורא על מטתו אחר יציאת הכוכבי' וכך היא שיטת המורה ושיטת ר"ת ורבינו חננאל אומר שקורא על מטתו פרשת שמע והיה אם שמוע זולתי פרשת ציצית שאין זמן ציצית בלילה ועל אותו הקריאה נאמר שאם נאנס בשינה אין מקיצין אותו אלא בפסוק ראשון כדי לקרוא ק"ש בזמנו כי כבר הזכיר יציאת מצרים ובירך ברכות של ק"ש בב"ה ויוצא בהן אפי' מבעוד יום כמו שיתבאר בפרק תפלת השחר:

7 כתב הרא"ש ז"ל הא דקאמר נאנס בשינה יצא ר"ל שהוא מדומדם ואינו יכול לקרות בכוונה מכאן ואילך מיהו היה קורא את כולה וכן הא דא"ל רב נחמן לדרו עבדיה בפסוקא קמא צערן כלומ' הקיצני משנתי עד שאוכל לכוין טפי לא תצערן אף אם אקרא בלא כוונה לא תצערני להקיצני דמלתא דפשיטא היא שצריך לקרות את כולה וההיא דרבי יהודה הנשיא שהיה קורא פסוק ראשון בלבד ואמר בר קפרא דאינו חוזר וגומרו התם מיירי שעבר זמן הקריאה קודם שגמר למודו וא"ת כיון דבעי שיקרא את כולה למה לא הפסיק לקרותה דאפי' מי שתורתו אומנתו תנן דמפסיק לק"ש וי"ל דה"מ אדם שלומד לבדו אבל מי שלומד תורה ברבים אין לו להפסיק עכ"ל:

8 המדקדק בדברי מיי' אינו חולק על זה עם שום פוסק:

9 לדעת מיי' אביו ורבו לא הוו בכלל מפני היראה ולדעת הרא"ש וטור אביו ורבו הוו בכלל מפני הירא' ולענין להפסיק לקדיש לקדושה ולברכו נחלקו בה הפוסקים יש אומרי' אע"פ ששואל מפני הירא' ומשיב מפני הכבוד אינו פוסק דכיון שעוסק בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשביל שבח אחר ובסמ"ק כתב שעונין קדיש וקדושה ואמן של האל הקדוש ואמן של שומע תפלה בכ"מ וי"א שפוסק לכל אפילו באמצע דלא גרע ממה שפוסק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד ולזה הסכים הרא"ש ז"ל וכתב בעל המנהיג הקורא את שמע וקראו החזן לעלות לתורה צריך לעמוד לקרות בתורה לכבוד התורה מק"ו מכבוד הבריות ויראתם שמפסיק בשבילם. טור. ובעל העיטור ז"ל כתב כיון שברכה אחרונה דמגילה במנהגא תליא מילתא אין לגעור במי ששח בקריאתה דלאו הפסקה היא אלא בקריאה תליא מילתא ואינו נראה דכיון שהוא מברך צריך שלא להפסיק דמאי ר"מ דתלי במנהגא סוף סוף הוא מברך ע"כ טור וריא"ז מדמי ליה לק"ש לענין הפסקה כדלקמן:

10 כתב הרא"ש כתב בה"ג לאו דוקא נקט יחיד אלא אפי' צבור נקראין יחיד כל זמן שאין כל ישראל מקובצין יחד כמו בערבי פסחים וכענין שתקנו הנביאים הראשוני' שיאמרו על כל צרה שנגאלין ממנה בשביל כל ישראל ביחד וימים שאין היחיד גומר בהן את ההלל לאו דוקא נקט יחיד כדפי' אלא אפילו צבור נקראין יחיד משמע שאין לפסוק בו אלא מפני הכבוד דימים שהיחיד גומר בהם את ההלל פוסק בו כדין ק"ש אבל ימים שאין היחיד גומר בהם אפי' באמצע הפרק שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם הא לאו הכי אין לו לפסוק מכאן מדקדק ר"ת דצריך לברך עליו אפילו בימים שאין היחיד גומר בהם דאי אין מברכין עליו תחלה וסוף הוי כאדם שקורא בספר תהלים ולא שייך ביה הפסקה ודלא כאותם שכתבו בשם רש"י שלא היה מברך על ההלל בר"ח משום דאמרינן בפרק בתרא דתענית גבי הלל דר"ח דמנהג אבותיהם בידיהם ואמנהגא לא מברכים וכו' ע"כ ע"ש:

11 כתב הרא"ש והא דאמר באמצע שואל מפני היראה נחלקו בו רבותינו בענין הפסקה בק"ש וברכותיה לקדיש ולקדושה וברכו אם פוסק אם לאו יש מי שאומר שאע"פ ששואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד אפ"ה אינו פוסק לקדיש ולקדושה דכיון שעוסק בשבחו של מקום אין לו להפסיק בשביל שבח אחר ורוב המפרשים הסכימו שפוסק אפילו באמצע הפרק דלא גרע ממה שמפסיק לשאול מפני היראה ולהשיב מפני הכבוד וכן הסכים ה"ר יונה וכו' וסוף לשונו הנכך לקדיש ולקדושה ולברכו מפסיק אפילו באמצע הפרק וכן דעתי מסכמת אע"פ שנשאתי ונתתי בדבר בפני הר"מ מרוטנבור"ג והסכים דעתו שאין להפסיק עכ"ל:

12 וכיון שאין גומרין אותו ואין קורין אותו אלא בדלוג אינו חמור לענין הפסקה כק"ש אלא אף באמצע שואל בשלום אדם נכבד שצריך לנהוג בו כבוד ומשיב שלום לכל אדם אבל בענין אחר אין לו להפסיק: טור. לשון ריא"ז ימים שהיחיד גומר בהן את ההלל בין פרק לפרק שהוא בין פרשה לפרשה פוסק להשיב שלום לכל אדם באמצע הפרק אינו פוסק כדרך שבארנו בק"ש וכן הקורא את המגילה עכ"ל ריא"ז: וצ"ע מה נקרא בין פרק לפרק גב' מגילה מאחר שצריך לקרות כולה ביחד כאגרת: