שלטי הגיבורים על ברכות כ״ג

1 וצרכי רבים נשאלים בג' ראשונות ואחרונות ועל כן נהגו לומר קרוב"ץ בג' ראשונות וגם אומר יעלה ויבא בג' אחרונות אלמא צרכי רבים שרי. וכתב הטור בשם הרמ"ה דהקורא פסוק ככתבו בזמן שמכוין לקרות אינו רשאי לשנותו מיחיד לרבים או איפכא אבל פסוק של תפלה שאין כוונת הצבור לקרותו אלא להתחנן הרי הן כשאר התפלה ורשאין לשנותו לפי צורך השעה והר"י כתב דוקא כשקורא כל המזמור או כל הענין כסדר אז אין לשנות אבל כשמתפלל ואומר פסוקים הנה והנה יכול לשנות מיחיד לרבים ומרבים ליחיד וכן כתב הרא"ש ז"ל:

2 לשון ריא"ז לפי שמשבח להקב"ה באלפא ביתא ומזכיר בה גם כן פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון שמעתי טעם בדבר שלכל התהלה יש ווין באמצע המקראות חוץ משנים שאין בהן ווין ואלו הן חנון ורחום ה' ארך אפים וגדל חסד ולא אמר וארך אפים קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ולא אמר ולכל אשר יקראוהו סי' נתן לך לדרוש חק אל ח' שבחנון וק' שבקרוב א' שבארך ל' שלכל לומר לך חק אל לאמרו בכל יום וכדי שלא ימנע אדם מלאומרו תקנו שיאמרו אותו ג' פעמים ביום דא"א דלא לאמרו זימנא חדא. תוספת ריב"ם:

3 הרא"ש. כתב רב עמרם שאם נכנס אדם לבהכנ"ס ורואה שאם יאמר כל אלו הפסוקים שלא יוכל להשלים ולהתפלל תפלתו עם הצבור שיאמר ברוך שאמר ומזמור של תהלה לדוד דאמרינן בפ"ק כל האומר תהלה לדוד בכל יום מובטח שהוא בן העוה"ב ואגב אותו מזמור תקנו לומר עד סיום תהלים הלכך טוב שידלג כדי שיקרא ק"ש ויתפלל עם הצבור וכתבו בשם הר"י ז"ל שאמר בשם רבותיו ז"ל שאם נכנס בשעה שש"ץ מתחיל יוצר ואין לו שהות לומר אפי' מזמור תהלה לדוד טוב הוא שיקרא ק"ש בברכותיה ויתפלל עם הצבור ואחר כך יקרא פסוקי דזמרה עם הברכות שלפניה ושלאחריה לפי שהתפלה רצויה ומקובלת עם הצבור עכ"ל:

4 וכן יש בירושלמי הסח בין ישתבח ליוצר אור עבירה היא בידו וחוזרין אותו ממערכי המלחמה מיהו לא עדיף מק"ש וברכותיה הלכך בין המזמורים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם ובאמצע המזמור שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד. טור: לשון ריא"ז ואומר רבינו יצחק לפיכך אין ראוי לו לאדם לדבר דברים בטלים משעה שמתחיל ברוך שאמר עד שמסיים תפלת י"ח ואינו אומר דברי בקשה אחר אמת ויציב אבל אם בא לומר אחר תפלתו אפילו כסדר וידוי של יום הכפורים אומר. תוספתא הפורס על שמע בבית הכנסת הוא פותח תחלה בצבור והצבור אומרים כמו שמבואר במסכת סוטה בפרק כשם שהמים:

5 מיימוני כתב דתפלת ר"ח הויא בכלל תפלות שצריך סידור קודם לכן והטור כתב כדברי רבינו:

6 דוקא יושב אבל עומד לא ויושב נמי דוקא שבא לישב אצלו אבל ישב מעיקרא לא וכתבו הגאונים דוקא כשיושב בטל אבל אם עוסק בק"ש וברכותיה שפיר דמי ואם עוסק בתלמוד תורה אינו מועיל כמו עוסק בק"ש וברכותיה וצריך לקום:

7 כתב הרא"ש בין מלפניו בין מלאחריו בין מהצדדין צריך להרחיק ד' אמות עמכה בזה זה בגימטריא תריסר היינו ד' אמות לכל רוח ע"כ:

8 ומ"מ לכתחלה לא יתפלל אפילו אם שתה כדי רביעית עד שיסיר יינו ודרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין היין והני מילי כששתה רביעית אבל שתה יותר כל שכן ששינה משכרתו ודרך טורדתו פירש בה"ג הני מילי במהלך ברגליו אבל רכוב ודאי דרך מפיגה היין. יין ושכ"ר א"ל תש"ת ראשי תיבות ואם שתה כדי רביעית אסור להתפלל תשת תפלת שכור תועבה:

9 כתב הרא"ש ירושלמי בפ"ק דברכות ר' זירא בעי קומי ר' יוסי שכור מהו לברך א"ל ואכלת ושבעת וברכת ואפילו מדומדם פי' שאפי' כל כך שתוי שאינו יכול לדבר כראוי דהכי משמע ושבעת וברכת ע"כ:

10 כתב הרא"ש ירושלמי היה עומד ומתפלל בסרטיא ופלטיא הרי זה מעביר מפני החמור ומפני הקרון ובלבד שלא יפסיק את תפלתו משמע היכא שיכול להנצל כשיתרחק לצד אחר אין לו להפסיק ולדבר אבל למלכי נכרים צריך לפסוק כדי להשיב להם שלום ואם מתחלה היה יכול להתרחק לצד אחר וינצל בזה יתרחק כדי שלא יצטרך להפסיק בדיבור:

11 וכשפוסק בג' ראשונות חוזר לראש באחרונות חוזר לרצה באמצעיות חוזר לראש הברכה שפסק בה. טור:

12 לשון ריא"ז לפי שעושה מדותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות שלא צוה הקב"ה לחוס על אלו יותר משאר בריותיו אלא הרי הן כשאר המצות שהן גזירות מלך:

13 לשון ריא"ז שנראה כמדקדק בשבחו של הקב"ה וכולל הכל ואין זה כבודו של הקב"ה שאין בריה יכולה להשיג שבחו ואין לומר אלא מקצת שבחו כמו שאמר משה רבינו האל הגדול הגבור והנורא וכן אמרו אנשי כנסת הגדולה כמו שכתוב בספר עזרא וכן האומר על טוב יזכר שמך משתקין אותו לפי שחייב אדם לברך על הרעה כמו שמברך על הטובה וכן האומר מודים מודים משתקין אותו שנראה כמו שמודה לשתי רשויות וכן האומר שמע שמע משתקין אותו:

14 כתב הרא"ש ובתפלה מיירי שאין לו להוסיף על מה שתקנו אנשי כנסת הגדולה אבל בינו לבין עצמו לית לן בה ע"כ:

15 התוס' כתבו דדוקא בצבור יש ליזהר מלכפול מודים והטור כתב דגם ביחיד יש ליזהר:

16 רש"י פירש להפך דכשכופל הפסוק משתקין אותו אבל כשכופל המלה אין משתקין אותו: לשון ריא"ז והוא שאומר כל הפסוק וכופל אותו אבל אם היה כופל כל מלה ומלה בפני עצמה אין משתקין אותו אלא הרי הוא מגונה בקריאתו כמבואר בקונט' הראיות:

17 כתב מהר"ם שאם ש"צ כהן אם יש שם כהנים אחרים לא יעלה לדוכן ואפילו אין שם כהנים אחרים לא יעלה אא"כ מובטח שיחזור לתפלתו בלא טירוף ויעקר רגליו מעט בעבודה ויאמר מודים עד ולך נאה להודות ויעלה לדוכן ויברך ברכת כהנים ויקרא לו אחר וצריך שהמקרא יכוין לבו אל התפלה שיאמר ש"ץ מראש ועד סוף ואם לאו אינו יכול להקרות:

18 כתב הרא"ש ז"ל אבל אם לאו מפני הטרוף לא חשיב הפסקה מה שעונה אמן שצורך תפלה חשיב ליה והכי נמי אמרינן במדרש וטעמי חסרות ויתרות אמור להם מלא וא"ו שש"ץ אומר לכהנים על כל דיבור ודיבור ולא חשיב הפסק דצורך תפלה הוא ור"ת ז"ל היה אומר שאין ש"ץ יכול להפסיק ולקרות כהנים שיעלו לדוכן דהפסקה היא ואפי' ליהא שמיה רבא אסור להפסיק ואפילו המלך שואל בשלומו ואפי' נחש כרוך על עקבו לא יפסיק והא דאמרינן בסוטה דלשנים קורין כהנים אחזן קאי ולא אשליח צבור וכן תנא בספרי אמור להם מלמד שהחזן אומר להם אמרו ובירוש' דפירקין קאמר ובלבד שיהא החזן ישראל וכ"כ בפר"ח ז"ל לשנים קורא החזן כהנים אבל ש"ץ שמפסיק עבירה היא בידו ובערוך פירש חזן ש"צ וטעות היא דחזן הוא המתעסק בצרכי בהכנ"ס וש"ץ הוא המוציא את הצבור י"ח בתפלה ועוד אמרינן בסוטה אין הכהנים רשאין להתחיל בברכה עד שיכלה הדבור מפי הקורא ובספרי קאמר אין ש"ץ רשאי להתחיל שים שלום עד שיכלה אמן מפי הקהל אלמא ש"ץ לאו היינו חזן הקורא: