שלטי הגיבורים על ברכות י״ד

1 ודוקא במקום שהיה ראוי להסתפק מתחלה ששם היה צואה אבל אם אין המקום ראוי להסתפק בו אין צריך לחזור ולקרות כך נראה דברי מיימון ותוס' וטור:

2 באלו המים רבו הדעו' ועיין בתוס' והרא"ש:

3 כתב הרא"ש פסק ה"ר יוסף בר משה ז"ל דאפי' נפלו על בגדיו כיון דעביד טיף טיף נבלעים מהרה כדאמר לקמן מי רגלים שנבלעו בבגד או בקרקע ואין בהם טופח כדי להטפיח מותרים ונראה דאפילו יש בהן טופח כדי להטפיח מות' מדאוריית' ואינו אסור אלא כנגד העמוד בלבד כדאמרינן לקמן רבנן הוא דגזרי וכיון שכבר הוא עומד בתפלה לא גזרו ואוקמוה אדאורייתא עכ"ל:

4 רוב הפסוקי' מסכימי' לדעת רבינו בתפלה זולת רבני צרפת שהביא ר"י: לשון ריא"ז אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש שאין התפלה דומה לק"ש וכך היא שיטת ר"י ומז"ה:

5 כתב הרא"ש אמר רב זביד ואי תימא רב יהודה ל"ש אלא שאינו יכול לעמוד על עצמו אבל אם יכול לעמוד על עצמו מותר זו היא גירסת רב אלפס ול"נ אע"פ דיכול לעמוד על עצמו כיון שצריך לנקביו אינו מותר לכתחלה כדאמר בברייתא בסמוך היה צריך לנקביו לא יתפלל וברוב ספרים גרס אבל אם יכול לעמוד על עצמו תפלתו תפלה עכ"ל:

6 מיימוני פליג על זה וסמ"ג והרא"ש פסקו דאפילו יכול לעמוד על עצמו פרסה לא יתפלל לכתחלה ורש"י פסק כרבינו וצ"ע בדברי הטור שכתב דאם אינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח שמוטב שיעבור זמן ק"ש ותפלה ולא יתפלל ממה שיתפלל בלא גוף נקי ואם עבר זמן התפלה אנוס הוא ודינו כשוכח שמתפלל שתים ומן התימה שיהא בהפחה כל כך חומרא וצ"ע: לשון ריא"ז ואם יכול לעמוד על עצמו ולהתפלל כדי הילוך פרסה תפלתו תפלה:

7 כתב הרא"ש ואע"ג דתני' לקמן הנכנס לבית הכסא חולץ תפיליו בריחוק ד' אמות ונכנס לאו משום הכניסה צריך לחלוץ אלא משום שרוצה לעשות צרכיו ומתוך קושיא זו היה גורס רב האי גאון מהו שיכנס אדם לבה"כ צנוע פירוש שסופו להיות קבוע ולאו קושי' היא כדפרישי' ע"כ:

8 הרא"ש ורבינו יונה כתבו דאסור ליכנס בבה"כ קבוע אפי' אינו נכנס לפנות ובבית הכסא עראי מותר להשתין בהן כשהן בראשו והאי דקאמר לקמן ולא ישתין בהם מיירי כשהן בידו אבל בראשו שפיר דמי: לשון ריא"ז היו מונחין בראשו מותר להשתין בהם בבית הכסא שאינו קבוע ולא חיישינן שמא יפנה בהן כדברי מז"ה ונ"ל שאף בבה"כ עראי אסור שאע"פ שאין לגזור שמא יפנה בהן חוששין שמא יפיח בהן שכן דרך המשתין להפיח כמבוא' בקונטר' הראיו':

9 סמ"ג פליג על זה וסבירא ליה דאין צריך לגלול בבגדו ובידו אלא אפי' אוחזן בידו בלי שום בגד מותר ליכנס והטור כתב כרבינו וכן מיימון:

10 ואם אין בידו כיסתא ויש עמו חבירו פליגי אם יותר טוב לתת אותם לחברו או להביאם בידו וצ"ע בגרסאות: לשון ריא"ז ואם היה בידם כיס של תפילין היו אוחזין אותו בידיהן ומכניסין אותו עמהן כדי להגן עליהם:

11 כ' הרא"ש אבל כשהן בראשו מותר להשתין בהם בבה"כ עראי וגם מותר לישן שינת ארעי כדאמרי' בסוכה הנכנס לישן ביום רצה חולץ רצה מניח וא"ת היאך שינת עראי מותר והלא אסור להסיח דעתו מהם ובשעה שמתנמנם נמצא מסיח דעתו מהם והיה אומר ר' יהודה יונה ז"ל מתוך דברי רבינו משה ז"ל מצאנו תירוץ לדבר זה דודאי היסת הדעת לא הוי אלא כשעומד בקלות ראש ושחוק אבל כשעומד ביראה ומתעסק בצרכיו אע"פ שעוסק במלאכתו ואומנתו ואין דעתו עליהן ממש אין זה נקרא היסח הדעת דאלת"ה איך יוכל אדם להניח תפילין כל היום וכן נמי כשמתנמנם אין כאן היסח הדעת כי הוא שוכח הבלי העולם ואין זה קלות ראש ע"כ:

12 מיי' פסק דכשהן בראשו ופריס סודר עלייהו מותר לישן בהם עראי ראשו בין ברכיו וכן כתב סמ"ג ואם הם בידו מותר לישן בין שינת עראי בין קבע והראב"ד וסמ"ג והרא"ש אוסרין כשהן בידו לישן כלל: לשון ריא"ז ואם היו מונחין בראשו יישן בהם שינת ארעי אבל לא שינת קבע שמא יפיח בהן חלצן ופירס הסודר עליהן מותר לו לישן בין קבע בין עראי וכמה שינת עראי כדי הילוך ק' אמה כמו שמבואר בפרק הישן בסוכה והילדים שהיו נשותיהן עמהן חולצין אפי' ביום שנכנסו לשינת ארעי שמא יבואו לידי הרגל דבר:

13 כ' הרא"ש ואם תאמר היאך אפשר בבה"כ דליכא נצוצות והלא אי אפשר לגדולים בלא קטנים וי"ל בב"ה קבוע עושה צרכיו מיושב וכלין מי רגלים וליכא ניצוצות אבל כשמשתין מעומד אינם כלים ואיכא ניצוצות ע"כ:

14 הרא"ש ובנופסקו דאין איסור במשוי רק בשיעור ד' קבין ומיימוני כתב כרבינו: לשון ריא"ז ואסור להניח משאוי על הראש שיש בו תפילין ואפילו מטפחת שלהן אם דרך משאוי נושאו ומה שיש לתמוה על הרי"ף והרא"ש כתבתי במקום אחר בפירוש: