שלטי הגיבורים על ברכות ל״ב

1 כתב רבינו יונה דברכת מעין שלש הוי דרבנן והטור כתב דהיא מדאורייתא ונפקא מינה היכא דמספקא ליה אם אמרה אם לאו לרבינו יונה אינו חוזר ולטור חוזר: לשון ריא"ז ובברכה אחרונה של פת שהיא ברכת המזון וכן ברכת שבעת המינין וברכת חמשת המינין שהיא ברכה אחת מעין שלש ברכה זו מן התורה שנאמר ואכלת ושבעת וברכת ואם נסתפק לו אם בירך ואם לא בירך חוזר ומברך מספק הואיל והיא מן התורה אבל ברכה הראשונה וכן כל שאר הברכות אפילו האחרונות מדברי סופרי' הם ואינו חוזר ומברך מספק כמבואר בקונטרס הראיות בתחלת הפרק:

2 בנוסח ברכת מעין ג' רבו הדעות וכתבתי באורך בספר המחלוקות בס"ד: ובשבתות ובימים טובים אומר בה מעין המאורע בברכת על המחיה מיימון והטור לא חילקו בין ברכת המחיה לשאר הברכות דבכולן אומר שצריך להזכיר בה מעין המאורע וסמג כתב בשם ר"י דלא נהוג הכי האידנא בברכת היין ובברכת הפירות והוא הולך לשיטתו שאמר שאין הסיבה ביין אבל הטור כתב דיש הסיבה ביין כאשר כתבתי במקומו: מעתה נמצינו למדין דלמיימוני וסמ"ג צריך להזכיר מעין המאורע בברכת על המחיה ולטור צריך להזכיר מעין המאורע בכולן מי יתן וידעתי סברת חילוק המיימון דהא אין סברתו כסברת סמ"ג כאשר כתבתי במקומו וצ"ע:

3 לשון ריא"ז וחותם לבסוף על הארץ ועל המחיה כדברי רבינו יצחק וכן רוב המפרשים. ומז"ה אמר חותם גם באלו על הארץ ועל הפירות ודברי רבינו יצחק עיקר כמבואר בקונטרס הראיות בראיה ב':

4 מיימוני כתב שחותם בברכת היין על הארץ ועל הפירות וכן כתב סמ"ג בשם ר"י ודברי הטור כרבינו: מיימוני והרא"ש כתבו שאם אכל פירות משבעת המינין ואכל עמהן תפוחין שאין צריך לברך בורא נפשות רבות על התפוחין וכיוצא בהן שגם הם פרי העץ ומרדכי בשם מהר"ם ז"ל כתב שצריך לברך בנ"ר וגם ברכה מעין שלש והשותה מים ויין זה אחר זה נראה דאם שתה היין תחלה למ"ד דיין פוטר כל מיני משקין ברכה מעין שלש פוטרת ואם שתה מים תחלה אפשר דצריך לברך על כל אחד ואחד לפניה ולאחריה: לשון ריא"ז י"א שאם אכל פירות של שבעת המינין ושתה יין ואכל גם דייסא של חמשת המינין כוללן כולן בברכה אחת ואומר על המחיה ועל הכלכלה על הגפן ועל פרי הגפן על העץ ועל פרי העץ ועל תנובת השדה כו' וחותם ג"כ על הארץ ועל המחי' ועל הפירות ואין שיטת התלמוד כדבריהם אלא צריך לברך על כל דבר בפני עצמו שאין עושין מצות חבילות חבילות כמבואר בקונטר' הראיות בראיה ב':

5 ודוקא שתה מים לרפואה הוא דאינו מברך אבל שאר משקין אפילו שתאן לרפואה מברך דהא נהנה מהן. טור: ומיימוני כתב דחנקתיה אומצא פטור מברכה בין לפניו בין לאחריו ולזה הסכימו רוב הפוסקי' וי"א דוקא לפניו פטור אבל לאחריו חייב: לשון ריא"ז ואם שות' להבליעו לוגמתו שחנקתו אינו מברך כלום לא לפניו ולא לאחריו כן כל פירות האילן שאינן משבעת המינין מברכין עליהן לבסוף בורא נפשות רבות ואפי' חמשת המינין אם לא בשלו כעין דייסא אלא בשלן בעין ולא נמוחו הואיל ואין מברכין עליהן בתחלה במ"מ אין מברכין עליהן לבסוף אלא בורא נפשות רבות:

6 כתב הרא"ש ובסדר רב עמרם ז"ל היכא דחנקתיה אומצא דאמרי' לא בעי ברוכי שדרו ביה רב פלטוי בר אביי ראש ישיבה מקמי דלישתי לא ליבריך שהכל משום דאניס לבתר דשתה מברך בנ"ר ולא נהירא דטעמא הוה משום דלא מתהני וא"כ מה לי לפניו מה לי לאחריו אלא ודאי אין צריך לברוכי כלל לא לפניו ולא לאחריו וגם קשה לדברי רב פלטוי מה הוצרך לשנות לצמאו למעוטי מאן דחנקתיה אומצא פשיטא אנוס הוא אלא ודאי הא אתא למעוטי אף מברכה ראשונה אחרונה ע"כ: לשון ריא"ז

7 כל הברכות צריך שיהא משמעותן לשעבר כגון שהכל נהיה בקמץ היו"ד בדברו ואינו מברך שהכל נהיה בסגול וכן בורא פרי משמעותו שברא כמו יוצר הרים ובורא רוח כמו שמבואר בפנים בפרק אלו דברים וכן המוציא לחם מן הארץ שמשמעותו שהוציא:

8 ולענין ברכה אחר כל המצות התוספות כתבו דאפילו בני מערבא לא היו מברכין אלא אחר התפילין ולא אחר הציצית ושאר המצות והמרדכי כתב בשם ראבי"ה דקבלה בידו דדוקא אחר התפילין אין מברכין אבל אחר שאר מצות מברכין אקב"ו לשמור מצוה פלונית לפי מה שהיא המצוה: לשון ריא"ז כל שטעון ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו חוץ מריח הבשמים שמברכין על ריחם בתחלה ואין מברכין עליהן בסוף וכן על המצות כגון על הנחת תפילין ועל מצות ציצית ונטילת לולב ושאר כל המצות מברכין עליהן בתחלה ואין מברכין עליהן לבסוף ובני א"י היו מברכין כשהיו מסלקין תפילין אקב"ו לשמור חקיו ונראה בעיני שאין אדם חייב לברך על סלוקן ואם רצה לברך מברך ואין בזה משום ברכה לבטלה ואחר כל שאר המצות אינו ראוי לברך כל עיקר כמבואר בקונ' הראיות בראיה כ"ד:

9 סמ"ג ורבינו יונה כתבו דוקא היכא שקבעו עצמם ביחד בתחלת ברכת המוציא או לדידן בישיבה אז אינן רשאין לחלק והרא"ש והטור כתבו דאף על פי שלא ברכו המוציא בתחלה ביחד אלא שאח"כ נקבעו באכילה יחד נקבעו לזימון מיהו נראה דגם לסמ"ג ורבינו יונה אפילו לא ברכו המוציא תחלה אם רצו לחייב עצמיו בזימון רשאין דע"כ לא קאמר רבינו יונה אלא שאין חייבין לזמן אבל אם רצו הרשות בידם וה"ה לג' שבאו מג' חבורות שחייבים:

10 רש"י כתב דכי היכי דגבי בהמ"ז אין האחד פוטר את חבירו ה"נ גבי ברכת המוציא ובשאר המצות נמי אין אחד פוטר את חבירו ורוב הפוסקים מסכימים לדעת התוס' ובתפלה לכ"ע אין האחד מוציא את חבירו ועיין בטור א"ח סי' תקנ"ד: אכל טבל או דבר איסור כתב מיימוני דאין מברכין עליו לא בתחלה ולא בסוף וכ' הרא"ש והטור דמברכין וכן השיג עליו הראב"ד ז"ל ודברי התוס' ורש"י דף מט נראה כדברי מיימון: לשון ריא"ז אין מזמנין אלא על דבר המותר באכילה אבל דבר האסור באכילה אין ראוי לברך עליו ולזמן עליו לפי שהיא מצוה הבאה בעבירה: