שלטי הגיבורים על ברכות י״א

1 כתב ר' יצחק כשנפטר מרים מורתי הודיעו הדבר לרבינו תם שהיה אחיה והיה דר בעיר אחרת ואכל בשר ושתה יין קודם קבורתה ונתן טעם לדבריו שכיון שהיה לה בעל שחייב בקבורתה מוטלת על בעלה ולא עליו ולא קרינן ביה מי שמתו מוטל לפניו וכתב הרא"ש ז"ל וסברא חלושה וקלושה היא זו דאם כן אחי המת יאכלו בשר וישתו יין כיון שבניו שיורשין אותו חייבים בקבורתו אלא ודאי לא פלוג רבנן אלא כל המתאבלים ומתאוננים קרויין מוטל עליו לקוברו ואפילו אינו בעיר דלא בעינן מוטל לפניו:

2 ה"ג פליגי על זה וסברי דאין אומר בפני המת אלא דבריו של מת בלבד אבל דברים בעלמא וד"ת אסור וכן פליגי בחדר בד' אמות של מת או חוץ התוספות בפ"ק דברכות סברי דרב אלפס מתיר לאשתעויי חוץ לארבע אמות אפי' דברי תורה ותוך ד"א כל מילי חוץ מד"ת והרא"ש סבירא ליה דרב אלפס אינו מתיר לאשתעויי כלל תוך ד' אמות אלא צרכי המת וחוץ לד' אמות אסור בד"ת ומותר במילי דעלמא ורב האי נמי פסק דאף חוץ לד' אמות אסור בד"ת ומיי' וסמ"ג פסקו כדברי רבינו: לשון ריא"ז אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת ואפי' דברי תורה ונראה בעיני שלא נאמר כאן אלא בתוך ארבע אמותיו כמבואר בקונט' הראיות בברכות בהלכה ראשונה:

3 כתב הרא"ש וירכב עליהם אבל אם מפשילן לאחוריו על החמור שפיר דמי וכן בספר תורה ואפילו אם נפשך לאסור בס"ת בנביאים ובכתובים שפיר דמי ומיהו נראה דאף בס"ת ש"ד מדתני בסיפא כך אמרו בס"ת דלא מסתבר למימר דמשום שריותא דגנבים ולסטים דוקא נקטי דהא מלתא דפשיטא היא שינהג בו מנהג בזיון ולא ימסרנו ביד גנבים ולסטים אלא משום דיוקא דרישא נמי נקטיה דשרי להפשילה לאחוריו ובהדיא אמר בירושלמי דסקיא שהיא מליאה ספרים או שהיו עצמות המת בתוכה הרי זה מפשילה לאחוריו ורוכב ורב אלפס ז"ל כ' וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בספר תורה שאם היה מתיירא וכו' משרע דקאי אסיפא דוקא ע"כ:

4 מיי' ומרדכי והתוס' פליגי בזה ואמרי דאפי' בלא סכנה יכול להפשילו לאחוריו ובשעת הסכנה יכול לרכוב עליו והטור כתב וז"ל ואם היה מפחד מפני הגנבים מותר ואפי' לרכוב עליו וי"א דאפילו בלא פחד הגנבים מותר להפשילו לאחוריו על גבי החמור ולזה נוטה דעת הרא"ש ז"ל ומכל מקום הביא במסקנת דבריו דברי רב אלפס שאוסר אלא אם כן לפניו ובחיקו לכן טוב להחמיר:

5 מיימוני פליג על זה וכתב דאדם חשוב לכתחלה יכול להוציאו סמוך לק"ש והרא"ש וטור א"ח סימן ע"ב כתבו כרבינו: לשון ריא"ז ואם היה אדם חשוב וכשר מוציאין אותו לכתחלה קודם שיקרא ואולם טור י"ד סימן שנ"ח הפליג על אביו הרא"ש ז"ל למה השמיט זה מפסקיו:

6 ודוקא העם הבאים לשמוע ההספד אבל החזנים המספידים פטורים מק"ש ומיהו דוקא ביום הראשון אבל מיום ראשון ואילך גם החזנים חייבין לשון הרמב"ן ההספד שקודם הקבורה לפני המטה נשמטין כל אחד ואחד וקורין את שמע ואין מתפללין בזמן שאין ההספד לפני המת קורין ומתפללין ולאחר קבורה אין מפסיקין השורה לא לק"ש ולא לתפלה אבל ההספד מפסיקין בין לק"ש בין לתפלה ע"כ טור:

7 לשון ריא"ז ואל יאמר לא נפרעת ממני כפי מעשי וכיוצא בדברי' כאלו שהרי אמרו לעולם לא יפתח אדם פיו לשטן:

8 כ' הרא"ש ירושלמי כל העוסקים בהספד מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה מעשה היה והפסיקו רבותינו לק"ש ולתפלה והא תניא אם יכולין להתחיל ולגמור וכו' מתני' ביום א' והא דתני תנא ביום שני ע"כ:

9 כתב מיימון הרואה כלאים של תורה על חבירו אפילו הוא בשוק קורעו מעליו אפילו הוא רבו שלמדו חכמה והרא"ש ז"ל כתב אע"פ שהמוצא כלאים דאורייתא פושטו אפילו אם הוא בשוק דוקא שהלבוש מוצאו בעצמו שהוא מזיד אבל הרואה כלאים על חבירו והלבוש אינו יודע א"צ לומר לו בשוק עד שיגיע לביתו דמשום כבוד הבריות ישתוק ואל יפרישנו משוגג:

10 כתב הרא"ש ירושלמי תני אין מדקדקין במת ולא בכלאים בבהמ"ד:

11 התוספות וסמ"ג כתבו דקטן שהגיע לחינוך חייב ורש"י פוטר אפי' הגיע לחינוך ודעת מיי' נראה כדעת התוספות ולא ברירא לי דברי מגדל עוז שכתב דדעת מיימון לפטור אפי' הגיע לחנוך: לשון ריא"ז הקטנים פטורים מן הכל ואם היה קטן שהגיע לחינוך חייב מדברי סופרים כמבואר בקונט' הראיות. ונראה בעיני שכל מצוה שחיובו מדברי סופרים קטן שהגיע לחינוך מוציא בה הרבים ידי חובתן וכן בהלל ובמגילה וכן בנר חנוכה כמבואר בקונ' הראיות:

12 וחיוב נשים בברכת המזון תוספות ומיימון ואשר"י כתבו דמספקא לן אם חייבות דאורייתא או דרבנן והלכך אינן מוציאות אחרים ידי חובתן ובשם הראב"ד כתב הטור סימן קפ"ו דחיוב הנשים הוי דאוריית' והלכך מוציאות אחרים ידי חובתן וכהנים ולוים לפירוש רש"י אינן חייבין בברכת המזון ולפירוש התוס' והמרדכי חייבין: לשון ריא"ז האשה בברכת המזון ספק הוא בתלמוד אם חייבת היא בברכת המזון מן התורה ומוציאה את הרבים שאכלו שיעור תורה או אם חיובה מדברי סופרים ואינה מוציאה אלא אותן שחיובן מד"ס: